חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

משהו (הרבה משהו) מהרהורי ליבי

משהו (הרבה משהו) מהרהורי ליבי


קטגוריה: כללי


בס"ד
מזמן הצלחתי לזהות בי מישהי שאוהבת את ימי הביניים, התנ"ך וההסטוריה הקדומה, לא את העניות והמסכנות שבתקופות אלו אלא את מה שמייצגות; התמימות, השלווה והפשטות שהיו לאנשים אז.

כשאני חושבת על חיי כיום כרווקה, ומנסה לתהות לאן הזמן טס ואני עדיין רווקה (אבוי בת 30 כמעט), אני נזכרת בפגישות הלא מעטות שהיו לי עם בחורי ישראל. עם יד הלב - בתקופה היותר צעירה של חיי אני חושבת שכן , הייתי בררנית יותר מאשר היום. ועם יד שניה על הלב אני חושבת שהבחורים של היום הם היותר בררנים..

לאן כל זה לוקח אותי? בואו נראה: בצעירותי (אם תרשו לי לכנות זאת כך) חיפשתי את הריגושים, חיפשתי בחור שילהיב אותי, שיהיה לי כייף איתו. היום אני מחפשת את הבחור היותר שקול, בוגר, אחראי ורציני מסודר עם עבודה, שרוצה להקים בית (נאמן בע"ה), בחור שאלמד לאהוב ולא רק להתאהב בו ולהתלהב. בחור שלא מפחד מאחריות והתיישבות, יחד עם הבחור המנומס, שיתקשר ראשון, שיזום את הפגישה, שיפתח לי את דלת המכונית ולמעשה - כל דלת, בחור שישלם עלי לא כי מקובל לעשות זאת אלא כי רוצה, בחור שאראה שמשקיע בי (לאו דווקא חומרית וכלכלית, אלא רגשית), שארגיש שהוא רוצה אותי ובתמורה ארצה אני להשקיע בו. כשאני לא נתקלת בבחור כזה (מה שקורה בד"כ לצערי) אני שותקת ומוכנה להתפשר על הדברים האלו, מסתכלת על הטוב ומוכנה לנסות ולהאחז במה שכן נוצר בפגישה; מטרות עתידיות משותפות, חלומות לעתיד, תקוות, שאיפות, בטוב שבו, בנדיבות שבו... מה פחות ומה יותר.

כדי להיות נאמנה לכתוב, עלי להודות אני לא יודעת מה מתפקשש אצל הבחורים בפגישות, ואני יכולה רק לנחש שהבחור בא עם דרישות מסויימות כמוני, אולם, וזו הנקודה אליה ניסיתי להגיע, ברגע שהבחור לא מוצא את רשימת הדרישות שלו בבחורה הוא מוותר "לא היה קליק" "לא נראה לי שאנו מתאימים" ויש עוד ועוד "ולא" אחרים. איפה הבחור שמוכן להגיד אני מוכן לנסות. אני יודע שזה מה שביקשתי אבל זה מה יש. לא בגלל ש "אני בן 30 פלוס והגיע הזמן להתחתן", אלא כי "אני מאמין שאני יכול להצליח, אם רק אנסה, אם רק אשתדל לראות את הטוב והיופי וכל מה שיש בה לתת". לעניות דעתי, הדור של היום מוביל עצמו למלכודת.

אמרה כבר כותבת אנונימית לפני שהכל הרגשה של שוק בשר. ואני מסכימה. לא כי יוצאים עם שתיים/שניים ביחד, אלא כי לא מנסים. יש הרגשה של "שפע" בבני זוג אז למה להתאמץ? למה לנסות ולהאבק? לא רוצה? לא מתאימה? אין לה את החיוך שעליו חלמתי תמיד - אז אמשיך לחפש מישהי אחרת שבוודאי נמצאת איפשהו באינטרנט. לא שפתאום נוצרו יש מאין אלפי רווקים ורווקות אחרות שלא היו קודם אלא אמצעי התקשורת הכתובים/האלקטרונים/המדוברים פתחו אפיקים שלא היו קיימים בעבר, או שהחשיפה אליהם היתה מועטה יותר. אפילו שהתחתנו כבר ואנחנו רבים - למה לבריב? אפשר להתגרש. למה לחיות בתוך לא טוב? וזה נכון. לא צריך לחיות בתוך "לא טוב". אבל האם זה באמת לא טוב? האם באמת ניסינו לתת הכל? האם לא ויתרנו מהר מדי? למה ההורים שלנו והסבים שלנו לא הגרשו יומיים אחרי החתונה? למה נישואים פעם היו נמשכים 60 שנים ויותר? למה התחתנו בגיל צעיר והכל החזיק מעמד? כי לא היו להם מריבות/כעסים/וצרות? כשאני חושבת על כל הנושא התשובה שעולה לי בראש: כי לא היתה ברירה. הם לא הכירו משהו אחר. מראש היתה עובדה שזה המצב. זה הבחור/הבחורה. לא כי לא ידעו מה זה גירושים או כי זה היה קלון למשפחה. בטח שאני שמחה שיש לנו היום את זכות הבחירה ואין את כל נושא "תקיעת כף" עם הולדת הבן והבת לנישואים. אבל יחד עם זאת ירינו לעצמנו ברגל עם כל המותרות שסביבנו, שגם אנחנו כחברה דתית-לאומית-תורנית-חרדית-משהו נקלענו לתוך המתירנות הזו. רצינו חברה חופשית, רצינו טוב והבאנו לא טוב. כשבחורה אומרת "לא" מהוסס אחרי הפגישה הראשונה איפה הבחור שיחזר, שיבקש הזדמנות נוספת, ישלח פרחים ולא כרטיס וירטואלי או SMS. חיזור זו לא מילה גסה. למה שלא ננסה? למה לא לתת הזדמנות?

מנסיון אישי - כשאני רואה את הבחור מתאמץ לקפוץ אפילו ל 5 דקות בזמן העבודה להגיד שלום, לשלוח מכתב בדואר, להתקשר להגיד שבת שלום, פרח או דינוזאור מאוריגמי - זה עושה לי המון, המון! כן להכיר תודה לכל המערכות המאפשרות לנו את ההיכרויות (כי היום אין כמעט את הדודה של השכנה של סבתא שלי שפגשה את הנכד של חברת הילדות שלה והוא בחור מקסים).

אז כן כל התקשורת האלקטרונית/הכתובה/המדוברת היא אמצעי עבורינו,אבל רק אם ניקח אותה כאמצעי להשגת המטרה ונדבוק באותה מטרה. אם רק כל אחד מאיתנו רק יסכים לנסות ולהשתדל, להתגבר מעל עצמנו עם הרצונות שלנו, ולהתמקד במה שבאמת חשוב. אז אין קליק, אבל היה נחמד, היתה שיחה, זרמנו. הוא לא הולך עם ציצית קטן אבל כן משתדל להקפיד על נטילת ידיים ולהתפלל לפחות פעם ביום, ויש רצון ויש שאיפה להתחזק, והיא מוכנה ללכת רק עם חצאיות אבל לא נעולה על כיסוי ראש מלא או חלקי, אבל יש את הרצון והשאיפה להתפתח רוחנית ולהתחזק ולהקים בית ולהכניס את התורה והמצוות לחיי המשפחה - זה המון. וזה מה שחשוב. כי יום אחד נתעורר בבוקר ונראה שכל היופי החיצוני כבר נעלם, ונכנסנו לשגרת חיים אפורה משהו שאין בה יותר מדי ריגושים, אבל כן יש בה אהבה, וכבוד, ולימוד תורה, ונסתכל על המשפחה שהקמנו לתפארת ונהיה גאים בכך, כי זה לא "משהו" זה "המון" כי זה מה שנמדד בסופו של דבר, מה הפכנו להיות, ומה חינכנו את הילדים שלנו להיות. בעלי ערכים של כבוד משפחה ותורה ויהדות וציונות (אם מותר לי להוסיף) או סתם כאלו שחושבים שכסף זה הכל בחיים וחיים בשביל העבודה. לא נשאל מי זה הגבר איתו הולכת לישון ואיתו קמה בבוקר והוא זר לי, אלא אגיד זה הבחור שבחרתי לי לבעל, וכזה הוא עד היום.

06/01/2006
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • הדסה30/01/2006 בשעה 19:49
    23

    תגובת הכותבת
    בס"ד, קודם כל רציתי להגיד תודה לכל אחד מבין ה- 22 תגובות, למעשה זה 20. לא חשבתי שזה יתפוס כזו תהודה. וזה מאוד חימם אותי לדעת שיש שמסכימים איתי. לגבי אלו שלא - אני לא מתעלמת, להיפך הרחבתי את התגובה אי"ה לכתבה נוספת, מקווה שתעקבו ולתגובתכם גם שם. כמה נקודות אישיות: "אביגיל בדרך האמת" - מי את? ביקשת לפרסם את הכתבה שלי - איפה?
    רון - נראה לי שיצאת מהכתבה הזו בידיים מלאות, או לפחות עם קבוצת תמיכה. אני מאוד מעריכה את הכנות שלך, ולדעתי זו הבחורה שלא יודעת מה רוצה ופה היא הפסידה בגדול בחור שנשמע נפלא.
    שוב, תודה רבה לכם.

    הוסף תגובה
  • יהודה29/01/2006 בשעה 23:07
    22

    וואוו, מדהים
    באמת מדהים.
    כזה מאמר יפה לא קראתי הרבה זמן.
    הלוואי שגם נפנים (אנחנו הרווקים והרווקות המבוגרים/ות) אותו.

    הוסף תגובה
  • שי29/01/2006 בשעה 21:40
    21

    אומר לנו ולך , למה פעם היה יותר קל.....!
    עזבו פעם,אומר לכם למה היום יותר קשה ותבינו לבד למה פעם היה יותר קל.
    והרי כמה נתונים בחיינו:
    היום הכל חומר :מחשב ,אוטו,אופניים,שעון וכ"ו,ולכל חומר יש עשרות סוגים,צבעים, ודגמים, ופונקציות, ואופציות,ומחירים,ומתחרים,ולמי יש הכי טוב.
    מהילדות זה מתחיל התחרות מחלחלת ועושה לנו משהו וכאן זה בא לידי ביטוי.
    חברה שאנשיה טובעים בים של חומר נהפכים לאנשים שסומכים רק על עצמם החומר שסביבם גורם להם להרגיש "שהם משהו" ובליבם עם הזמן מהדהד ה"כוחי ועוצם ידי"
    אני ארכוש השכלה ,אני אמצא עבודה,ואני ,ואני,ואותם אנשים ימשכו לבן זוג שהוא בד"כ מרשים יותר מהם , כי בחייכם אומר האדם "עשיתי בכוחי את כל הדרך הארוכה עד לפה בשביל להתפשר" ? לבטח חלקכם מכירים כמה זוגות צעירים שנישאו ולא מביאים ילד לעולם באומרם "נרכוש דירה נסתדר ואח"כ נביא ילד"לך תסביר להם שהם לא מפרנסים את הילד אלא הילד מפרנס אותם ופותח להם שערי ברכה אבל זה עניינים של רוח
    שמן הסתם אותם אלו לא יבינו ,
    אותם אלו הטיפוסים ששיכים לעידן החומר שפעם הוא גם היה אבל רדוד לא משמעותי כל כך כיום פני המים האלו עלו והטביעו את החברה מלראות את האמת. האמת זו לא רק "הדת",האמת זה גם בן זוג או בת זוג זו שיושבת לפניך האם היא האמת שלך? הנכונה לך? בדת הבנת מה האמת יופי אבל האם עיניך התרגלו לראות ולהסתמא מחומר וחיצוניות?אם כן,אז את האמת הזו לא הבנת, אצל החרדים זה לא כל כך מצוי חיי חומר ומותרות ואינם נגועים כל כך בנושא החומר חייהם פשוטים ודי צנועים כך גם הקרקע בליבם פחות סבוכה לקבל בן או בת זוג .
    חברים תכניסו טוב טוב לראש
    אין אף גבר שמתאים לבחורה,ואין אף בחורה שמתאימה לגבר. זוג שמתחבר ישא עניו אל בת זוגתו ויאמר הגבר לעצמו ,והאישה לעצמה תמיד איפה אני אשנה או אשפר בי שיעשה לה או לו טוב ,וזה חייב להמשך כל החיים.

    הוסף תגובה
  • רון29/01/2006 בשעה 19:20
    20

    לתגובות להארה 18
    לתגובות להארה מס,18 לעצות ולעידוד
    ניתן ליצור קשר ישירות
    [email protected]

    בתודה

    רון

    הוסף תגובה
  • אביגיל בדרך האמת29/01/2006 בשעה 02:53
    19

    סחטיין על התגובה מתניה

    הוסף תגובה
  • רון29/01/2006 בשעה 00:36
    18

    הוצאת לי את המילים מהפה
    ממש אבל ממש הוצאת לי את המילים מהפה.
    היא אמרה לא אבל חיזרתי מכמה כיוונים בכמה צורות חזרנו לצאת שוב היא אפילו נהנת מאד
    "מתי אתה בא" "אולי תשאר עוד קצת" "אני אוהבת שאתה מבין שאני לומדת ואתה מתאים לי מבחינה דתית" "אני אוהבת את הכנות שלך את הנפש שלך אני נמסה" ועוד. הגעתי באמצע העבודה .פרגנתי גם כאשר לא היה כל כך שייך באתי גם לחמש דקות בכדי לומר שלום. אך לאחר שבת קצרה ללא כל הסבר מסוים אמרה שהיא לא מרגישה שזה מתאים ואין סיבה מסוימת . התקשתי לקבל את הגזירה והמשכתי לנסות אך היא כעסה ואמרה שאני מטריד .
    בלית ברירה אני נאלץ להמשיך הלאה כואב ולא מבין. כואב לי על ההתאמה הכל כך יפה שלא יצאה לפועל כואב לי על הבחורה הלא כל כך צעירה 30+ שמגששת עדיין באפילה ללא כיוון מדויק בחורה מלומדת ונבונה
    ואני לא מבין את מה שהיה כמו שאני לא מבין עוד הרבה דברים בעולם הנעלם שלנו.
    מה המסקנה --- אין מסקנה.

    הוסף תגובה
  • מןיש28/01/2006 בשעה 19:18
    17

    מעניין אבל
    מאמר מעניין-אבל מי ששוחה מספיק זמן-מבין שלא ניתן להתנהג אחרת

    הוסף תגובה
  • מתניה27/01/2006 בשעה 16:05
    16

    כשאת אומרת כן, למה את מתכוונת?
    לכותבת שלום, יישר כח על המאמר הנפלא שכתבת. רק צריך אולי שעם כל הפיתוח הטכנולוגי וכל האפשרויות בהם אנו יכולים להכיר בן או בת זוג, הם אלו שמחקו את הרומנטיקה מהחיים ואת תהליך החיזור בין המינים. התפיסה הרווחת היא שאם מישהי לא מתאימה לך אז לא נורא יש עוד 165 התאמות במערכת. אם מישהו לא נשמע לך אז ישנם עוד 84 בחורים על הקו. בקיצור מרוב עצים לא רואים את היער.

    הוסף תגובה
  • גלעד27/01/2006 בשעה 10:29
    15

    פשוט נפלא
    את מאוד צודקת.
    אני מכיר את זה - על עצמי.
    אבל כמו שאמר מי שאמר, זו ההתנהגות שלנו כלפי החיים בכלל. לא רק לגבי שידוכים.

    כך שמאוד קשה לשנות את זה
    (במיוחד לגברים...).

    הרבה שמחה ואור,
    רעיון יפה, כתיבה יפה,
    זיווג הגון לכולם במהרה!

    הוסף תגובה
  • אריאל27/01/2006 בשעה 00:20
    14

    מסכים עם תגובה 10
    דבר ראשון אני לא מבין מה כל כך מדהים בכתבה הזאת,יש בה מלא מלא סתירות,מצד אחד את רוצה משהו מצד שני את נוהגת אחרת ...
    ואת רוצה מישהו שישלם עליך,וככה תיראי שהוא משקיע בך? ולא מבחינה חומרית? אז מאיזו בחינה זאת?

    יש גם הרבה דברים שנכונים במה שכתבת אבל הכל דיי מבולגן,
    את צריכה לבוא בגישה של מה אני תורמת לקשר ומה אני משקיע בקשר ולא לצפות שמישהוא ישקיע ורק אז את תיהיי מוכנה להשקיע חזרה!

    דבר אחרון בקשר לזה שבחורה אומרת "לא",אם באמת גברים היו ממשיכים לחזר אז המצב היה הרבה יותר גרוע ממה שהוא עכשיו והייתן כל היום מתלוננות שהגברים קרציות ולא מבינים מזה "לא"! עד שזה יגיע למצב שתסננו או לא תענו בכלל לגברים!
    חוץ מיזה שאין לנו כוח למשחקים,אמרת "לא",אז "לא"..אנחנו לא צריכים לנחש שזה "לא" מהוסס או משהו אחר!!!

    הוסף תגובה
  • אילנית26/01/2006 בשעה 18:56
    13

    הופתעתי
    א.יישר כח לכותבת - "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב!!!" אני בטוחה שהרבה בנות הזדהו איתך !!
    ב.הסיבה שהופתעתי: הייתי בטוחה שתגובות יהיו בעיקר מבנות. וראו הפלא ופלא - הבנים הגיבו בצורה כ"כ בוגרת ואמפטית...
    הלוואי ונפנים- בנות (וסליחה אבל כן=)ובעיקר הבנים את הנאמר בכתבה הרצינית הנ"ל.
    בהצלחה רבה לכולנו ובקרוב בע"ה.
    אילנית(-:

    הוסף תגובה
  • שרה26/01/2006 בשעה 15:31
    12

    כתבה מעולה !
    אשרייך כותבת יקרה !!!
    העלית הרבה נקודות חשובות למחשבה,
    הן לבנים והן לבנות כאחד.
    מי ייתן ונשכיל אכן להשתמש בעצות אלו.
    ובהזדמנות זו הרשי לך לאחל לך:
    שאי"ה השנה, תמצאי את זיווגך משורש נשמתך במהרה ללא עיכובים נוספים.
    בברכת שבת שלום :-)

    הוסף תגובה
  • נאור26/01/2006 בשעה 08:43
    11

    במילה אחת -
    מ-ד-ה-י-ם !
    כל כך הרבה תובנות ואחת יותר טובה מקודמתה ...
    רק ברשותך נקודה אחת שאני חולק עליה והיא -
    כאשר בחורה אומרת "לא" , אז זה "לא" ( והוא יכול להיות מהוסס או בטוח או whatever ).
    אין שום סיבה שגבר יחזר אחר בחורה אשר משיבה לו תשובה שלילית בנוגע להמשך הקשר .
    כל טוב והמון הצלחה בהמשך

    נאור

    הוסף תגובה
  • בן המלך26/01/2006 בשעה 01:31
    10

    שום מדהים ושום נעליים
    לא התבגרת בכלל כותבת יקרה.
    שימו לב למהלך הכתבה.
    בצעירותך חיפשת א` ב` ג` והיו לך דרישות. ועכשיו לא שאין לך דרישות, אלא שבמקום א` ב` ג` את מחפשת ד` ה` ו`. זה פשוט להחליף נבלה בטריפה.
    עכשיו, את אומרת: אני מחפשת ד` ה` ו` ולא מוכנה להתפשר עליהם (לדוגמא שהבחור ייזום), אבל אני לא מבינה למה בחורים שוללים אותי מייד כי אין לי X Y Z.
    מה נסגר? שומו שמיים! אוי געוואלד רבתי!!
    בחרי לך אחת משני דרכים:
    1. את יוצאת עם מי שבא ונותנת צ`אנס. אז גם תוכלי לצפות שיתנו לך צ`אנס.
    2. יש לך דרישות שאת לא מתפשרת עליהם. לגיטימי. אבל דעי גם להתחשב בדרישותם של אחרים, ואם את לא עונה עליהם - שלום לך וכל טוב.
    אני אישית בוחר בדרך השניה. יש לי ציפיות מבת הזוג, אבל גם אני מקבל את זה שלא כל בחורה תרצה אותי.
    נכון, אני נעזר במחשבה שהזכרת שיש הרבה דגים בים, ואולי אני חי בסרט. אבל דייג טוב יודע לתפוס דגים, וכשהסחורה טובה תמיד יש קונים.

    הגישה שלך, כפי שהבנתי (ואולי לא הבנתי נכון?), כ"כ צורמת לי שאני אשוב לחדד אותה. את אומרת שיש לך דרישות, ולא מובן לך למה לו יש. והלוואי שהעולם היה כ"כ צר שהיית יכולה להתעלק על הבחור עד שלא הייתה לו ברירה והוא היה חייב לצאת איתך, ולהשאר נשוי לך כל חייו, לא משנה מה.
    אשרינו שיש לנו חופש המידע, ואיננו חיים בד` אמותינו.
    בהצלחה לך, באמת. From the depth of my heart.
    אני

    הוסף תגובה
  • אבישי25/01/2006 בשעה 22:08
    9

    לכותבת
    יישר כח! אבל למה להגיע לכל התובנות האלה בשלהי שנות ה20?!....המחשבה צריכה ליהיות שכדאי להתפשר היום על מה שמחר בבירור נתפשר:)

    הוסף תגובה
  • אילן,באר-שבע25/01/2006 בשעה 21:11
    8

    אם תרשי לי בבקשה
    אוכל לסכם את כתבתך במשפט אחד:
    העדר מידת ההסתפקות של האדם בדורנו.

    נראה כי הפכנו להיות פחות רגישים לזולתנו,
    אך יותר רגישים לצרכים האישיים שלנו.

    כאיש אלקטרוניקה אני יכול לומר שבעולם
    כל כך מדוגטל (דיגיטלי),הפכנו להיות
    מטאלים,קרים,סוליסטיים ומנוכרים כלפי זולתנו-דבר אשר מן הסתם לא היה קיים בדורות קודמים.

    התוצאות למעשה כבר ניכרות בשטח (היטבת לתאר זאת בכתבתך) ופתרונים לאבינו שבשמיים.

    לדעתי חשוב מאוד שכולנו נעבוד על מידותינו
    ונפנים את החוקים והמשפטים של תורתנו.

    אולי אלו חלק מהסממנים בדורו של משיח (הלוואי שכן).

    בהצלחה לכולם/ן.

    הוסף תגובה
  • משה25/01/2006 בשעה 16:15
    7

    וואו!
    אני מסכים עם כל מילה.

    יש רק בעייה אחת... יש כאלו שלוקחים את ה"השקעה" של הגבר/בחורה כדבר מובן מאליו, שבלעדיו אין בכלל מקום להתחיל לחשוב על להשאר עם הבחור. כאילו שזו נקודת האפס של הקשר, ולא משהו שהשני עושה מעל ומעבר.

    וזה מתסכל...

    מקווה שכולם יחשבו כמוך על עניין ההשקעה הקטנה הזו, שנותנת הרגשה מעולה להמשיך איתה.

    בברכה
    משה

    הוסף תגובה
  • אורית25/01/2006 בשעה 14:53
    6

    מדהים
    כתיבה מעולה וכל מילה שווה זהב
    יישר כוח לך!
    נתת לי כמה נקודות חשובות למחשבה.
    ובנים.. שימו לב יש כאן דברי אמת בשבלכם.

    הוסף תגובה
  • גיא25/01/2006 בשעה 13:46
    5

    צודקת אבל....................
    אני רוצה להתחיל להתיחס קודם כל לסוף הכתבה שלך שבא את טוענת שלא חשוב החיצוניות אלא הבן אדם שאיתו נמשיך את חיינו , ואני רוצה לשאול אותך שאלה , את באה לגיד לי שכל הבחורים שללו אותך לא היה בחור שהיה מוכן לצאת צאנס , ואני יענה בינתיים במקומך , כי ניראה לי שבטוח שהיו בחורים כאלו , אבל גם ניראה לי ששללת אותם , אז את עדיין בררנית גם בגיל 30 ולא רק בגיל צעיר יותר כמו שציינת , מה שכן אני מסכים עם רוב דברייך שאנחנו קצת מבולבלים מכל הטכנולוגיה וכ"ו , אבל אני חושב שזה בלתי נמנע , כי אנחנו הכיפות הסרוגות , אנחנו מעורבים מאוד בחברה הישראלית ואנחנו גם עובדים ולומדים לימודים גבוהים , להבדיל מהחרדים שלא עובדים ולומדים במכללות ובאוניברסיטאות , אז להם קל יותר לשמור ולהישאר בתוך המרובע שלהם , כמו בימים של פעם כפי שציינת שאנשים היו נשארים בקהילה שלהם או בכפר או איפה שהם היו ובקושי יודעים מה קורה מחוץ לגבולם . בקיצור באמת אהבתי את מה שכתבת כי אלו דברים שגם אני חשבתי עליהם הרבה לאחרונה , וכמו שאני אומר השיטה של האינטרנט מצוינת אבל גם מבלבלת . בהצלחה לך ולכולם.

    הוסף תגובה
  • אביגיל בדרך האמת25/01/2006 בשעה 13:08
    4

    צודקת כפרה זה המצב היום. אפשר תכתבה לאתר שלי?

    הוסף תגובה
  • חיים25/01/2006 בשעה 12:44
    3

    לכותבת...
    אני מסכים עם רוב דברייך,
    רק ברשותך 2 הערות קצרות.


    1) כל הבלאגן במיוחד כאן, וזה שלא נותנים הזדמנות נוספת, זה בעיקר בגלל שיוצאים ומתכתבים עם כמה בו זמנית. (בניגוד לדברייך)

    2)בחורה שאומרת "לא" בפגישה ראשונה,
    לדעתי הבחור לא צריך לחזר אחריה או "להתחנן" בשביל עוד פגישה.
    לא חסר דרכים שתקבלו את הצומי שאתן רוצות

    עם כל הכבוד לכן, בפגישה ראשונה עדיין לא מספיקים להכיר את הצד השני כמו שצריך,
    ולמה לבקש עוד פגישה אם הבחורה לא רוצה.

    מילא מישהי שיצאתי איתה כמה פעמים והיא מוצאת חן בעיני באישיות ובחיצוניות, בזה אני מסכים שצריך לבקש לנסות שוב.
    אבל אחת שאני לא יודע אם היא בכלל מתאימה לי וכבר עושה "פוזות" למה לרדוף אחריה?.


    פוזות= מי שאומר/ת "לא" מהוסס.
    אם לא בטוחים למה להגיד "לא",למה לא להגיד "כן"?.
    אנחנו אנשים בוגרים ולא ילדים קטנים שכל 2 דקות משנים את דעתם או מחפשים צומי.

    אם הבחורה מעוניינת להמשיך בקשר, אז צריך להשקיע (כמו הדוגמה שנתת)
    אבל אם היא אומרת "לא" אז בשביל מה להשקיע? בשביל שתרגיש מחוזרת? מה אנחנו בגן ילדים?

    גם לא יקרה כלום אם הבחורה תגיד שהיא רוצה להמשיך, זה לא מוריד מהערך שלה ולא עושה אותה קלה להשגה.
    אתן עושות פוזות כדי שירדפו אחריכן, ואח"כ מתלוננות למה לא רודפים אחריכם.

    אני מקווה שרוב דברייך יעשו רושם על הבנות שקטנות ממך בגיל, כדי שילמדו לא לטעות היכן שטעו אחרים. (כולל אני ואת)

    בהצלחה...

    הוסף תגובה
  • אחד25/01/2006 בשעה 12:00
    2

    יפה
    יפה מאד.
    אם כי בגילנו המתקדם אנחנו כבר יותר ממוקדים, ויודעים מה מחפשים פחות או יותר.
    אז כשזה לא זה, עוברים הלאה.
    אבל בגדול מסכים למה שכתבת פה.

    הוסף תגובה
  • היהודי25/01/2006 בשעה 10:43
    1

    פשוט מדהים
    אין מילים בפי... כל הכבוד

    הלוואי שכולם היו כמוך הבנות והבנים (כולל אני)

    סופסוף כתבה בוגרת רצינית ענינית עם הרבה הרבה מוסר השכל דה פקטו לשידוכים

    אני מאוד מקווה שנלמד הלאה בטרם נמצא עצמנו רווקים בני 40 (שאני מכיר לא אחד ולא שניים כאלה).

    ה` יעזור ונמצא את זיווגנו ונקים בית נאמן בישראל

    הוסף תגובה