חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

לא לאבד תקווה

דוסתאי_3732 דוסתאי_3732

לא לאבד תקווה


קטגוריה: כללי


הנה לפעמים אנו מרגישים שמצאנו אך לא הדבר כך בצד שכנגד.
הנה רק עכשיו הכרתי באתר זה בחורה כלבבי ונכון בקושי הכרתיה אך הלב הרגיש שמצא את חלקו , יתכן אם היה המשך לא הייתי חושב כך .

לומר לכם, דיברתי הרבה שטויות כך הוא כשהלב חושב ולא השכל ... יש לי אחיות שרק אומרות לי שחק אותה לא מעוניין וכך" אבסורד "...
הבחורה תהיה מעוניינת.

אך מה אעשה וליבי הוא לב ילד לפחות אני יודע שצעיר לנצח אהיה . אומנם אחרי שליבי לא קיבל את אשר אוויתי זקן הוא לרגע אך התקווה מרימה את חלקה .

מה אדם מחפש ,הרי לכול אחד דברים שונים שרוצה .אני מחפש חיוך ולב רחב טיולים ודיבור אשר יתן מזור . ועכשיו לכול אלו אשר מחפשים ומחפשות, אשר ליבם חלל בתוכם הנה סיפור והלוואי שיתן צרי ללב לא לאבד תקווה הכול משמיים :

היה פעם עץ שזיף זקן אשר חי את חייו . הוא כבר לא נשא פרי ותפרחתו לא ירוקה כבשנים עברו .
בודד ניצב בין העצים, אפילו הציפורים חדלו לבקר ולומר בוקר טוב בשירתם . וכך שקע עץ השזיף בכאב קודר דמעות זלגו בצורת עלים. צמחייה סבוכה כיסתה לאיטה את העץ . עץ השזיף ניסה להילחם אך כוחו אזל ואין ביכולתו .

יום אחד הופיע סנאי מקפץ ושמח ודווקא מכל העצים בחר בעץ השזיף למשכן .
שמחה עצומה שכנה בליבו הזקן של העץ נו אני עדיין מועיל חשב .

שלום לך פנה העץ והסנאי בחיוך רחב הנהן בראשו . וכך חיו העץ הזקן והסנאי ועץ השזיף עשה ככל ביכולתו לשמור על הסנאי ובפינתו הקבועה של הסנאי נתן את מרב כוחו להצמיח עלווה ירוקה .
וסנאי כמו בעין תודה שר לו כל בוקר שיר . והשיר הולך ומתגבר ונותן צרי לעץ הזקן . והעץ בכה לא דמעות צער כי אם שמחה . והעץ הזקן קיבל את חיותו מימים עברו והניב שזיפים אשר לא היו כמותם,
ולסנאי היה אוכל . והציפורים אשר ראו את העץ מניב פירות התחילו לבוא ולומר בוקר טוב .

אך העץ הגיב ברוגז וכי למה זנחתם אותי בשעה שלא הנבתי פירות . ולציפורים לא היה מה לענות ועזבו בדממה את העץ . אך העץ היה זקן ולא יכול היה להמשיך לתת פרי . ולאט לאט קמל עלה פה עלה שם .
הסנאי לא יכול היה להישאר על עץ קרח אבל מאהבתו לעץ השזיף נשאר . ואנשים שעברו הסתכלו בתמיהה על סנאי היושב על עץ קירח .

והעץ במאמץ אחרון יצר על גזעו לב גדול ומין הלב יצא ענף ועל הענף גדל שזיף גדול ממדים ובשר הפרי מתוק מדבש וכל זה מאהבתו לסנאי הקטן .
ואז העץ מת .
בכה הסנאי וחיבק את העץ הזקן לקח את הגלעין מהשזיף האחרון וטמן באדמה . לאט לאט לבלב עץ חדש עם אותה נשמה של העץ הזקן .
ומאז אם תראו סנאי על עץ שזיפים תדעו שמדובר בסנאי . והסנאי גידל בעץ את ילדיו והחברות נשארה עד היום הזה..
ואנא לא לאבד תקווה הכול משמיים :-)
06/05/2004
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • קרן19/05/2004 בשעה 22:23
    4

    יש לך סיפורים יפים;]

    הוסף תגובה
  • שחר19/05/2004 בשעה 22:17
    3

    חולה על הסיפורים שלך ;-]

    הוסף תגובה
  • דוסתאי17/05/2004 בשעה 16:22
    2

    בתגובה
    אופטימי .....

    הוסף תגובה
  • שרי13/05/2004 בשעה 18:14
    1

    אופטימי או פסימי?????
    הסיפור מקסים, אך לא ברורה הנימה. האם הפסימיות הנובעת מעץ זקן שלא נשא פרי ותפרחת, לא מימש את עצמו, עומד בבדידותו קודר ועצוב? אולי זו דווקא האופטימיות, שאחרי הכל נמצאה האהבה בסופו של דבר? אולי זו שוב הפסימיות שהאהבה הנפלאה הגיעה,אך מאוחר מדי????

    הוסף תגובה