אחותי ואני
קטגוריה: כללי
במקום ללכת לישון אני מוצאת את עצמי טרודה שעות רבות כועסת ובוכה על מילים שנאמרו לי מפי אחותי הגדולה. איך שהוא היא מצליחה להעלות מנבכי נפשי את כל הצער והכאב על כך שאני לא בזוגיות ולדוש ולאבחן את מצבי, קבל עם ועדה, רצוי בפני המשפחה וסביב שולחן שבת וחגים עדיף. הנושא מספיק כואב לי גם בלי שדנים בו בפומבי. כיוון שהיא מחזיקה מעצמה בן אדם רגיש, אני לא אתווכח איתה על העניין ורק אבקש ממנה בנימוס שלא להזכיר את העניין.
"כבר אי אפשר לדבר אתך מבלי לפגוע בך" היא תחזור ותגיד לי. נכון, בנושא הזה אי אפשר לדבר איתי ובפרט לא את.
משפט שמתחיל במילים: "הבעיה שלך היא..." זה משפט מקומם ומעליב ואפילו מתנשא. מי היא שתספר לי מהיכן נובעת הבעיה שלי? פסיכולוגית? יועצת לענייני זוגיות? או שמא חסרת טאקט בסיסי??
או, עניין ההשוואה שלי לח. שאני מכבדת מאד אבל לא רוצה להיות מושא להשוואה עימה. העניין המשותף ביני ובין הבחורה הוא שהיא עזבה את העולם החרדי לטובת עולם דתי מודרני בסגנון אמריקאי, ואני עזבתי את העולם הדתי-לאומי לטובת עולם חילוני המושתת על ערכי המסורת. לדעת אחותי ה"בעיה" היא ששתינו לא מוצאות את עצמינו בין העולמות.
אז קודם כל, אני לא מסכימה עם הקביעה ה"מקצועית" הזו כיוון שהסיבה שקשרים ביני ובין בני המין השני לא הצליחו לא הייתה טמונה בעמדתינו האידיאולוגית ביחס לדת, לאלוהים או לארץ ישראל השלמה. קשריי הרציניים ביותר היו עם אנשים שעולם נערכים שלנו היה שונה כמזרח ממערב (במלוא המשמעות של הביטוי) ואילו מערכת היחסים הייתה בנויה על כבוד הדדי ותקשורת טובה כך שלא היו לכך השלכות כלל על טיב מערכת היחסים.
ודבר שני, אני לא מוכנה לקבל את העובדה שהיא, שנישאה בגיל 21 ומוקפת בילדים לרוב ונשואה בעושר ואושר תגיד לי מה הבעיה שלי.
(לסיפור זה קדם ריב ממושך שארך למעלה משנה בו סירבתי לדבר איתה. במקביל לנישואי אחרונות חברותיי הטובות היא מצאה לנכון לקנות לי את הספר:"כל מה שצריך לדעת לפני ששמים טבעת" ולא הבינה מדוע זה לא מתאים...)
לאחר הריב הקודם לא היא בחרה לדבר איתי. אני נדרשתי להיות הבוגרת ולהרים טלפון להגיד שאין לי כוונה לריב איתה יותר ושאני פשוט מנמיכה ממנה ציפיות.
מאז אותה פרשייה יחסינו הצטננו באופן דראסטי אבל אני מרגישה שאני עדיין נפגעת ממנה באופן שאף אחד בעולם הזה לא מצליח לפגוע בי.
כאמור בכתבתי הקודמת:"להכיר באינטרנט"ואולי להוסיף על דברים שנאמרו שם, אני בחורה נאה מאד, משכילה, בעלת לב רחב ושמחת חיים. הסיבה שאינני בזוגיות כרגע איננה "בעייה" ואני לא מוכנה שיתייחסו אליה ככה.
אני זוכרת שפעם נפגעתי מאד במערכת יחסים עם בחור ואחותי אמרה לי: אני לא מסכימה שיפגעו בך ככה. אז הפעם אחותי, אני לא מסכימה שיפגעו בי ככה.
את הדברים כתבתי לפני שבוע ואמרתי בהזדמנות הראשונה לאחותי בנימה מאד רגועה. בתגובה קיבלתי חוסר הבנה, קול מלגלג וזלזול בכך שאני הולכת לפסיכולוגית. אחותי החליטה שלא לדבר איתי כי "כל דבר שהיא אומרת פוגע בי". אמרתי לה שזו בחירה שלה הפעם כי זאת לא הייתה הכוונה.
אני לא מבינה :למה היא לא יכולה לכבד את הבקשה שלי? למה במקום לקבל היא בוחרת להגיב בצעקות? אני די חסרת אונים בקשר איתה. בעקבות המריבות שלנו נפגע הקשר שלי עם הילדים שלה וזה מה שמפריע לי במיוחד.
עיצה? מישהו?