חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

אהבה. נתינה. חברים. הדברים הקטנים. פשוט, לא?

ישי_12271 ישי_12271

אהבה. נתינה. חברים. הדברים הקטנים. פשוט, לא?


קטגוריה: כללי


אני עובד בחנות ספרים (סטימצקי בקניון מלחה, לתוהים).
כל אחד מכם ודאי היה פעם בחנות ספרים, אבל תמיד יש אגף אחד בחנות, אצלנו הוא בסוף ולמטה, שבו אנשים מבלים יותר מהרגיל - אגף ספרי המתנה.
ספרים קטנים, מכילים כמה עמודים, כמעט את כולם אני יכול לסכם בכמה משפטים:
"בשביל להיות מאושר אתה צריך אהבה. חברים זה הדבר הכי חשוב. החיים מורכבים מדברים קטנים שעושים את היום. תעזור ותיתן מעצמך וכך תהיה מאושר"
באמת שכל המאתיים ספרים שיש שם אומרים בדיוק אותו הדבר, בדרכים קצת שונות, יש מקוריים יותר ויש פחות, יש בוטים ויש מרומזים, אבל הכול מסתכם באותו המסר.
אני עומד לי בקופה ורואה אנשים (טוב, טוב, בעיקר נשים) שנכנסים לחנות, יושבים ליד האגף ומתחילים לעיין בספרים תוך קריאות מגוונות ("אוווו", "תראי איזה חמוד זה!", "קניתי כזה לכל החברות שלי" וכיו"ב), ואפילו, ה` ישמור, קונים אותם ("אפשר לעטוף?"). ואני מנסה להבין למה.
כל כך הרבה ספרים, וסרטים, והרצאות ומיליון דברים שכל מטרתם להסביר לאדם איך לחיות יותר נכון, איך להיות מאושר, כי בדור הנוכחי (כל דור אומר את זה) יש בלבול וחוסר כיוון. אבל כולם יודעים איך לעשות את זה, לא? אהבה. חברים. נתינה. דברים קטנים. אין פה שום חידוש, אף פעם לא היה. אז למה אנשים לא מבינים?
חשבתי על זה הרבה, התייעצתי עם אנשים וכנראה שיש לזה הרבה סיבות, ובטח כולם נכונות:
אנשים צריכים שיזכירו להם את זה כל הזמן (איך אפשר לשכוח? אני תוהה).
אינסטיקט טבעי של כל אדם לחשוב קודם על עצמו (נו, אז תעזור לאחרים, ותרגיש יותר טוב!).
מחשבה שאולי יש דרכים אחרות להגיע לאושר (נאמר, ללכת להופעות/סרטים, לקרוא - זה עובד טוב, אבל לטווח קצר מדי).
עצלנות (הו, אני מכיר טוב מאוד את הסיבה הזו...).
ואולי זה פשוט קשה מדי. יש כל כך הרבה אנשים שכאילו מנסים דווקא להקשות על הגישה הזו, לחתור נגדך, להאשים, לכעוס, להיות חסרי סבלנות, לנהוג בטיפשות, להיות חסרי טקט, לפחד לעשות דברים אחרת, להקטין ראש - אני יודע, אני בעצמי הייתי כזה פעם.

בשעות הערב, כשהחנות מתחילה להיסגר והקניון מתרוקן מאנשים, אני הולך לאיטי לאגף ספרי המתנה, בוחר משהו אקראי ומעיין בו כמה דקות, מנסה לא לחשוב יותר מדי, פשוט להקשיב למילים ולמסר הנדוש, לשחרר את כל מנגנוני הביקורת שלי, להוריד לכמה רגעים את כל החומות שבניתי מסביבי בעמל רב, אחר כך אני סוגר את הספר ומחייך. לפעמים פשוט טוב לדעת שלא כולם ציניים...



19/07/2005
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • ישראלי31/08/2005 בשעה 16:52
    3

    הסכמת הפרופסור
    אכן כאחד שהתעניין רבות בספרי בישול ומתכונים לעוגות כל הספרים אותו דבר כך שני ביצים ואם אין קמח יש עוגה וערבב עם שמן טוב שיותר טוב משם טוב וכו וכו הבנת את הרעיון הנקודה היא שהדיאגנוזה שלך נכונה אך היא חלק מתיסמונת רחבה יותר שמכילה את הטבח משהוא בסגנון אין הנחתום מעיד על עיסתו אבל עיסתו מעידה עליו כך שעל לך להיתאכזב ועצתי לך היא לשבת ולכתוב ספר כי יש לך את זה ועדיף ספר בנושא השירה העברית יונתן הקטן רץ בבוקר אל הגן בחייאת ראבק ילד רץ לגן זה ילד זה וכו וכו כל השירים הם כמו המתכוני עוגה ולסיכום אהבתי מה שקראתי ולכן כתבתי את חווד לנידון בברכה וכל טוב|סצילום|

    הוסף תגובה
  • א` בארי16/08/2005 בשעה 01:27
    2

    "כל הכבוד!"
    ב"ה.
    האם הכותב הוא אנתרופולוג חברתי, או פשוט בחור חכם אשר עיניו בראשו, היודע להבחין בתופעות ובדפוסים חברתיים במשך הדורות?

    איך שלא יהיה, זה שהדברים נאמרו כבר במקורותינו - אינו גורע מן האמת שבהם, רק מוסיף...

    החוכמה היא להסמיך "הקשבה למעשה", ואני משער שמי שמזלזל - בדרך כלשהיא - ב"עצות הללו", בוודאי פוחתים סיכוייו למצוא את בח"ל [בחירת לבו] האמתית, ולשמור עמה על קשר טוב מבלי שיזלזל בה במוקדם או במאוחר, (אם לנקוט לשון המעטה).

    ובכלל, המשורר האמריקני ת`ורו אמר, ש"הראייה המקורית - אין פירושה אלא לראות את הדברים כפי שהם, ולא כמו שתמיד סיפרו לך שהם!"...

    אז, שוב, ברוח דברי הכותב אני שואל את עצמי: כמה מהאנשים שפותחים את הספרים "הללו", "נותני-העצות", אכן מקשיבים וקולטים באמת למה שיש לספרים האלה להציע להם? האם ניסו פעם לפעול לפיהם, או רק "מן השפה ולחוץ...?".

    הוסף תגובה
  • אנונימי05/08/2005 בשעה 08:07
    1

    אין חדש תחת השמש
    הנושאים שציינת - כולם חשובים וברומו של עולם,
    וכמובן שכבר התיחסו להם ודי הרבה, במקורותינו, לדוגמה: אהבה - ואהבת לרעך כמוך, חברים - מה ששנוא עליך על תעשה לחברך. נתינה - גמילות חסדים וצדקה, הדברים הקטנים של החיים - מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד. כמו שכתבת אותם ספרים קטנים גם מזכירים לנו, והם גם בגדר "תכשיט" הם אסתטיים וקומפקטיים, הם מעוררי מחשבות כי עוסקים בנושאים אינסופיים ולכן מתנה אידיאלית. שים לב שבאותו סגנון יש את הספרים "איך להיות עשיר", "איך להיות בריא", "איך להצליח בלימודים" - כולם על אותו עיקרון - נותנים טיפים אבל בשורה התחתונה לא מבטיחים כלום ולא מחדשים ביחס למקורותינו.

    הוסף תגובה