חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

געגועים לאבא

שגב_15992 שגב_15992

געגועים לאבא


קטגוריה: כללי


זה קרה לפני כשנה וחצי אני היתי חייל בשירות סדיר. כל החיילים בפלוגה התכוננו לקראת היציאה לחג השבועות. בשעה 8:45 התקשרתי לאבא להודיע לו כי אני יוצא מהבסיס בעוד כמה דקות ואני יגיע הביתה בסביבות השעה 15:00. בשעה 14:30 הגעתי לתחנה המרכזית החדשה בת"א ועליתי על אוטובוס לכיוון הבית. בדרך פגשתי את אחותי ומשם נסענו ביחד. ישבנו באוטובוס, צחקנו, דיברנו ואז הגענו הביתה ושם ראינו את הנורא מכל: אבא מוטל על הרצפה בסלון ללא הכרה. במהירות רבה התקשרתי למד"א ותוך דקות הם הגיעו והתחילו לבדוק את אבא. ניסיתי להבין מה קרה אבל החובשים דיברו בשפתם הרפואית שאין לי מושג בה. אחרי זמן קצר הגיע אמבולנס של טיפול נמרץ והבנתי שהמצב קצת יותר גרוע ממה שחשבתי. נסעתי עם האמבולנס לבית החולים. את אבא הכניסו לחדר טיפול נמרץ וכל זאת שאבא רדום ואינו מתקשר איתנו כלל. אחרי שעה הגיעו לביה"ח אחותי, אחות של אבא, ואחי הבכור. הרופא עדין לא יצא עם עידכונים לגבי אבא כל כך פחדתי אבל נשארתי אופטימי.
אחרי שעתיים יצא הרופא מהחדר ואמר לנו כי לאבא היה אירוע מוחי והאירוע הזה אינו אירוע קל אלא אירוע ממש מסובך, נכון לעכשיו הוא אמר שיש לאבא דימום במוח שאינם יכולים לעצור אותו הוא לא ביקש מאיתנו הרבה הוא אמר שבמידה והוא יצא מזה אז יהיה לו שיתוק כלשהו או שהוא יהיה צמח.
הוא ביקש מאיתנו לקוות לנס או רפואי או מהקב"ה. ככה אבא שכב בבית חולים כ-4 ימים ובערב שבת בשעה 21:45 קרה הנורא מכל קיבלנו טלפון מבית החולים וביקשו מאיתנו להגיע. כאשר הגעתי לחדרו של אבא הוא כבר היה מכוסה בסדין לבן והמכשירים היו כבויים ופה כבר התפרצתי ולא יכולתי לעמוד על הרגליים. הרמתי את הסדין נשקתי לו על מצחו שביקשתי ממנו שינוח על משכבו בשלום. אבא היה בן 58 כאשר נפטר הותיר אחריו שני בנים, בת, אמא, אחות, ונכד.
שנשמע ב"ה רק בשורות טובות ושלא נדע עוד צער.אמן
02/01/2006
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • עמית31/01/2006 בשעה 11:44
    12

    מבינה לליבך..
    אין מילים לתאר את הצער... מבינה לליבך מאוד! תהיה חזק, הקב"ה מנסה את החזקים..

    הוסף תגובה
  • אוריה31/01/2006 בשעה 09:14
    11

    מבינה לליבך
    מבינה לליבך.
    חוויתי ארוע דומה עם אחי ז"ל שנפטר לאחר מחלה קשה.
    הארוע השאיר אצלי צלקת עמוקה ועד היום (שלוש שנים אחרי) קשה לי מאוד להתגבר על המחזות הקשים שראיתי.
    אני רק יכולה לנחם אותך שלפחות אביך זכה להינשא, זכה בילדים ובנכד.
    מי יתן והקב"ה יתן לך כח להתגבר וישלח לך את זיווגך במהרה.
    אוריה

    הוסף תגובה
  • אורן29/01/2006 בשעה 02:12
    10

    שה` ינחם אותך, ושתימצא את זיווגך -אמן

    הוסף תגובה
  • משה28/01/2006 בשעה 21:46
    9

    תגובה
    תאמין לי אני כל כך מבין אותך כי ככה קרה לאבי ז"ל לפני שלוש שנים ואבי היה כל חיי הכל פשוט התמוטט לי מול העינים שהקב"ה יחזק אותך

    הוסף תגובה
  • פרפרים בבטן28/01/2006 בשעה 19:37
    8

    אני יכול רק לנסות
    אחי היקר, באמת לא יודע מה לומר חוץ מזה שאנחנו משתתפים בצערך. אולם אנסה בכל זאת לתת מספר התייחסויות.
    1. חשוב לעשות שילוב של העבר והעתיד בחיים, ואת זה ליצוק לתוך ההווה. כלומר, אין להתעלם מהעבר, אהבת את אבא שלך והוא יישאר בליבך לנצח. מצד שני, אסור לשקוע במרה שחורה לעד, ויש להמשיך בחיים. חכמים קבעו זמן לאבל, מתוך ידיעה שזמן להתאבל וזמן להמשיך הלאה.
    שמעתי על מישהו שכדי להתמודד עם האבדן של אהוב היה מקדיש כל ערב מספר דקות לזכור אותו. ברגעים אלו הוא היה בוכה ונזכר, ובשאר היום הוא היה מתפקד כרגיל. אולי זה מה שצריך לעשות.
    2. חלל נשאר בלב ותמיד יישאר. אולם הוא נעשה קטן עם הזמן. לאט לאט ממלאים אחרים את מקומו, ואין זה אומר חלילה כי הוא לא חשוב לנו או כי שכחנו. גזירה על המת שישתכח מן הלב אמנם, אבל לעולם הוא לא נשכח לגמרי. ואם יש יותר ויותר רגעים שלא חושבים עליו, זה בסדר. זה לא אומר שהוא לא חשוב לנו.
    3. ביטחון - ה` יודע מה הוא עושה. הן לגבינו והן לגבי. הוא יודע למה אבא שלך הלך (מן הסתם היה צדיק והשלים את ייעודו בעולם), והוא יודע שיש לך כוחות להתמודד עם זה.
    אני לא יודע ב"ה איך זה להיות במצבך, ואני מניח שכל היראת שמים מתגמדת במצבים מעין אלו. אבל השכל חייב לנצח.

    שתזכה לראות אביך במהרה בתחיית המתים יחד עם כל מתי ישראל ושלא תדע אתה ולא נדע אנו עוד צער לעולם.

    הוסף תגובה
  • שירה27/01/2006 בשעה 15:36
    7

    אני לא יודעת מה להגיד
    אני רוצה להגיד לך דברים שעדיף לך לשמוע, אבל אני לא יודעת מה להגיד

    הוסף תגובה
  • א26/01/2006 בשעה 11:19
    6

    אני לא יודעת אם זה מנחם אבל..
    ראיתי לא מזמן תוכנית טלויזיה על אנשים שהיו במצב של מוות קליני, ויצאו מזה.
    הם מספרים על תחושות שלוות,על הרגשת רגיעה ותחושה בטוחה. מספרים על כך שראו את הקרובים האהובים שנפטרו כבר וראו את כל מה שהתחולל למטה, בארץ..
    בכל אופן- אם חושבים עליו הוא מאושר בעולם שכולו טוב.
    מה שנותר לנו פה הוא תחושת החיסרון.
    אבל גם הידיעה שטוב לו.
    להבדיל אלף הבדלות, זה כמו אהוב שהחליט להפרד ומצא אחרת לקשור איתה את חייו.
    אם זו שנפרד ממנה אוהבת אותו באמת היא תבין שהוא מאושר בחייו, תפרגן לו, תשמח אפילו. למרות הקושי שהוא לא איתה. שם כנראה יותר טוב..

    הוסף תגובה
  • אני25/01/2006 בשעה 17:53
    5

    אין לי מילים במצבים כאלה, אבל...
    תהיה חזק, ושה` יהיה בעזרך, אמן.
    רק טוב, אושר, חיים טובים ובריאות.

    הוסף תגובה
  • עינה25/01/2006 בשעה 16:18
    4

    תיהיה חזק....
    שגב..תיהיה חזק נכון שזה נשמע פתטי אבל ... הכול לטובה.. למרות שזה לא נראה ואין לך מושג כמה אני מבינה אותך... חיים נפלאים

    הוסף תגובה
  • אפרת25/01/2006 בשעה 15:18
    3

    תנחומי
    שגב היקר!
    אני מזדהה עם הסבל הרב והכאב אשר סיפורך שזור בהם. סבתי נפטרה לאחרונה ואבי עבר מספראירוע לב והיה על סף מוות כך שאני מבינה את הרגשת הבלבול, חרדה כאב ואובדן.
    מנסיוני לכל דבר שקורה בחיינו יש משמעות והשפעה מסביבנו. למדתי לנסות להפיק מכל דבר משהו חיובי וטוב להתחזק ולהמשיך הלאה. כי החיים ממשיכים ואם הצלחת לעלות את הדברים על הכתב כשנה וחצי אחרי אז אולי זה אומר שאתה יכול לעשות מן סיום לתקופת האבל ולהמשיך הלאה כפי, שבוודאי, אביך היה רוצה....

    הוסף תגובה
  • ע.25/01/2006 בשעה 12:48
    2

    חלל גדול
    אחי היקר משתתף בצערך, לי פחות או יותר היה אותו סיפור רק דבר אחד יש לי להגיד לך חייבים להתקדם כל החלטה שאני לוקח בחיים אני שואל את עצמי מה אבא שלי היה אומר על זה?
    אני מבין אותך יש חלל גדול בלב שאי אפשר למלא...

    הוסף תגובה
  • היהודי25/01/2006 בשעה 10:32
    1

    משתתף בצערך
    אחי היקר תהיה חזק אני בטוח שזה לא קל
    ממש מצער לשמוע על מקרים כאלה

    זה רק מראה לנו כמה אין בכוחנו כלום אלא הכל מאיתו יתברך

    כמה מהר עוברים החיים...
    כמה מעט אנחנו מספיקים...
    כמה זמן אנו מבזבזים על שטויות והבלים...
    מתי נבין שלחיינו יש מטרה נעלה ..

    תהי נשמתו צרורה בצרור החיים

    הוסף תגובה