חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

די לרוח הנכאים... התעודדו חברים

אני_14547 אני_14547

די לרוח הנכאים... התעודדו חברים


קטגוריה: כללי


נכון... זה קרה!

זה קרה לי, ומן הסתם קרה אף לכם.
זה קרה, זה קורה וכנראה גם יקרה...... עד שנתחתן.

חצי וחציה משוחחים בטלפון. מתרשמים.
ואז מחליטים - לפגישה נגשים!
הדייט היה מקסים לכל הדעות,
ממש פגישה של נשמות תאומות.
וכך נקבע לו עוד דייט שנמשך ונמשך,
מי צפה שיקרה כך....
ומדייט לדייט העניינים מתחממים
מדייט לדייט העניינים "מסתבכים".

ואז.... פתאום.....

.......בום..........

זה קורה.....

חצי החליט שזהו זה! פאסה!
הוא ל-א רוצה!
חציה נעלבת,
והרי היא כל-כך אוהבת...
איך יתכן שכך קרה
אחרי כל מה שביניהם נרקם....

חצי מסביר בעדינות מרבית
שחציה היא מיוחדת ומאד איכותית,
רק, שמה לעשות, בכל זאת יש פערים
העלולים להפריע בצוק העיתים.
לכן, הוא מאחל לה מלבו החצוי,
שתזכה למצוא את בן זוגה הראוי.

חציה היא ילדה מבית טוב עם ערכים
יודעת היא שבנושאים אלו לא מתווכחים...
היא עוד לא ממש מבינה מה כאן קרה
הרי חצי הוא שלה... רק שלה!!!
וכך היא מוצאת עצמה מאחלת לו את כל הטוב
ושיזכה למצוא במהרה את אבדתו.
היא מתנחמת "הכל משמים",
אז למה מתמלאות בדמעות העיניים...?

אך כמו תמיד, למרות הפצע בלב
בלי להרגיש, הגלד עולה.

אתם תוהים לעצמכם, מה קורה עם חציה?
ובכן, מן הסתם הסיפור חזר על עצמו, אם עדיין לא התחתנה.....



עד כאן, זה ממש קורע לבבות
אפילו לי בא לבכות.
אך הודו על האמת! חציים וחציות יקרים -
האם זה לא מוסיף קצת פלפל לחיים?....
האם הפרספקטיבה לא התרחבה,
ובוננויות חדשות התמקמו להן בתודעה?

הלא האכזבות הן עקבותיהן של התקוות
שעל קיומן הן מעידות.
זה לא אומר שאין לתת ללב לומר את שלו...
אך נזכור שגם בזמנים כאלה העולם אינו "שחור".

לסיום, אאחל לכם חברים וחברות יקרים
שתצלחו בהצלחה את ים הזיווגים.

18/01/2006
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • איל21/02/2006 בשעה 14:33
    16

    תמשיכי ככה
    רוצים עוד.................

    הוסף תגובה
  • רפאל20/02/2006 בשעה 22:53
    15

    כשרון שראוי לציון
    ממש כשרון.
    אהבתי מאד את הצורת כתיבה שלך, גם המסר הועבר בצורה ברורה.
    שיהיה בהצלחה לכולם

    הוסף תגובה
  • חדוה13/02/2006 בשעה 19:12
    14

    שירן
    קטע מאוד מעודד

    הוסף תגובה
  • גלעד13/02/2006 בשעה 11:39
    13

    קצת באיחור אבל...
    מדהים!!!
    כל מילה נוספת רק תגרע

    הוסף תגובה
  • אלי13/02/2006 בשעה 04:06
    12

    אוהבים אותך|לב|

    הוסף תגובה
  • יעל09/02/2006 בשעה 22:31
    11

    ל-8
    אם הבנתי אותך נכון
    אז גם אני כמוך,
    פוחדת לקחת את הסיכון
    ןלהכנס למשהו לא ידוע.
    הבעיה שאני בת 25
    ואני לא יודעת מה לעשות..
    אם יש לך עצות,
    אשמח לשמוע...

    הוסף תגובה
  • יהודה06/02/2006 בשעה 03:31
    10

    תודה תודה!
    כשרון כשרון!

    יפה מאד!

    הוסף תגובה
  • יסמין05/02/2006 בשעה 15:28
    9

    חצאים למיניהם
    בתור קטע ספרותי, הקטע מדהים. ספור מהחיים על שני חצאים.

    מי שעובר את ה"סיפור" על בשרו, זה כבר קטע הרבה פחות נעים.

    בתור תיבולית, הייתי מעדיפה קצת סוכר ולא פלפל או מלח שעושים כל כך רע לפצעים שלנו...|תרנגול||תרנגול|

    הוסף תגובה
  • מאחלת לך רק טוב02/02/2006 בשעה 21:06
    8

    חציה יקרה -)
    כתיבתך מדהימה!!!
    וכן, תוך כדי קריאה,
    הגעתי גם אני, בזכותך שוב...לבוננות נפלאה.
    ראי חציה,
    הכל תלוי באופיו של החצוי,
    ישנם כאלו כמותך ממש,
    דגיגים, קלילים זורמים...
    מתנסים, נהנים
    נפגעים ונופלים
    ואז...קמים וממשיכים....
    וישנם כמוני,
    כבדים, ושקולים
    בודקים ונזהרים
    כל נושא עולה על "שולחן הניתוחים"
    כבדים כמו עץ זית עתיק,
    רוח קלה לא תזיז אותנו,
    וכשאנו נופלים...
    אוי מי יקים אותנו?
    לכן עניין של חצי וחציה,
    אצל כל אחד, הוא חויה שונה
    הנמדדת ונשקלת,
    בסוביקטיביות.
    חציה יקרה,
    את מתנסה במקומות
    שאני אפילו לא נכנסת אליהם.
    ואת וגם אני,
    עם ההתנסות ובלי...
    מגיעות בסופו של יום,
    לאותן המסקנות.
    ואני מרשה לעצמי כאן על הבמה,
    לאמר לך מילות תודה,
    עליך!
    על מה שאת!
    ועל הבוננוית הרבות והמעמיקות,
    שגילינו יחדיו.
    אני מקוה שהפידבקים שאת מקבלת כאן
    משקפים לך - אותך!
    כדי שגם את כמונו,
    תהני ממה שאת.
    וזה המון!!!

    |שי|

    הוסף תגובה
  • פרפרים בבטן02/02/2006 בשעה 01:17
    7

    אחלה כתבה
    אם היית בגילי רק בגלל סגנון הכתיבה הייתי מתחיל איתך.
    רק בגלל ההשקפה הנכונה - פגועה, אבל לוקחת בפרופורציות.
    כל הכבוד!

    הוסף תגובה
  • גלית02/02/2006 בשעה 00:21
    6

    תגובה ל - 4
    הדסה יקרה,
    את לא יכולה להתעלם מהמציאות. בודאי שזה מוסיף פלפל לחיים.
    רק מה, יש כאלה שעבורם הפלפל חריף מדי...

    אנו עוברים כל מיני נסיונות במגוון תחומים. הדרישה ממנו היא להפיק לקחים, ולא לדשדש בפגיעה ובהרס הנוצרים בעקבותיהם.
    החכמה היא לראות את החיובי שבדבר למרות הקושי.

    לגבי הרוטינה שהזכרת, ובכן, אין זה ממש כך אלא בדיוק להיפך.
    מהות הכתבה באה לתת ספקט מסוים על התנהלות קשר וסיומו.
    ואת העיקר, יקירתי, פספסת - למרות הסיכון שבאהבה נכזבת, יש לאסוף את השברים ולקחת אותם בפרופורציה. להמשיך הלאה בשמחה וכמובן להפיק לקחים לחיים.
    אך למרות הכל, יש לגשת לשידוך הבא עם אמון מלא בבן הזוג ולפתוח דף חדש!!!

    בכל אופן, תודה לכולם על ההתיחסות לכתבה, וגם על המחמאות...

    כותבת הכתבה

    הוסף תגובה
  • ח`01/02/2006 בשעה 22:55
    5

    אחלה של קטע, אהבתי
    מצטרפת לאיחולים.:D

    הוסף תגובה
  • הדסה01/02/2006 בשעה 21:48
    4

    לא
    בס"ד
    לא, זה ממש לא מוסיף פלפל לחיים. זה פוגע והורס. נכון שצריך להסתכן כדי לאהוב ומי שלא אוהב לא נפגע. ורק הפחדנים לא לוקחים את הצ`אנ. אבל, אם כמו שאת כותבת, זה חוזר על עצמו - הם שווה לקחת את הפגיעה הזו? זה הופך את האדם מראש לסקפטי, למהוסס, חסר בטחון עצמי. שמראש משדר- בביל מה הלתאמץ הרי בכל מקרה זה לא יהיה...

    הוסף תגובה
  • שלמה01/02/2006 בשעה 15:17
    3

    זה הגיל המתבגר
    לדעתי ההתלבטויות הגדולות האלה נובעות מגיל מתבגר , בגיל 17 עד גיל 24 זה לא היה קורה או קורה פחות , אז היינו זורמים ולא חושבים יותר מדי , אבל עכשיו כשהתבגרנו נעשינו מחושבים מדי ביקורתיים מדי ורציניים מדי .

    הוסף תגובה
  • רות01/02/2006 בשעה 14:00
    2

    סחטיין עלייך!!
    זה פשוט גדול וכ"כ נכון, שזה מפחיד! הצגת את הדברים כמו שהם, אבל בול! כל הכבוד.-)

    הוסף תגובה
  • אביגיל בדרך האמת01/02/2006 בשעה 00:30
    1

    סגנון כתיבה מדליק יש לך:-)

    הוסף תגובה