חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

אהבתי. לא ידעתי .

אהבתי. לא ידעתי .


קטגוריה: כללי


הוא אהב אותי. אהב כל כך.
לא הערכתי מספיק. לא ידעתי לפרגן. לא הבנתי מה יש לי בידיים.
הוא חיכה לי. חיכה כמעט 7 חודשים. חיכה שאגיד "כן". חיכה שאבין.
חיכה שאקלוט שאותו אני אוהבת.
חיכה שאחשוב עצמאית, שאתבגר. שלא אקשיב לסביבה.
חיכה שאקשיב ללב שלי,
ואני? הקשבתי לשכל. לרציונל, לטיפות שטפטפו לי כל התקופה.
הקשבתי לסביבה.
נכנעתי.
גם כשהוא הלך, לא הבנתי. נסגרתי בפני עצמי, נסגרתי בפני הרגשות שלי.
המשכתי בחיי. חשבתי ששכחתי.
לאט לאט הלבטים, הספקות, המחשבות עליו התחילו לכרסם בי.
הרגשות, הזכרונות.. הכל עלה פתאום והציף אותי.
החלטתי שאני יוצאת למלחמה. שאני משיבה אותו אלי ואומרת לו "כן! אני שלך! לעד."
ידעתי שיש לו חברה. טלפנתי אליו.
לא האמנתי שיגיד לי שהוא מאורס.
הוא עוד אוהב אותי.
אבל הוא התנתק. התנתק ממני. הוא מתחתן עם אחרת.
הוא ביקש לא לשמוע ממני יותר.אני מכבדת את הבקשה שלו.בינתיים.
כואב לי. אבל משום מה יש לי כל הזמן תחושה שיבוא יום ונהיה ביחד. אולי עוד 20 שנה, אולי עוד 30 שנה.
אני יודעת שזו מחשבה נוראה. היא חזקה ממני.
אני רוצה להיות בחתונה. רק בחופה. (זה יהיה חכם?)
אמרת שתחכה לי. כמה זמן שאצטרך...
הייתי צריכה עוד כמה חודשים..
היום אני יודעת שאהבתי. אהבתי מאוד.
כמו שתמיד אמרת. היה ביננו קשר מיוחד. מעטים זוכים לכך.
לא אשכח אותך לעולם. אני יודעת שגם אתה לא תשכח.



30/12/2005
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • הכותבת22/03/2006 בשעה 01:19
    14

    חבר`ה- תודה!
    אני קוראת שוב את התגובות שהתפרסמו לכתבה שלי. הוא כבר התחתן.
    אני מודה לכם מאוד על התגובות.
    אני מאמינה שלא אשכח אותו לעולם אבל שיבוא יותר טוב או לפחות מישהו שיותר מתאים לי!
    אני אופטימית! (כאילו יש לי ברירה... :-)

    הוסף תגובה
  • שירה22/02/2006 בשעה 13:33
    13

    לאותה אחת-חשוב לקרוא.
    אני חייבת לומר שהסיפור די עצוב.
    אבל אני חושבת שאם בתוך 7 חודשים לא אהבת או לא הרגשת שזה זה וזה נגמר, מסתמא זה מה שהיה צריך לקרות.
    מה גם וחשוב מאד לדעת- שמה שקרה לך זה סוג של פגיעת אגו (גם לבנים זה קורה) ברגע שמשהו לא איתי, פתאום זה מפריע לי.
    וזה דבר טבעי ולגיטימי. אך צריך לדעת מאיפה כל התחושות האלו מגיעות: האם זה בא באמת מתוך מחשבה שזה פספוס ובאמת איתו הייתי רוצה לחלוק את חייך, או שזה פשוט געגועים לאדם שמילא לי את החלל הריק הזה, בצורך להיות עם בחור (או עם בחורה).
    תשדלי לבחון את עצמך בצורה אובייקטיבית: אם לא הייתה לו מישהי, והוא לא היה מאורס, האם היית עושה הכל בשביל לחזור אליו?
    אם לא -זה לא היה שלך!
    כמובן שיש גם מצב של פחד,(במיוחד בגילאים גדולים יותר, וזו גם יכולה להיות סיבה לפספוסים), החשש, מהשינוי שיכול לבוא עם הנישואים. צריך לשים לב גם לזה. ואם ישנו פחד סמוי, צריך לטפל בו, כדי לא לאבד דברים טובים אחרים שיבואו בהמשך.
    בכל אופן, אני מאחלת לך המון הצלחה, וכמו שכתב פה מישהו: שכשיבוא האחר, את לא תחשבי על הראשון.

    הוסף תגובה
  • יהודה24/01/2006 בשעה 23:57
    12

    כסף.
    ברצוני לשאול את הבחורה שכתבה את הקטע המרגש הזה שאלה אישית.
    כשאת כותבת שטיפטפו לך נגד את מתכוונת שהמשפחה התנגדה כיוון שלא היו לו מספיק אמצעים כספיים או עדה לא נכונה?
    אני לא שואל כדי לקנטר אלא כי אני מתמחה בכלכלה ובפיסיכולוגיה ,שני תחומים שטוענים כי האדם רוצה למקסם את כספו ומעמדו (אם תרצי ארחיב לך בנושא). בכל מקרה אני מבטיח לך כשתתחתני את תשכחי אותו. תזכרי שרגש הוא דינאמי ולא סטאטי. ממתין לתגובתך. שמי יהודה מספר חבר 5036

    הוסף תגובה
  • בן המלך24/01/2006 בשעה 23:19
    11

    למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה, ולב אין?
    גבירותי ורבותי, גם אני בעד להילחם. אבל יש סייגים.
    הבחור מאורס, אין על מה להילחם. אבוד. קאפיש. פיניטו. צריך להיות מציאותיים.
    חוץ מזה, גם את לא היית רוצה שיקחו לך את הארוס, נכון? וגלגל חוזר הוא בעולם.
    אם היתה לו רק חברה, גם אז הייתי חושב מליון פעם האם זה מוסרי להילחם, ובאילו דרכים אפשר. אם לא הייתה לו אף אחת אז אולי כדאי להילחם. אבל עכשיו כבר מאוחר מדי.
    מה נשאר? נשאר ללמוד את הלקח. והלקח הוא לא שהיית צריכה לחשוב קודם, כי לא ידעת. חוצמזה, לקח כזה לא יניב שום תועלת.
    הלקח הוא להיות שלמה עם עצמך ועם מה שעשית, ובפעם הבאה מצד אחד לא לפחד לנתק קשר אם זה לא מתאים, אבל מצד שני לקחת יום יומיים לראות אם זה באמת לא מתאים.
    רק שמחות.

    הוסף תגובה
  • שלמה24/01/2006 בשעה 14:52
    10

    כואב אבל.........
    סיפור באמת כואב , אבל למה נזכרת מאוחר , אם הוא עכשיו מאורס אז בין הפרידה לבין זה שהוא הספיק להכיר מישהי אחרת ולתארס עברו ודאי כמה חודשים טובים אז כמה זמן הצתרכת לחשוב?

    הוסף תגובה
  • אורן24/01/2006 בשעה 01:56
    9

    על זה נאמר "הפוסל במומו פוסל"

    הוסף תגובה
  • אני23/01/2006 בשעה 11:57
    8

    סיפור חיי- אבל הפוך
    אני יודעתצ שזה לא מוסרי ולא יפה נפש להגיד את זה אבל : אם את מרגישה במאה אחוז שזה- זה.אז תילחמי על זה, אלוואי ולי היה את האומץץ לעשות את זה.
    אני נמצאת באותו סיפור (אפילו כתבתי על זה כתבה בתקווה שתתפרסם בימים הקרובים) אבל בצד השני... הוא זה שלא יודע וזה שלא רוצה ואני בטוחה שעוד כמה שנים, כששנינו נהיה במקום אחר נגלה שפיספסנו משהו גדול וזה כבר יהיה מאוחר מדי.. אז שוב, אני בטאוחה שאני אמורה להגיד לך.. תשכחי מזה כי הוא מאורס.. אבל הלב שלי אומר לי להגיד לך לעשות את מה שלי אין אומץ לעשות ולצאת להילחם על האושר שלך.כל כי הוא קר ומחושב.. צריך לתת ללב שלנו להוביל אותנו כי הוא יודע יותר טוב...
    במקרים כאלה לא צריך לחושב עם הש
    שיהיה רק טוב במה שתחליטי לעשות...

    הוסף תגובה
  • a22/01/2006 בשעה 23:25
    7

    חזקי ואמצי!
    חזקי ואמצי! ותאמיני שאם הוא היה שלך הוא היה נשאר פנוי. כנראה שזה לא נועד להיות.
    יבוא משהו יותר טוב שאותו באמת תרצי!

    הוסף תגובה
  • יהודה22/01/2006 בשעה 15:08
    6

    כל הסיכויים....
    הם... שאם הוא היה ממשיך לחכות... עדיין לא היית קולטת.

    הרבה פעמים, אנחנו קולטים רק מאוחר מדי.

    שבעה חדשים באמת מספיק זמן להוכיח שהוא אוהב אותך. ואם לא קלטת, אז... לא נשאר לך אלא לוודא שזה לא יקרה שוב...

    הוסף תגובה
  • shirush21/01/2006 בשעה 23:51
    5

    למספר 4 ולכולם....
    "אתכן הבנות אי אפשר להבין",אוקי.אבל גם הגברים עושים זאת ופי מיליון.יצאתי עם כמה בחורים בחיי.כל אלה שפתאום השתפנו כשאני כן רציתי להמשיך את הקשר,כולם אבל כולם! בלי יוצא מן הכלל חזרו אחרי כמה חודשים,אחרי שנה..... אבל אותי,הם כבר לא עיניינו.והאמת? אף פעם לא הופתעתי.כי זה כל כך צפוי.....יש אנשים(גם גברים וגם נשים)שפשוט לא יודעים להעריך את מה שיש להם ביד עד שהם מאבדים אותו.אבל אז...כשהם נזכרים-זה מאוחר מידי.והמקרה הכי כואב שאני זוכרת הוא שהכרתי בחור,פה באתר.חשבתי שהוא אהבת חיי.מעולם לא הרגשתי כך כלפי מישהו.הייתי מוכנה לעשות הכל בשבילו,רק לקבל את אהבתו.אבל הוא לא הרגיש כמוני ופירקתי את החבילה.אחרי חודשיים קשים הכרתי בחור חדש מקסים מדהים,שגרם לי להרגיש הכי מיוחדת בעולם.איתו היה לי כל מה שלא היה לי בקשר הקודם.היום אנחנו כבר 3 חודשים יחד ואני מאושרת,אני חושבת שזה הולך לכיוון הטוב.אבל למחרת הערב בו חגגנו חודש,גיליתי שאותו בחור שרציתי כל כך ושכל כך פגע בי,רוצה לחדש את הקשר.כן,הייתי די בשוק.העיתוי שלו היה מדהים.אבל לא ממש הופתעתי כי זה כזה דפוס התנהגות קבוע.עכשיו נזכרת? יופי לך-פיספסת! כמובן שלא עניתי לו ולא כלום.והוא הבין את הרמז.מאז,לא שמעתי ממנו........
    אז אנשים-תתחילו להעריך מה יש לכם ביד,כי כשתאבדו אותו/ה והאסימון ייפול לכם-אולי יהיה כבר מאוחר מידי...

    הוסף תגובה
  • יגאל21/01/2006 בשעה 21:08
    4

    אי אפשר להבין
    אותכן הבנות !
    כשהיה אפשר לא רצית .
    כשאי אפשר את כן רוצה ?!

    הוסף תגובה
  • כך נראה לי21/01/2006 בשעה 20:17
    3

    אל תהרסי לו
    צר לי על כאבך. לשאלתך- נראה לי שלמען ההגינות כדאי שלא תלכי אל חתונתו כיוון ששמחתך בוודאי לא תהיה שלמה וחבל שתגרמי לבחור צער ביום שאמור להיות כולו שמחה.

    הוסף תגובה
  • גלית20/01/2006 בשעה 03:57
    2

    ???????
    עצוב

    הוסף תגובה
  • לילך20/01/2006 בשעה 00:49
    1

    ספור עם מוסר השכל
    הספור שלך כואב. כואב מאוד.

    הרבה בחורות ויתרו בקלות רבה על בחורים שכל כך רצו אותן, וכשהבינו שהפסידו אהבה גדולה, היה כבר מאוחר מידי.

    אני מקווה שדבריך יהוו מוסר השכל לבחורות אחרות. כדאי שתספרו עד 10 לפני שאתן משליכות בקלות בחור שאוהב עד כלות.

    הוסף תגובה