חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

יש בי עוד כוח|בטריה|

יש בי עוד כוח|בטריה|


קטגוריה: כללי


`זה אתה שנוגע
אתה שבורח
תדע, אין לי רגע
אפילו דקה
לחכות
והשמש היום מאירה לי לצאת
אל הים הגדול.`

השורות למעלה של עידן רייכל, מתוך האוסף החדש שאודי קיבל מתנה ליומולדת. מעניין אם מי שקנו לו את הדיסק ידעו עד כמה המלים האלה נכתבו בדיוק בשבילו. אני ידעתי.
כשהייתי אצלו בשבת, לפני שבוע, בקשתי לשמוע את השיר שוב ושוב לפני שהלכתי. שבת מוזרה זאת היתה. היום אני מתחילה להבין כמה הייתי חלשה, נזקקת. ידעתי את זה גם אז, כשהתעקשתי לבוא לשבת למרות שהוא אמר שזה לא רעיון טוב, שאני עלולה להיפגע, ובכל זאת השליתי את עצמי שיש לנו סיכוי. עכשיו נדמה לי שמערכת היחסים היתה מעוותת לגמרי, מושתתת על כוחות לא מאוזנים. ואהבה לא יכולה לצמוח כך. לא אהבה בין גבר לאישה. אולי אהבה אחרת, ואותה, אין בי ספק, אודי רכש כלפי. הוא חשב שאני יפה, הוא נמשך אלי, מאוד. היה לו גם מעניין איתי והסיפורים שלי על תל אביב וקורותיי שם שיעשעו אותו ועוררו את סקרנותו.

הכל היה נכון ולא נכון בינינו. וכנראה יותר לא נכון.

הכרתי את אודי באינטרנט. השיחה הראשונה שלנו בטלפון, לפני שהתראנו, בטח נמשכה שעות. אני זוכרת אור ראשון בוקע דרך החריצים של התריס כשאיחלנו זה לזו לילה טוב. היה בו משהו באודי שמייד אהבתי. הקול הנעים והרך שלא איבד מגבריותו. אודי התעניין בי באמת. הוא בעיקר שאל ואני השבתי. זה לא הפריע לי בכלל, השאלות, להפך, והרשיתי לעצמי להיחשף בלי חשבון. אז, לא ידעתי שמאחורי השאלות הרבות של אודי עומד פחד. הפחד לאהוב ולהתאהב. הזכרתי לעצמי כמה פעמים, תוך כדי השיחה, שאסור לפתח ציפיות, שאין לי מושג מי עומד בצד השני ובכל זאת לא הצלחתי להפסיק לחשוב מתי ניפגש ואיפה ומה אני אלבש.

אודי היה כל מה שבחורה יכולה לבקש וכל מה שהורים יכולים רק לחלום. רווק, בן שלושים ואחת, גבוה, רחב כתפיים, עם עיניים חכמות , וחיוך שחשף שיניים לבנות מהרגיל וגומה עמוקה בלחיו השמאלית. היה לו כבר תואר ראשון בחשבונאות ובמנהל עסקים ותואר שני במשפטים בדרך. אודי עבד בחברה מצליחה שסיפקה לו גם רכב ודלק בלי הגבלה. הוא גר לבד, בלי שותפים, וכשנכנסתי, בפעם הראשונה, לדירתו השכורה, הרגשתי שנכנסתי לעולם של גדולים. כמו ילדה קטנה הוקסמתי מהכל, בעיקר מהנוף שנישקף דרך החלונות הגדולים בסלון שהגיעו כמעט עד הרצפה. היה לו כל מה שצריך בדירה וכל פינה בה נוצלה. והיתה גם אוירה חמימה, של בית. ואולי נשביתי בקסמיה עוד לפני שהכרתי את בעליה. אודי היה מלך בממלכה שלו ואני, כמו רבות לפניי, התמודדתי על תפקיד הנסיכה.

לא התקשרתי אחרי הדייט הראשון. חיכיתי שהוא יתקשר. אחרי יומיים שלא הפסקתי לחשוב עליו ולשחזר את כל מה שנאמר ואולי לא היה צריך להאמר ואת כל מה שלא נאמר ואולי כן היה צריך להאמר, התייאשתי. ביום השלישי הוא התקשר. חצי כועסת, חצי שמחה, קבלתי את אודי, שבעצם לא היה שלי, בחזרה. וכך התחיל הקשר לא קשר שלנו. אודי רצה לאט ואני רציתי מהר. למרות שהוא לא יודה בזה, נדמה לי שאודי רצה רק ידידות. הוא רצה להכיר, בקצב שלו ובלי מחויבות, בנתיים. אני רציתי חבר. נדמה לי שבזה הכל התחיל ונגמר, או לא התחיל בכלל.

על העבר אודי לא הרבה לדבר. ידעתי שהוא גדל במשפחה חרדית, שחורה, ומאז חזר בשאלה ולאחרונה שוב קצת בתשובה. הוריו, למרות שזה פחות מקובל אצלם בחברה, התגרשו ונישאו מחדש. אבא שלו פעם אחת ואמא שלו פעמיים. אמא שלו, הוא אמר, היתה המכנסיים בבית. אולי היה בדבריו רמז לאופן שבו הוא היה רוצה שיתנהל הקשר בינינו ולתקופה מסויימת כך זה היה, לפחות על פני השטח. אני התקשרתי, אני יזמתי, אני השקעתי. וככל שהשקעתי שקעתי יותר.

אודי כמעט התארס לחברתו האחרונה ובסוף קיבל רגליים קרות. הוא הסביר שהיא היתה חילונית מידיי ושלו יש עדיין קשר חזק למסורת. עכשיו אני בטוחה שלא זו היתה הסיבה. לפחות לא הסיבה העיקרית.

אודי לא נתן את עצמו. לא מבחינה נפשית, אבל המגע שלו היה כמו קסם וברגעים האלה, הרגשתי נסיכה אמיתית. בהתחלה חשבתי שזאת הדרך של אודי לומר את כל מה שלא יכול היה לבטא במלים. אחר כך הבנתי שכך אודי נוגע. נקודה. אחרי שמונה עשרה שנה שבהן היה סגור ב`חדר` וב`ישיבה` ולא פנוי לעסקי חולין, הפך גופה של אישה, כל אישה, קדוש בעיניו. אבל אצלי, כשמתחיל מגע פיזי לפני שהתחילה האהבה, מתחילות הבעיות. הפכתי להיות תלותית באודי. איבדתי אותי ואי אפשר להתאהב במה שלא נמצא...זה היה המצב במשך תקופה. תקופה שבה לא יצאנו עם חברים שלו או שלי כי ברור היה שאין טעם, שהקשר בינינו כבר בדרך החוצה.

ואז אחרי כמה ימים שאודי לא התקשר, לא נתן שום סימן חיים, ואני בנתיים הספקתי למצוא חלק ממני שהלך לאיבוד, התקשרתי אני ואמרתי שאני חותכת. אודי היה המום. אולי היה בי משהו חזק כשאמרתי את זה. ואולי זו פשוט הייתי אני כשאני לא באיבוד. הסברתי שאני לא מוכנה להמשיך כך, שעם כל הכבוד לשיוויון בין המינים ולתמיכתי בתנועה הפמיניסטית, אני צריכה להרגיש אישה. צריכה שיחזרו אחרי.
היה שקט מעבר לקו.
אודי לא יכול היה לומר שהוא אוהב אותי,
גם אם זה היה נכון.
אני אהבתי אותו. אמרתי לו את זה.
מה שלא אמרתי לו הוא שלא אהבתי את עצמי איתו. נפרדנו.
חזרנו. נפרדנו. חזרנו.
נפרדנו.
והפעם אני מקווה שזה לתמיד.

30/07/2005
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • מו26/08/2005 בשעה 00:30
    18

    אני מסכימה עם א. (12)
    לפי דעתי ניתן להעלות כאן דברים מסוג זה כי במציאות כאלה דברים קורים.
    מי שלא רואה את זה בעין יפה - שלא יקרא ולא יתן את דעתו בעניין.
    אלו החיים... נושא "שמירת הנגיעה" הוא קשה לכולנו, לכן צריך לדבר עליו ולהגיע למסקנות שיביאו למצב נכון וטוב יותר!
    (ממש מסכימה עם כל מה ש- א. כתב)

    הוסף תגובה
  • חיים25/08/2005 בשעה 14:52
    17

    לתגובות 6 ו 10
    לבחורה מתגובה 6.
    כדאי שתברחי כל עוד נפשך בך פן אח"כ תישארי לבד וכאובה.
    וכך ייצא "שגם אכלת את הדג המסריח וגם חטפת מכות".
    (ראי בבקשה תגובה שכתבתי לכותבת).

    לאחד העם, כל הכבוד לך "מילים כדורבנות" אתה צודק ב 100%.
    (אני קצת מסתייג מהדברים שכתבת בהערה .2 נכון שזה יכול להיות כמו שאמרת, אבל תדע שלא חסרים בחורים ובחורות לא רציניים,
    ושתופסים "רגליים קרות" והם במקום לשבת בצד ולא להזיק לאחרים, הם פשוט מסתכלים על עצמם בלבד ולא אכפת להם להשאיר אחריהם שובל של בחורים ובחורות פגועים וכואבים).

    מאחל לכם בהצלחה...חיים

    הוסף תגובה
  • חיים25/08/2005 בשעה 14:37
    16

    לכותבת ולשאר המגיבים
    תסלחי לי על הבוטות, את זו שהבאת את המצב הזה על עצמך ואל תתבכייני פה.
    אסביר זאת, לפי תיאורייך הגדרת בדיוק מה הוא חלומך בבחור, מה שמעניין אותך זה החיצוניות בלבד (כסף,תואר,דירה ועוד).
    ואף הבעת נכונות "למכור" את עצמך עבור זה,
    ובגלל זה קיבלת בחור שמתאים לך.
    כדאי שתדעי שבחור שרואה שבחורה"מוכרת את עצמה בקלות" גם אם הוא אוהב אותה ערכה יורד בעינייו. (ואם ככה מתנהגות דתיות שכביכול קיבלו חינוך טוב, אז עדיף להכיר חילוניה כי לפחות היא עושה זאת כי לא חינכו אותה על"שמירת כבודה")

    מצד שני,אתן משחקות אותה "חכמות" אבל כל אחד שבא ומספר לכן "סיפורי סבתא"
    אתן ישר מתלהבות ונופלות כמו מגדל קלפים.
    מה נעשה ששכל לא ניתן לקנות בשוק.

    חשוב שתדעי שכל בחור במיוחד אלה שהגיעו לגיל 30 ותופסים רגליים קרות ולא רוצים להתחתן הם לא רציניים "ושומר נפשו ירחק מהם" (לידיעת הבחורים,יש גם בנות כאלה)
    אין לך מושג כמה בנות הלכו שבי אחרי בחורים אלו ונשארו רווקות כל חייהם (ה"י).
    הגיע הזמן שתקחי את עצמך לידיים ותחשבי ברצינות מה את רוצה מעצמך ומבן הזוג שאת מחפשת מבחינת אישיות, כסף זה לא הכל בחיים.
    מתנצל על הבוטות בדבריי אך זה בשביל שתפנימי את המצב בו את נמצאת.
    ולכם בנות יקרות,אם הבחור לא רציני בקשר,
    אל תהססו לעזוב, אם תעזבו רוב הסיכויים שתמצאו טוב יותר . אבל אם לא תעזבו תישארו רווקות עם לב שבור כל ימי חייכם.
    כי אלו שבגיל כזה לא רציניים הם לא ישתנו לעולם.
    מאחל לך בהצלחה...חיים

    הוסף תגובה
  • א25/08/2005 בשעה 13:46
    15

    מרגש ,מרטיט,מבין ומוכר ומקווה בשבילך שזה לתמיד

    הוסף תגובה
  • אחד העם25/08/2005 בשעה 09:57
    14

    למס` 12
    איש או אישה הישר בעיניהם יעשה - זו זכותם מתוקף הבחירה החופשית שה` העניק לכולם (כמובן, שהאין הדבר גורע מחומר האיסור ו/או מתיר אותו), מאחר ואני "אחד העם" ובתוך עמי אנוכי יושב, אני מודע ל"פסקטרום" הדתי- דתילייט-מסורתי אליו התייחסת.

    אולם ללא קשר לכל זאת - יש להבחין בין עניינים שבצנעת הפרט לעניינים שבפומבי. פירסום כתבה כגון זו באתר "דתי" וגיבוב התגובות האוהדות שבצידה המזדהות עם הכותבת עד לרמת "הנגיעה" - הינה פסולה ויש להוקיעה מהשיח הפומבי של המחנה הדתי על גווניו ורמותיו השונות.

    יותר מזה - גם לייתר הספקטורם הדתי שנוהג שלא בהתאם להלכה - מן הראוי שיפנים כי מעשיו אינם לגיטימים לפחות לא במחננו - ללא כל קשר למה ש"חוגג" בחוץ.

    הוסף תגובה
  • דותן25/08/2005 בשעה 03:24
    13

    הצלחה בקשר.
    שיהיה לך בהצלחה, אומרים שארבעים יום לפני שאדם נולד יוצאת בת קול משמים ואומרת בת פלוני לפלוני אז אל תתיאשי הוא עוד יגיע...

    הוסף תגובה
  • א24/08/2005 בשעה 15:15
    12

    לאחד העם - העולם הזה לא שייך רק לך
    לא כל אתר שמשמש דתיים או לא כל בימה שיש בה דתיים או לא כל מי שחובש כיפה או שומרת שבת הם אותו דבר הן מבחינה מחשבתית והן מבחינה מעשית.
    בעולם הזה קיים ספקטרום עצום של אנשים וגם בעולם הדתי לא נבראו בני האדם בשטנץ אחד.
    נכון מגע פסול מבחינה הלכתית אבל זה הגוף שלה זאת הבחירה שלה זאת מערכת השיקולים וקבלת האחריות שלה.
    די עם השחור ולבן. נכון האתר משרת אוכלוסייה דתית ומסורתית אך האוכלוסייה הזאת לא מורכבת רק מאדם אחד ושכמותו אלא מורכבת ממגוון עצום של אנשים בעלי חשיבה אחרת , יכולת אחרת , גירויים שונים ומבחנים שונים.
    תן לאחרים לחיות לפי הבחירה שלהם. אל תכפה תסגור תנדה ותחרים כל מי שאינו כמוך

    הוסף תגובה
  • חדוילה24/08/2005 בשעה 15:02
    11

    לאחד העם
    מלה בסלע...אהבתי!

    הוסף תגובה
  • אחד העם24/08/2005 בשעה 12:59
    10

    שלוש הערות:
    א. בושה וחרפה שבאתר הכרויות דתי בחורה מתארת מגע פיזי פלוס רימוז אירוטי שהיה בינה לבין מאן-דהוא ובנות כ"כ רבות מזדהות איתה...

    היום אפילו הבנות הדתיות כבר לא יודעות לשמור על כבודן - פשוט בושה!

    ב. ניתוח פשוט של הדברים מלמד שהבחור, עם כל הכאב ש"בגילוי", פשוט לא היה בטוח שהיה מעוניין בהקשר עם הכותבת.

    אז הוא נתן צ`אנס - והיא נתנה את גופה, אז מה הייתם מצפים שהוא יפסיק את הקשר מיוזמתו?

    במרבית הקשרים שנגמרים בכלום - צד אחד בטוח יותר בהקשר וצד שני סקפטי. אלו יסוריי השידוכים. אין בכך כלום לבד מסיפור הכתוב היטב.

    ג. טוב יעשו הבנות בכלל והדתיות בפרט אם במקום לאבד את כבודן "תחת" כל בחור נאה - יבחרו את המתאים. כך נהגו אימותיהן - ואין שום סיבה שהן תנהגנה אחרת.

    הוסף תגובה
  • רעות23/08/2005 בשעה 18:07
    9

    היי חזקה
    סליחה על חוסר הרגישות אבל את כותבת כל כך יפה! את חייבת לפתח את הכישרון המדהים ולעשות איתו משהו!!! בקשר לבחור. אין מה להגיד עם הזמן תמצאי נחמה. היי חזקה ואל תתפתי לחזור ברגע של חולשה. הצדק איתך.

    הוסף תגובה
  • אלמונית22/08/2005 בשעה 23:45
    8

    מזדהה
    את יודעת? אני קוראת את הדברים שלך ונזכרת במה שקרה לי. גם לי קרה משהו דומה. היכרתי מישהו באינטרנט ודיברנו שעות. גם הפגישות הראשונות שלנו נמשכו הרבה והרגשתי שהזמן עובר מהר מידי(כי ככה זה. הזמן טס שנהנים.) הכל היה אצלו כמו שאהבתי הקול המרגיע, החיבוק החם והגדול הידע שיש לו אהבתי מאוד לשמוע אותו מדבר. הוא גם נראה טוב אבל זה לא מה שכבש אותי אלא הפשטות שבו . הבעיה היא שאני חיפשתי משהו אחר הייתי מוכנה לחכות אבל לא לנצח. הרגשתי שיש כימיה באויר ואני בטוחה שגם הוא הרגיש כך. רציתי טיפה יותר יחס שאני ארגיש שיש לי קשר אפילו שהוא בהתחלה. הרגשות התפתחו ולמרות שמבחינת הרצונות מהקשר הרגשתי שהדרכים מתפצלות לא היה לי את האומץ לחתוך. בסוף זה הסתיים. עברו כבר כמה חודשים ואני עדיין מרגישה שיכול היה להתפתח מזה משהו... אולי זה נכון ואולי זה רק אשליות

    הוסף תגובה
  • אדם22/08/2005 בשעה 22:12
    7

    קשה לקרוא אבל טוב עשית
    אם כל הפרטים אמיתיים על הבחור, אז נידבת יותר מדי פרטים מזהים עליו. שמתי לב שהתאהבת בדירה שלו, ולא יודע אם הפגיעה בך נבעה מציפיות שלך אליו שהתבדו או אם הוא הישלה אותך. תיקשורת במקרה כזה חשובה מאוד. אל תצפו לדברים שיקרו. תיגרמו להם לקרות. אם הוא או היא חשובים לכם. יש כאלה שלא יגישו הכל על מגש כסף, אלא אם תבקשו. ועוד משהו.. תפסיקו לשחק. `לא התקשרתי- חיכיתי שהוא ייתקשר` . למה? אם הרגשת צורך . את היית צריכה ליזום.תהיי בקשר בו את יכולה להיות את עצמך לאורך כל הדרך. בהצלחה בפעם הבאה.

    הוסף תגובה
  • כן גם אני22/08/2005 בשעה 01:58
    6

    האומנם? זה קורה לכולם
    ישבתי וקראתי ואני המומה.
    אני בתוך, ממש בתוך קשר כזה.
    שבו רק אני עושה או יוותר נכון בעקר אני עושה.
    הצד השני נזכר בי מדי פעם.

    ואני כל כך רוצה.
    וכל פעם מחדש לפני החיוג אליו אני מהססת .
    מי יפגע מכל זה? מי ישלם את המחיר?
    כאילו אני יודעת שזה הולך לכישלון ובכל זאת מתקשרת.

    יודעת שאם הוא יבוא ושוב ניגע זה רק ייקח אותי אחורה ולא קדימה.
    זה נראה לי כאילו משהו כאן לא נורמלי שיש כל כך הרבה בנות שמתמודדות עם זה. ולכל אחת יש סיפור כזה.
    מה קורה?? רק כשמיגעה הבחורה בה` הידיעה הם משקיעים או שזה עניין של אופי.
    האם להמשיך להשקיע? או שאם כבר עכשיו הוא לא משקיע מספיק צריך לעבור לבחור הבא?

    אם כל כך הרבה בנות סובלות? כנראה שזה קצת יותר עמוק מרגלייים קרות. כנראה שהזמינות של הרשת וה"כאילו" אינספור הצעות שהיא מספקת גורמת לתחושה שיש עוד עולם שלם של בנות שמחכה רק להם.

    מחכה לו שיבוא....


    הוסף תגובה
  • גדי21/08/2005 בשעה 20:35
    5

    אל תסתכלו בקנקן אלא במה שיש בו
    מאחל לך הרבה בהצלחה ושתמצאי את בחיר ליבך. כל מה שקורה לטובה הוא קורה. אולי זה יקל עליך אם תנסי לחשוב מה היה קורה אם הייתם נפרדים בשלבים יותר מתקדמים של הקשר, אולי בסך הכל רק הרווחת מהפרידה. הסיפור שלך מחזק את הטענה שאופי ופנימיות חשובים הרבה יותר מכסף וחיצוניות. כי הם הבסיס שעליו נבנה הקשר הזוגי. ואם הבסיס מעורער לא יעזור שום כסף. כמו שנאמר: אל תסתכלו בקנקן אלא בתוכו.

    הוסף תגובה
  • מזדהה21/08/2005 בשעה 16:12
    4

    כול ככה דומה שבא לי לבכות במקומך
    היום כמעט 3 חודשים אחרי הפרידה האישית שלי מהחבר שלא ישוב יותר אני קוראת את זה ובא לי לבכות במקומך עדין לא החלמתי ממנו אבל הבנתי שאהבה כזו סופה להתנפץ ולהשאיר את הספינה טובעת ובמקרה הזה זו את
    אל תתני לעצמך ליפול כי לאסוף אחר כך את הרסיסים יהיה קשה מאוד מנסיון
    קחי החלטה וסמכי על בורא עולם שישלח לך את הטוב ביותר עבורך

    הוסף תגובה
  • אלינור21/08/2005 בשעה 14:08
    3

    קרה, קורה ושלא יקרה !!!
    אני ככ מקווה בשבילך - כי זה קשר הרסני , גם אני הייתי בקשר כזה - הכי נורא זה לאבד את עצמך , בשניה זה קורה ולחזור ולגלות לוקח הרבה יותר , ייתכן שאפילו לא היית מאוהבת בו אלא התאהבת יותר במה שהוא יכל לתת הבטחון ובמה שחשבת שהוא ,
    מקווה שתמצאי את האחד המיוחד - כשתפגשי אותו אני מאמינה שתרגישי בהבדל .
    שיהיה בהצלחה .

    שיהיה בהצ

    הוסף תגובה
  • אוריאן21/08/2005 בשעה 13:25
    2

    אל תתיאשי
    לך, היה לי עצוב לקרוא מה שכתבת למרות שנורא התרגשתי...
    מאחלת לך שלא תדעי עוד צער ותמצאי את הגבר שראוי לך ממש בקרוב והוא ידע להעריך את האהבה שלך...אל תתיאשי
    אוריאן

    הוסף תגובה
  • נסיכה בלי מגדל21/08/2005 בשעה 12:14
    1

    כל כך אמיתי ו..כל כך מוכר
    אנונימית יקרה,
    קראתי את הסיפור שלך והזדהיתי עם כל מילה.
    חויתי את אותו קשר... כל כך חזק אבל גם חד-צדדי.
    היום במרחק של כמה חודשים אחרי הפרידה האחרונה , אני יכולה לומר לך שאני מרגישה חזקה יותר אבל עדיין...מאד מתגעגעת.
    מאחלת לך את כל הטוב שבעולם,
    נסיכה בלי מגדל

    הוסף תגובה