חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

תסמונת החגים..|לחיים|

יוני_6190 יוני_6190

תסמונת החגים..|לחיים|


קטגוריה: כללי




אימלה! הם מגיעים.. הימים הנוראים מכל.. עטופים, זוהרים, תוקעים בשופרות וטובלים בתפוחים. צום ובכי, סכך וכנפי עץ אבות.

כשהגננת שיפרה ע"ה סיפרה לנו על חגי ישראל, היא הביאה לנו דפים עם איורים: שולחן, בראשו אבא שאף פעם משום מה לא דמה לאבא שלנו, אימא עם לחיים תפוחות מחייכת את חיוך חייה וילדים מורעבים שמתאמצים להבין את רמז החג.

תמיד צבענו את העניבה של ראש המשפחה בסגול, את הבגד של האם הענוגה באדום עם עיגולים שחורים כמו שראינו בפרסומת של "קסטרו" ואת הילדים בירוק בהיר כדי שחלילה לא יהיו יפים מאיתנו..

איורים אלו היוו את מהות החג. שולחן, אבא, אימא, ילדים. זה יכול היה להיות אבא-אימא-ילדים סביב חנוכייה וסופגנייה. אבא-אימא-ילדים סביב שולחן עם מצות. אבא-אימא-ילדים סביב שולחן עם ראש של כבש ותפוחון בדבש. אבא-אימא-ילדים מתחת תרנגול לכפרות. אבא-אימא-ילדים בסוכה ואבא-אימא-ילדים מאחלים "שנה טובה" עם שופר.

בכל ספרי הילדים וחגי ישראל הבהירו לנו כבדרך אגב, כי בכל השנה אבא עובד, שובת, מפגין, שמח, עצוב, עסוק, מרוויח, מפסיד, משלם, נוהג ואם הוא קול.. גם גולש באינטרנט.
אימא. קונה, עובדת, מבשלת, רוקמת, סורגת, אופה, יפה, מלבישה, דואגת ואם היא קולית.. גם נוהגת..

עד שבאו החגים לסמל את הפיצוי של עונה עמוסה במיוחד זכר ליציאת מצריים, ואו אז יושבים כל בני הבית סביב שולחן אחד, טובלים תפוח בדבש, מגרגרים רימונים, מודים על הרגע המשפחתי ושואלים מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות..

כל חיינו אנו חולמים להגיע לרגע המאושר עלי אדמה, בעל, אישה וילדים יפים כמו בגלויות. כולם יושבים סביב שולחן עמוס מעשה ידינו להתפאר, מביטים בהם, מחייכים ומפרכסים ידינו בהנאה, מחכים לגננת שיפרה שתבוא לאייר אותנו לילדי הדור הבא.

מגיל 16 וככל שהשנים נוקפות, אנו מתמלאים עצב וחרדה. הן מה יהיה בחג הזה? האם נחוגה כמו באגדות ובאיורים או שמא נשב בדדנו עם המשפחה המעצבנת ונסרוגה לנו עוד חלום?

בגיל 20 מריחים אנו את החגים, ניחוחות המטבח, אימא שטורחת ואבא שעמל, ריח ניקיונות וקדושה אופפים את בית הורינו ודמעות שמבצבצות מעיננו.. יו.. כמה עצוב.. כולם חוגגים ודווקא אנו בודדים.. הנה כל האיורים והדמיות מהאגדות עושים גבות וצובעים ריסים ורק אנחנו לבדנו עם שולחן עמוס כל טוב, שמלה אמיתית מ"קסטרו" וסתם עוד משפחה דודים והורים.

אלוקים, מתי יגיעו מעשי למעשה איורי?

הפסיכולוגים מדברים על "תסמונת החגים" כהאיום הגדול על האנושות מאז שהירושימה התחמצנה. לאנשים בעייתיים במיוחד הם מתירים להתפלל עם העבריינים ולוותר על סמני החג.

עם רדת חג (מכל סוג) אנו הופכים להיות שני עמים זרים במדינה אחת עם שתי גבות לירדן. יש את האנשים המאושרים, המרוגשים והרוטטים מקדושת החג. ויש את האנשים המקולחים, המעונבים והמבושמים שמרגישים שנכנסו לאולם שמחות הלא נכון.
הם כל כך רגישים שמספיק שייפתחו את לוח השנה העברי בכדי שפרץ דמעות יספק את צריכת המים של ראש העין למשך רבעון. יו, ראש השנה יומיים! כלומר יומיים אהיה בלי בת זוג וילדים! וכיפור!? איך אצום לבד? אפילו התרנגול שלי לכפרה יביט עלי במבט חמלה וישחט את עצמו מהמחשבה שחברים שלי התחתנו ומסובבים כפרות לילדיהם בממוצע של טייק לבלרינה ואני לא. והנרות.. נרות החנוכה.. שמונה ימים שהדמעות שלי יעברו דרך להבה שקופה.. איך אעיז פני לבקש מהמוכר סוגבניה אחת?! ופורים? שוב השנה כולם ישתכרו ויקפצו על הספות עם הילדים.. ורק אני אשתה מיץ ענבים וידגדג את עצמי.. ופסח.. חג החירות.. לחשוב על זה שאשאר חד גדיא..

יקירי.

האם לזה התכוונה הגננת המשוררת?

עלינו לזכור כי החג הוא חג בזכות מהותו. את ראש השנה אנו חוגגים לא בכדי לסמל סטאטוס משפחתי אלא בכדי לסמל שנה חדשה עם תפילה לשנה טובה וזוגית יותר. את חג הסוכות לסמל שיצאנו ממצרים ולא לזה שיצאנו עם הילדים..

עלינו לדעת כי האושר והשמחה של החג אינם תלויים במימוש איורנו מהגן ובמחשבות מה קורה בבית אחינו ישראל ובחברנו לשכבה. האושר מתחיל בראש ובראשונה במה שאנו חושבים, מאמינים, מתפללים ומאחלים לעצמנו לשנה הבאה ומסתיים באווירה המשפחתית של משפחתנו המורחבת והנפלאה!

מי שמרגיל את עצמו לרחמים עצמיים בכל חג וחושב.. כמה אני בודד בחג כמה כייף לכל אחינו בית ישראל ורק אני.. יימצא את עצמו בעוד כמה שנים עם בית אישה וילדים ממשיך לרחם על עצמו וחושב.. כמה הדשא של השכנים ירוק יותר..

אז שתהיה לכולכם שנה טובה ותזכרו שהאושר בראש השנה מתחיל בראש!

יאללה מלאו לי את יומן תשס"ו בערבים של עוף ושניצל.
ת- תהיה ש- שנת ס- סוף ו- התחלה.. אין אמן בבית הזה?



23/09/2005
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • אלם06/10/2005 בשעה 02:50
    3

    יוסל`ה, יוסל`ה..
    כמה טוב לקרוא את דבריך השנונים.. אמנם קראתי מאוחר {אחרי שכבר הורידו את הכתבה מהעמוד הראשי} אך עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא..
    תמשיך לכתוב. אמשיך לקרוא.

    הוסף תגובה
  • יוסי02/10/2005 בשעה 18:50
    2

    יפה מאוד
    בס"ד
    ברצוני להגיד לך יוסי שיש לך כשרון כתיבה וגם כל הכבוד על התוכן של הכתבה מסכים איתך כל טוב שנה טובה ומתוקה

    הוסף תגובה
  • אושרית01/10/2005 בשעה 20:15
    1

    שנה טובה...
    כמה נכון.. אכן, תסמונת החגים אינה פוסחת על אף רווק או רווקה ונכון, צריכים להיות שמחים על כך שבכלל זכינו לחוג את החג, שיש לנו משפחה ואיתה אנו חוגגים.. והשאר: אהבה, נישואים, ילדים כבר יגיע כשיצטרך להגיע.

    כל דבר בעיתו!!!

    שנה טובה וגמר חתימה טוה לכולם!!!

    נ.ב
    יפה כתבת

    הוסף תגובה