חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

הדילמה השחוקה

ישי_12271 ישי_12271

הדילמה השחוקה


קטגוריה: כללי


חיכיתי לבחורה שעמדה לזרוק אותי בכיכר ציון.
"מקום ממש נדוש" הרהרתי לעצמי בעודי מביט סביב. זו היתה שעת הערב המוכרת, עם הרוח הנעימה והנערים המתקבצים להם אט אט עם הגיטרות והמראה השאנטי.
היא מאחרת. הבטתי בשעון. שבע ורבע. איחור זה לגיטימי, בעיקר לבנות, שיננתי לעצמי את המנטרה, בעודי מעביר בראשי את הארועים שלפני.

זה התחיל כשהייתי נואש.
לפחות ככה חשבתי. נכנסתי לאתר שידוכים באינטרנט. מי נכנס לאתרי אינטרנט לשידוכים?? אני מכיר את הסטריאוטיפ: חנוני מחשבים שסביר וגם לא נראים משהו, ללא הרבה חברים (אחרת הם היו מסדרים להם, לא?), חסרי כל נסיון או בעלי נסיון רב מדי - בקיצור אנשים שהם לא אני.
הצלחתי להתגבר על המחסום הפסיכולוגי המעט מטופש הזה באמצעות שכנוע עצמי אינטנסיבי שהוא אכן מעט מטופש.
מילאתי בחיוך את הכרטיס, קצת בהלם מזה שבוני האתר חשבו שיש אנשים שצבע השיער של הבחורה, או מצבו הכלכלי של הבחור משנים משהו. אני לא אלאה אתכם בפרטים, רק אומר שלאחר מספר הודעות וכמה צ`טים עם הרבה מהמקבילה האינטרנטית לשתיקות מביכות, היתה אחת שדווקא ממש נראתה לי, השיחות זרמו והיו מעניינות, ונראה שיש לנו הרבה נושאים משותפים. העברנו שיחת טלפון סבירה וקבענו להיפגש.
הפגישה הראשונה, ב`תמול שלשום`, מעוז הפגישות הראשונות לדתיים, היתה טובה מאוד, השיחה היתה עמוקה, רצינית, ונגעה בנושאים החשובים באמת. היינו שם שעתיים, וכמעט ולא נגענו בצלחות שלנו. זה נראה מושלם.
במהלך החודשיים שאחר כך, נפגשנו עוד הרבה, תמיד היה לנו על מה לדבר, שמחנו לראות אחד את השני כל הזמן, לא היה יום בלי כמה וכמה הודעות סמס מתחת לשמיכה, היתה לי תמונה משותפת שלי ושלה בארנק, להשוויץ לכל החברים. הלכנו למקומות ביחד. נפגשנו עם חברים אחד של השני.
נכון, היו מריבות. היו חיכוכים. ובנושאים חשובים, אבל תמיד ידענו להתייחס אחד לשני בכבוד ולפתור את זה על ידי השקעה בהקשבה אמיתי אחד לשני, ולהשתדל לגמור כל שיחה עם טעם טוב.
נשמע מושלם? נכון. הו, גם אני חשבתי כך. אבל הסדקים התחילו להתגלות.
ראינו סרט בבית הקולנוע, איזושהיא קומדיה רומנטית חביבה, ושמתי לב שהיא היתה מוטרדת מאוד. לאחר כמה נסיונות דיבוב היא הוציאה את זה.
"למה אתה לא אומר לי שאתה אוהב אותי?"
לאחר כמה שניות של הלם עניתי בפנים כבושות:
"לא יודע" ומיד חשבתי שזו תשובה ממש מטומטמת.
"מה? מה זאת אומרת? פשוט מרגישים את זה? אתה לא מרגיש את זה?"
הייתי בדילמה. אני לא בטוח שאני יודע מה זה להרגיש שאני אוהב. לפעמים אני לא מפסיק לחשוב עליה ורוצה רק שהיא תהיה לידי ותחבק אותי (בהנחה שזה היה אפשרי...), ולפעמים, אני פשוט לא מרגיש שום דבר מיוחד, אולי אז לא אהבתי אותה? איך אפשר לכמת רגשות חיבה?
כל כך רציתי להגיד לה: אני אוהב אותך. ידעתי שהיא רוצה בכל ליבה לשמוע את זה ולשקוע בעולם טוב יותר. ואם הייתי אומר את זה זה אולי לא היה שקר, אהבה יכולה לבוא וללכת, לא? אולי עכשיו אני אוהב אותה, אבל עוד שבוע אני רק אחבב אותה.
אבל לא אמרתי. אני לא אוהב שקרים קטנים, אני אוהב אמיתות גדולות.
"אני מרגיש את זה, לפעמים, אבל אני חושב שכל אחד מכניס למשפט הזה משמעות משלו, משמעות שמגובה בכל הנסיון שיש לו באהבה, ואין לי כל כך הרבה נסיון בזה" ואז עשיתי טעות והייתי קצת כן מדי "אני בכלל לא מייחס לאמירה החלולה והקלישאתית הזו חשיבות גדולה במיוחד"
היא היתה המומה. הלכנו אחד לצד השני ללא מילים, אבל היתה בינינו חומה ענקית.
קבענו להיפגש למחרת בערב, היא צריכה זמן לחשוב.

שבע וחצי. היא עדיין לא כאן. אבל זה לא ממש משנה, אנחנו ניפגש, היא תגיד שהיא לא חושבת שזה ילך בינינו. אני אהנהן בחצי הסכמה ואומר שאני עצוב אבל מבין. לא! לא הפעם. הפעם אני רוצה להתעמת איתה. אני רוצה להבין מה היא מחפשת? מה בדיוק לא היה בסדר במה שאמרתי, במה שחשבתי?
הייתי עם רוח די לוחמנית כשהיא הגיעה.
"מצטערת על האיחור"
"זה בסדר"
שתיקה מביכה.
"נשב איפשהוא" שאלה.
נשמתי עמוק.
"לא. אין כל צורך. את יכולה לזרוק אותי כאן ועכשיו. אבל אני רוצה סיבה ברורה ומוגדרת" עניתי בטון קצת גבוה מדי. כמה עיניים נסבו לכיוונינו.
"אני לא זורקת אותך, זה פשוט שאני מרגישה שזה לא ילך ביניינו, כי אתה לא אוהב אותי, ואתה בכלל לא יכול להרגיש אהבה" הוסיפה בכעס.
"מה את יודעת על אהבה?" לחשתי בארס "משהו שלא ראית בקומדיה רומנטית מטופשת, או ברומנים רומנטיים. אהבה זו סתם מילה. ולא אכפת לי לא להרגיש משהו שלא קיים".
"אתה פשוט מתנהג כמו ילד קטן. הרגש הזה קיים. הוא היה קיים אצלי כלפיך. וזה שאתה לא חווית אותו מעולם, לא אומר שהוא לא קיים", עכשיו כבר היה שקט מסוים בכיכר.
"אל תתנשאי עלי! רגשות הם דבר חולף, אי אפשר לסמוך עליהם אף פעם! הם לא יציבים, משתנים כל הזמן. את משחקת אותה בוגרת ומבינה אבל לא כל כך עמוק בפנים יש לך רצונות של ילדה קטנה. ואני לא יכול לספק לך אותם" צעקתי.
העיניים שלה היו כבר לחות למדי כשאמרה לי בקול שבור:
"אני לא יודעת איך אהבתי אותך, אני לא מבינה מה קרה לך"
לרגע הפסקתי להתמקד בזעם שלי והמרתי אותו מיד לציניות:
"כן. תבכי. זה ממש פתרון בוגר ויצירתי". מיד שנאתי את עצמי על זה.
הפנתי לה את גבי והלכתי לתחנת האוטובוס, כשרק מחשבה אחת עוברת לי בראש - "מה אם היא צודקת?"
מה אם באמת אהבה זה היסוד לכל הקשר. מה אם זה משהו שישר מבינים, ישר מרגישים. מה אם זה כן כמו בסרטים, וכן מאושרים 24 שעות ביממה. מה אם באמת אני פשוט לא מסוגל להכיל רגש כזה גדול? מה אם אני יותר מדי מתפלסף על משמעויות של כל דבר קטן במקום פשוט להפסיק לחשוב ולתת לרגש לפרוץ?

היא עמדה בכיכר עוד כמה רגעים. ואז דישדשה לאיטה לכיוון תחנת האוטובוס. כשרק מחשבה אחת עוברת לה בראש - "מה אם הוא צודק?"
מה אם קשר מתבסס על שיתוף בין אנשים ונתינת מרחב אחד לשני. מה אם האהבה שיש בסרטים היא לא אמיתית? מה בעצם אני יודעת על אהבה. אני הרגשתי את זה. זה מילא אותי לגמרי, אבל עכשיו אני לא מרגישה כלום? אולי זה לא היה הרגש הזה, אולי סתם קראתי לו בשם כי רציתי את זה? אולי צריך להפסיק לתת לרגשות לפרוץ?

הסיפור הוא חצי אוטוביוגרפי (ולא אגלה איזה חצי) אבל מציג בעיה שמטרידה אותי הרבה.
אשמח לתגובות, שינסו לבאר לי מי מביניהם יותר צודק, אם בכלל יש פה שחור ולבן.
19/07/2005
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • שרון12/08/2005 בשעה 17:22
    23

    אם תרצה אין זו אגדה
    אני לא בטוחה ישי.
    אהבה תמיד תהיה נושא למחקר
    והתשובות לעולם לא תהיינה אמפיריות.
    נדמה לי שרצון משחק פה תפקיד מרכזי.
    אני מאמינה שאם היית נשאר איתה,
    או לצורך העניין, אם תישאר בעתיד,עם בחורה שתמצא חן בעיניך ושתהנה בחברתה,ותרצה לאהוב אותה, במוקדם או במאוחר זה אכן יקרה.
    על עצמי אני יודעת שאני אוהבת מהר אבל מי אמר שהאהבה שלי היא לא ה`חיבה` הראשוהנית שלך. אהבה תמיד נבנית ומשתנה ואף פעם לא נשארת סטטית. ממש כמונו. אנחנו גם גדלים ומשתנים כל הזמן. כל החיים.
    ישי יקר,
    `אחרי המעשים נמשכים הלבבות`. רצונך לאהוב, ולהיות נאהב, יובילו אותך, בעזרתך ובעזרת ה`, לעשות את המעשים הנכונים, ואלה יביאו איתם, עם הזמן, אהבה גדולה. אהבת עולם.

    הוסף תגובה
  • יוֹסי12/08/2005 בשעה 13:49
    22

    תגובה
    אני חושב שהיא צודקת - עוד לא חשת אהבה.
    אבל היא גם נמהרת מדאי -
    כל אחד ותכונת הנפש שלו כל אחד והקצב שלו.
    אדם רגשני יכול להתאהב במהירות ובאותה מהירות לאבד את האהבה ("אני לא יודעת איך אהבתי אותך").
    אדם אחר שקול יותר / שכלתי יותר / בקורתי יותר שהצורה בה הוא מפנים רגשות עוברת בקורת קפדנית יותר צריך לחוש יציבות של אותה תחושה ע"מ שתוכל להפוך לחלק ממנו. לדוגמה אפשר בהחלט להניח שגבר ירגיש שהוא מאוהב באשתו ויאמר לה את זה רק לאחר שיולד להם הילד הראשון, כלומר עד אז הוא לא הרגיש מאוהב!
    היוצא מהדברים האלו הוא שאפשר להרגע, ואם בחור ובחורה חשים טוב האחד עם השני (וכמו שתיארת את התחושות שלך) זה בהחלט צריך להספיק.

    (נראה לי שזאת גם הכוונה של תגובה 13 ו-17)

    לכן לפי דעתי לא רצוי למשוך יותר מדאי את הקשר ולחכות להתאהבות כי זאת לא הנקודה. בנות ראו הוזהרתם את טובי הבחורים אפשר ככה לפספס.

    הוסף תגובה
  • גבר11/08/2005 בשעה 08:34
    21

    לדעתי אהבת אותה
    לדעתי אהבת אותה אבל לפעמים שנמצאים בקשר כזה יפה וגם שומרים נגיעה אז קשה לדעת בוודאות אם אוהבים חזק או לא אני יודע שהרבה לא יסכימו איתי ויאמרו או שאוהבים או שלא אבל בטח אתה מכיר את ההרגשה
    לדעתי היית צריך להגיד לה שאתה אוהב אותה ולזרום עם זה אפילו אם תחושת ההתאהבות לא היתה מושלמת .

    הוסף תגובה
  • ליאת10/08/2005 בשעה 22:58
    20

    מאיזה עמוד בספר העתקת את זה ?

    הוסף תגובה
  • ישי10/08/2005 בשעה 21:26
    19

    ל-18
    קרא את הודעות 8 ו-14.

    הוסף תגובה
  • לך תעשה תשובה10/08/2005 בשעה 11:30
    18

    אם הפרידה אכן היתה כמו שתארת כאן
    אתה אדם אכזר וקר לב מאוד.
    ככה נוהגים עם בחורה שאהבה אותך או שחשבה שככה היא מרגישה ?

    יש עניין של דילמה ותהיות של התאמה וכו` וזה לגיטימי ונכון לבחון טוב טוב לפני שמחליטים החלטה גורלית, אבל לא גוררים קשר מטעמי דאווין ושאר סיבות שפלות.

    אתה שברת לה את הלב

    אל תייפה את זה בהתפלספויות למיניהן.




    הוסף תגובה
  • מבין08/08/2005 בשעה 12:17
    17

    תלמד מהניסיון
    של אחרים.

    כמוני - כמוך, בגילך לא הבנתי מה זאת אהבה - לנו לדתיים יש בעייה עם זה מאחר ואינינו דנים בכך עד שמגיעים לבקש קשר רציני.

    בכל אופן, אני באופן אישי חשתי התאהבות בפעם הראשונה בגיל 24 וחצי. ואילו אהבה רק בגיל 28 וחצי ואילו אהבה אמיתי רק בגיל 29. ובאמת אחרי הפעם הראשונה בגיל 28 וחצי לא ידעתי שזו אהבה עד לאחר שנפרדנו. אז אז הבנתי שאהבתי. ואילו בגיל 29 כבר ידעתי מה זו אהבה מאחר וקל מאוד לזהותה והרי לפניך המרשם - אם מרשם זה הולם את תחושותייך הרם אלייה טלפון עוד היום - במידה ועוד אתה יכול ואם לאו תמשיך הלאה:

    העלמה צריכה למצוא חן בענייך - פיזית ואישיותית. כיף לכם יחד - לא רק "נחמד" ו"נעים" כמו סתם דייט אלא כיף לך להיות איתה - אתה נהנה לבלות בחברתה - וכל מה שאתם עושים יחד נעים לך שיבעתיים מהמצב בו היית עושה זאת לבד או אפילו עם חברייך הטובים. התחושה הזו עיקבית - אך אינה צריכה להיות תמידית - די בכך שבמרבית מהזמן זהו המצב. עם הזמן - ועם הנתינה - אתה חש טוב מאוד איתה - קרוב מאוד אליה.

    אם אתה בריא בנפשך ואינך מעגל פינות, כלומר אין איזה משהו שמפריע לך וגורם לה להתגנות בעינייך - תוך זמן קצר מאוד - תהיה לכם אהבה.

    עצה נוספת: אל תתפלסף יותר מדי בדבר זה רק ירחיק ממך את המטרה - אחרי השלב בו הבנתה שרציונלית אתם מתאימים תצא איתה לבילוי לשם בילויי והנאה משותפת - זה יחבב אותה עלייך ותרגיש גם את האהבה מהר יותר.

    בהצלחה.

    הוסף תגובה
  • know one08/08/2005 בשעה 00:58
    16

    לישי, על תגובה 14
    קודם כל, תודה תודה, האמת שאני לא מגיבה הרבה, אבל זה פשוט עורר בי השראה שכזו..
    בכל מקרה, אני מאמינה שכשזה זה, אז יודעים שזה זה וגם אם לוקח לזה זמן...
    ויכול להיות שלא הרגשת געגועים אליה בגלל שעדיין לא פיתחת רגש כזה חזק, או רגש בכלל.
    ואולי אולי אולי יש מצב שאתם מתאימים, כי בסך הכל עד לאותה נקודת מפנה הכל הלך ממש טוב..
    אולי, אם כל זה היה נעשה קצת יותר מאוחר, כשהיה כבר רגש, היה ביניכם משהו עדיין....
    אבל מי אני שאבלבל אותך ואכניס לך רעיונות לראש...
    בכל מקרה, שיהיה בהצלחה עם הבאות או הבאה, או המדוברת...
    :P:P

    הוסף תגובה
  • יסמין08/08/2005 בשעה 00:32
    15

    אוהב לא אוהב
    ישי, יש לך דרך מקורית ביותר לדעת אם אתה באמת אוהב בחורה:

    אתה יוצא תקופה עם בחורה, מרגיש שמח וטוב, יש לכם GOOD TIME , ואז בצורה לא יפה אתה מתפטר ממנה, ורואה כמה זמן עובר עד שאתה "מתגבר" עליה. לפי אורך הזמן אתה יודע אם אהבת אותה או לא.

    מעניין...

    הוסף תגובה
  • ישי07/08/2005 בשעה 23:06
    14

    ל-12
    מרשים ביותר. ואפילו נוגע בנקודות הנכונות ברוב המקרים.
    חוץ מ:
    בחיים לא הייתי עושה שיחה כזו באמצע כיכר ציון, יש לי טקט מינימלי. כשכתבתי את זה היה מאוד מפתה לדמיין סיטואציה דרמתית מהרגיל. בפועל, כאמור, זה היה עדין למדי.
    דווקא ככל שהזמן עובר אני שמח שנפרדנו. אולי אהבתי אותה, ואולי אהבתי את הרגש `אהבה` בלי קשר למושא שלו, אבל מה שבטוח, לקח לי מעט מאוד זמן `להתגבר` עליה, מה שאומר משהו על עומק הקשר שלנו כנראה, לפחות מכיווני.
    בסיכומו של דבר לא היתה התאמה, אבל למדתי המון, באמת. למרות שזה נשמע קלישאתי להחריד.
    ממש כל הכבוד על הניתוח, מנוסח היטב, בהיר, לא מכליל יותר מדי, ומדויק למדי. ח"ח :-)

    הוסף תגובה
  • דניאל07/08/2005 בשעה 21:38
    13

    הפתרון לדילמה - תתחתן כבר

    הוסף תגובה
  • know one07/08/2005 בשעה 20:05
    12

    ניתוח מעניין
    אז ככה, אין פה צד צודק. שני הצדדים צודקים ושני הצדדים גם טועים באותה מידה.

    יצאתם, נהניתם, הכל הלך מצויין ומדהים, אבל פתאום כשזה מגיע לקטע רציני...

    היא: לגיטימי מצידה שתרצה לדעת איפה אתם עומדים. אבל, בחייאת, קצת טאקט!!! תני לגבר לזמן לעשות את שלו!

    אתה: אם היא כבר הפילה את הפצצה, היית צריך להסביר לה קצת יותר בעדינות, שאתה מאוד נהנה איתה, ונראה לך שהקשר מקסים ואתה רוצה להמשיך, אבל אתה עוד לא בטוח אם מה שאתה מרגיש זאת אהבה, אתה לא רוצה לומר לה מילים שסתם ישלו אותה. (אבל אי אפשר לשפוט אותך יותר מידי, אחרי הכל זה היה בהפתעה, לא ציפית לזה פתאום)

    התשובה התקבלה.

    היא: זאת לא התשובה שהיא ציפתה לה, ולכן היא כועסת. לגיטימי לבנות. בכלל, עם תשובה כמו שלך...

    אתה: מתוסכל. פתאום אתה מבין שהפסדת אותה. מה נראה לך ולכם, כלל הגברים בעולם?!?!?! למה תמיד אתם מבינים שאתם אוהבים רק אחרי שאתם רואים שפתאום היא כבר לא בסביבה?!
    ובכלל, לא היית צריך להרחיק לכת וישר על המשפט הראשון לומר לה שהיא יכולה לזרוק אותך כאן ועכשיו..
    א) זה רק מראה כמה חשוב לך להשאר איתה וכמה אתה מתעקש (לא!)
    ב) תן לה לדבר, תראה מה בכלל הכוונה שלה, למה להיות כ"כ שלילי?!

    היא אומרת שאתם לא מתאימים..

    היא: טועה! היה לכם כ"כ טוב ביחד, למה להרוס את זה? סתם כי הקצב לא תואם לשלך, תמתיני מאמי, אמא לא אמרה לך שלבנים לוקח זמן להתאהב?

    אתה: קצת עדינות! מה זה התגובות הגסות האלה?! אחרי הכל, אתה מדבר אל בחורה, המעט שאתה יכול לעשות זה לדבר בכבוד! וחוצמיזה, לא חבל? היית כ"כ מקסים וחמוד, למה להרוס לה את הרושם הזה.. תשתלט על העצבים.

    לא יכולת להתנהג בבגרות, הפנית לה את גבך ונטשת אותה לבדה להסביר לעוברים ושבים בכיכר ציון שיש לה כבוד עצמי, זה רק אתה שלא לקח את תרופות ההרגעה..

    היא: מסכנה. אין מילים.מושפלת.

    אתה: איך יכולת?מה עם כל המריבות הקטנות שתמיד ידעתם להתגבר עליהן כ"כ יפה?

    היא: מה בסה"כ היא רצתה?לדעת מה טיב הקשר שלכם?להגדיר את מה שהרגשתם במילה הכ"כ יפה הזאת,"אהבה"?

    אתה: אין מה לומר, הרסת את זה. אחרי הכל אתה שוב רוצה אותה. פתאום אתה מבין שאולי בעצם באמת אהבת...

    במילים אחרות,היה לכם כיף ביחד והכל נהרס בגלל הבעיה האוניברסלית: בנים מתקדמים לאט, קצת יותר מידי לאט.
    בנות נקשרות מהר.קצת יותר מידי מהר.

    הוסף תגובה
  • יסמין07/08/2005 בשעה 17:47
    11

    כל כך רציתי...
    "כל כך רציתי להגיד לה: אני אוהב אותך"....
    אבל לא אמרת. לטעמי גם התנהגת לא יפה.באהבה צריך פחות פילוסופיה והרבה יותר רגש. אתה הסתבכת עם עצמך,מתפלסף הלוך ושוב, והבחורה מצאה עצמה בקשר עם פילוסוף קר במקום עם מחזר אוהב.

    גם אני הייתי מסתייגת מבחור שמתנהג כך.

    הוסף תגובה
  • ירון07/08/2005 בשעה 03:57
    10

    החיים זה לא פיקניק...
    בס"ד.
    באהבה (ובמלחמה) אין חוקים.
    אין צודק ולא צודק.
    יש אנשים (במיוחד נשים) שהרגש של האבה מופיע במהירות. ויש אנשים שמתחילים לאהוב בצורה יותר מדורגת (הם אוהבים, אבל לא בטוחים שזאת אהבה), אבל בתחילת קשר, בדר"כ הרגש של האבה בא והולך, ובגלל זה אנחנו לא בטוחים שזאת אהבה.
    בהצלחה :-)

    הוסף תגובה
  • מישהי06/08/2005 בשעה 22:45
    9

    תגובה
    אני מזדהה איתך אבל רק בחלק מהדברים לא בהכל...
    אני מסכימה החיים הם לא סרט. הם מציאות ואי אפשר להיות מאושרים 24 שעות ביממה כל יום. כל אחד יש את החבילה שלו ולכל אחד יש את הדברים שגורמים לו למצב רוח רע וזה לא ריאלי ולא הגחוני להיות מאושרים 24 שעות ביממה אבל קשר לא יכול להחזיק מעמד בלי אהבה בדיוק כמו שהוא לא יכול להחזיק מעמד בלי נאמנות, בלי שיתןף, בלי כבוד... בקשר הכל חשוב. אין דבר יותר חשוב מהשני ואם דבר אחד יהיה חסר הוא יקרוס. אני לא חושבת שהיית צריך להגיד לה "אני אוהב אותך" אם לא הרגשת את זה או לא ידעת או היית בטוח שאתה מרגיש את זה אבל גם לא היית צריך להגיד שאתה לא מייחס לזה חשיבות כי יש אנשים שכן חשוב להם לשמוע שאוהבים אותם ולדעתי האמרה הזו הופכת להיות חסרת חשיבות שאומרים את זה בכל רגע ובכל שניה כמו כל דבר גם התדירות של ההיגד הזה צריכה להיות בטעם אחרת החשיבות שלו הולכת לאיבוד.
    הדרך שבה סיימתם את הקשר לא היית ממש נעימה. היא חשפה בפניך את מה שהיא הרגישה ואתה למעשה ליגלגת על הרגשות שלה ושברת אותה יותר.
    יכול להיות שאתה צודק ורגשות זה דבר חולף כמו שאתה אומר ויכול להיות שלא .אם כולנו היינו חושבים כמוךהיינו מחפשים קשרים זמניים ולא משהו ומישהו שנרצה להיות איתו כל חיינו...

    הוסף תגובה
  • ישי05/08/2005 בשעה 17:23
    8

    הבהרה
    בפועל, היא לא זרקה אותי. זו היתה עזיבה הדדית, ובטלפון. השיחה שבסיפור הנ"ל, בטונים הרבה יותר נמוכים היתה בינינו כשבוע לפני כן. הסיפור פשוט נועד להחיות את הדילמה.
    הקטע עם הסרט היה.
    אני לא מחזיק בדעות שהצגתי כאן, אלא באופן חלקי ביותר. אני מאמין שהחיים מורכבים יותר אבל נאלצתי לפשט.
    אם את/ה שוקל להגיב, נסה/י להתמקד בשאלות שעולות כאן ולא במסביב.

    הוסף תגובה
  • א05/08/2005 בשעה 15:22
    7

    נקודה למחשבה.
    אהבתי מאוד את מה שכתבת הן את התוכן ובעיקר את הצורה
    אוסיף ואמר (אולי אשאל) לפעמים לא צריך לבטא את המילים "אני אוהבת אותך" בצורה מפורשת לפעמים הצד מרגיש שבן הזוג אוהב.
    אולי במקרה שלך היא לא הרגישה זאת ולכן
    שאלה. אף אחד לא רוצה להיות במערכת יחסים בה הוא מרגיש שהוא נקשר יותר ויותר ואילו הצד השני אפילו לא בכיוון, יש פרק זמן מסוים שאם הצד השני לא מראה עניין ברור, אז אולי כדאי לשאול, בכדי לחסוך זמן ובעיקר כאב לב.

    הוסף תגובה
  • דוד05/08/2005 בשעה 15:08
    6

    תגובה
    אני חושב שזה בסדר גמור שהבחור לא אמר שהוא אוהב אותה אם הוא באמת לא הרגיש ככה,זה עדיף מאשר סתם להגיד.
    ולגבי זה שבגלל זה היא עזבה אותו אני חושב שזה בכלל לא נכון,כי הבחור סה"כ לא סגור על הרגשות שלו ולא כל אחד מרגיש כזאת אהבה אחרי חודשיים אבל זה יכול להשתנות ולא צריך להיפרד בגלל זה.
    (לא יודע כמה אמיתי מה שקרה בסיפור,אבל זה בכל אופן מה שאני חושב שצריך ליהיות)

    הוסף תגובה
  • אנונימית05/08/2005 בשעה 12:21
    5

    התלבטות מוכרת...
    גם אני מוטרדת מנושא זה הרבה בזמן האחרון....
    מה זו אהבה?מה צריכים להרגיש כשאוהבים?האם זה קורה לכל אחד מתישהו??....
    אני אהיה גלויה איתך...ואספר שלא מזמן הייתי מאורסת...וביטלתי את הארוסין....אני לא אכנס עכשיו לכל הסיפור...רק אומר שהחיבור הרגשי ביני ובין ארוסי לשעבר,ממש היה רופף. (לעומת הרבה דברים רציונליים שהתאימו...) ולכן,בכל פעם שהתגלתה בעיה,או קונפליקט-היה לנו מאוד קשה להתמודד...לא היה את ה"דבק" של הרגש שיחבר בינינו למרות הכל....

    לדעתי....אחרי התייעצות עם אנשים בעלי ניסיון...אסור לוותר על התאמה רגשית עמוקה...
    אני לא יודעת אם זו ממש אהבה....אבל חיבה עמוקה חייבת להיות.אהבה הרבה פעמים מתפתחת לאורך שנות הנישואים.
    חיבה זה רצון לראות אותו/ה שוב ושוב....רצון להיות יחד כל הזמן....וכו......

    אני יודעת היום..שלא אוותר על רגש...רגש ברור...ולו במחיר של קצת פחות התאמה `שכלית`...

    הרבה הצלחה!

    הוסף תגובה
  • אריאל05/08/2005 בשעה 11:44
    4

    אריאל
    תרים אליה צלצול עוד היום ותבקש סליחה אלף פעם על זה שפגעת בה ותשפיל את עצמך
    ותמצא תירוץ טוב אבל תחשוב טוב לפני שאתה פותח את הפה כי נראה שהפה שלך עובד לפני השכל

    הוסף תגובה
  • גדי05/08/2005 בשעה 08:16
    3

    שתי גישות קיצוניות
    לפי גישה ראשונה האהבה היא ממבט ראשון - יש קליק-כימיה-רגש-זרימה וזה הבסיס להכל. לפי גישה בכיוון ההפוך לגמרי, האהבה היא משהו שנוצר-נבנה-מטופח-מושקע כלומר מתפתח עם הזמן. לדעתי שתי הגישות קיצוניות וצריך להיות איפשהו באמצע - מצד אחד כן צריך רגש מינימלי ומצד שני כן להשקיע לבנות ולטפח אהבה במשך זמן. מי יודע אולי מה שהיה חסר לך כדי להרגיש אהבה זה רק עוד זמן וחוויות משותפות ?

    הוסף תגובה
  • לילך05/08/2005 בשעה 01:39
    2

    מזדהה.וסחטיין על האומץ לשתף.
    מרגש.

    הוסף תגובה
  • לאה05/08/2005 בשעה 01:21
    1

    שלום ישי
    רק אומר שהסיפור מקסים בעיני.

    הוסף תגובה