חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

אהבה ראשונה...

אהבה ראשונה...


קטגוריה: כללי


שלום לכולכם,
הייתי שמחה לשמוע עצות אובייקטיביות והבנתי שזה מקום מצויין לעשות זאת..
אז הסיפור שלי, הוא איך לא, על אהבה.. סוג של אהבה.
אני בת 20 היום, לפני שנתיים וחצי הכרתי מישהו, והיה קליק מטורף בין שנינו. בזמנו לא שמרתי נגיעה, (המגע הרחוק ביותר היה החזקת ידיים ונשיקה על הלחי). אחרי כמה פעמים הרגשתי שאני מאוהבת בו. בטירוף. ראיתי רק אותו וחשבתי רק עליו. זה גם מה שהוא הראה לי, אבל אף פעם לא דיברנו עלינו. לא ידעתי מה הוא מרגיש והוא לא ידע מה אני מרגישה. זאת היתה האהבה הראשונה שלי ולא ידעתי את הכללים... הייתי תמימה וכנה.. אהבתי אותו מכל הלב.
אחרי שבוע וחצי שכל יום נפגשנו והיינו מלא שעות ביחד, הגיעה ההפוגה. כבר לא נפגשנו יותר, אבל המשכנו לדבר בטלפון, ובהודעות. ולאט לאט הקשר הפך לאפלטוני וזה ריסק אותי. הפכתי לשבר כלי. זאת היתה האהבה הראשונה שלי, זאת שחשבתי שלא תגמר לעולם!!!
ולאט לאט, הגבתי בהתאם, הייתי אפלטונית, ולמרות שבפנים עדיין נשארתי עם אותו רגש, רק בלי להבין איך זה קרה ולמה. המחשבה שהוא כבר לא רוצה, בלי שום סיבה- הרסה אותי, ולא יכולתי לומר לו דבר על כך. היתה לי סערת רגשות, מצד אחד כעס מטורף ומצד שני הרגש שנשאר. אבל הוא לא
עשה כלום, הוא רק הראה סימני חיים מידי פעם, אבל כבר לא רציתי לזרום איתו. רציתי להתגבר עליו. ובאמת התחלתי בשלבים, וזה היה כמעט בלתי אפשרי. אבל חודשיים (או יותר, אני כבר לא זוכרת) של עבודה עצמית מאוד מאוד קשה, ודיבורים, כתיבה, וכתיבת שירים, וכל מה שרק אפשר בעזרתו להוציא את התסכול לגמרי, בלי שישארו משקעים, והתגברתי עליו. לאט אבל בטוח.
מאז, כל הודעה או טלפון ממנו, לא עשו לי כלום. לא ריגשו אותי ולא הציפו אותי בהתלהבות.
הכרתי אנשים חדשים, יצאתי עם בחורים אחרים והוא כבר לא היה ברקע. אהבתי מחדש, והיה לי טוב.
כבר חשבתי שלעולם לא אפגוש אותו שוב. פשוט כי לא רציתי. ואולי באיזשהו מקום פחדתי שהרגש יעלה מחדש.
היום אני אדם אחר. הרבה יותר בוגרת, הרבה פחות תמימה. מילים כבר לא מהפנטות אותי כמו אז. והאינטואיציות הנשיות שלי יותר בשלות עכשיו.
פתאום, בלי הודעה מוקדמת, הוא יזם טלפון, ואני, שמאז ההתגברות עליו, עניתי בנחמדות, ואפילו נהגנו לשלוח מזל טוב לימי הולדת, גם הפעם עניתי יפה. הרי זה כבר לא אותו דבר. אין לי מה להוכיח לו ואין לי כוונות לשחק איתו. בשיחה הוא היה נשמע שונה. רומז לי דברים. חוקר אותי על השנתיים וחצי האלה, על הבחורים בחיי. אחרי שסיפקתי לו את המידע שכרגע אין לי אף אחד, באו הרמזים, שקלטתי די מהר. הצעתי להיות כנים והוא ענה בהסכמה.
כשנשאלתי מה היה ביננו מבחינתי, עניתי שהרגשתי דברים חזקים. פחדתי לחשוף ישר את כל מה שהרגשתי כלפיו. בתגובה, הוא ענה שמה שהוא הרגיש היו אחד הדברים הטובים והיפים שקרו לו בחיים. ומבחינתו הטעות הכי גדולה שלו היא הפרידה בפעם האחרונה שנפגשנו וזה היה בגלל שהוא כ"כ פחד שזה מסתיים, שהוא פשוט הדחיק את הרגש שלו.
כמובן שהוא הוסיף ואמר עוד דברים רבים, אבל זה ארוך מכדי להכנס לסיפור.
הייתי ולא הייתי מופתעת. היה לי ברור שמה שהרגשתי ממנו בימים ההם לא היה סתם, אבל הייתי מופתעת מהוידוי. כשאמרנו אחד לשני שאהבנו. והייתי מופתעת לגלות שגם הוא היה שבור בגלל זה.
והייתי מופתעת לגלות שהוא הבין ממני שהסתכלתי על כל הקשר שלנו כידידות נטו ולכן הוא התרחק.
כשהביא לי דוגמאות לדברים שעשיתי שהראו לו שאני לא מעוניינת, בדיעבד זה נראה הגיוני.
אבל מבחינתי, ההתנהגות שלי היתה תגובה להתנהגות שלו. וכנראה שדבר גרר דבר והגענו לאן שהגענו.
בשיחה, הוא היה נשמע כ"כ אמיתי, וכ"כ מעוניין. ורוצה לתקן את המעוות, לבנות עתיד יותר טוב.
הוא היה כ"כ בשוק כשסיפרתי לו שגם אני אהבתי אותו. והזיל דמעה כשאמרתי לו שהוא היה הראשון שגרם לי לפרפרים בבטן. אבל מילים כבר לא משפיעות עליי כמו אז. ובמיוחד אחרי שהתגברתי עליו.
עכשיו הוא רוצה תשובה.

בשבת, שהיתה יום אחרי כל הסיפור הזה ניסיתי לחשוב. אבל לא הצלחתי לחשוב. לא עליו לא על הסיפור, לא עלינו ביחד, לא על מה שהיה לנו. לא על מה שאני אענה לו. וגם לא על שום דבר אחר. לא חשבתי. פשוט לא הצלחתי לחשוב. וגם לקח לי זמן להרדם, מהמחשבות על כך שאין לי מחשבות.

כשיצאתי מההלם הקטן הזה, התחלתי לחשוב שוב, חצי רציונלי. אני אדם אחר עכשיו. מחפשת קשר רציני שיוביל למטרה רצינית. מחפשת בחור דתי, (הוא מסורתי עכשיו). הוא לא בקטע רציני במידה שאני רצינית. לחזור לזה, יכול לפגוע בנו שוב, אבל אם לא ננסה לא נדע. המחשבה על אהבה שהתפספסה...
מצד אחד, זה יכול להיות כיף, אהבה. זה כיף. מצד שני, אם זה בלי עתיד, מה הטעם?
זה לא סתם מישהו שבא לי פתאום ומציע לי, זה מישהו שאהבתי כבר. אהבתי מאוד.
הבעיה שלי היא שזמן לא עוזר לי, הוא רק מבלבל אותי יותר.
עכשיו, כמה ימים אחרי, אני שואלת את עצמי אם כל זה אמיתי. אם הוא באמת דובר אמת, או שזו סתם תקופה יבשה שלו והוא רוצה מישהי. או אולי זה התמונות החדשות שלי שהוא ראה...
עכשיו הוא מחכה לתשובה.
11/07/2005
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • אור02/08/2005 בשעה 21:47
    8

    אור
    מניסיון אומרת לך לכי הלאה הוא לא בשבילך לקח לו שנתיים וקצת יותר להבין מי את אם בכלל הבין. אהבה וקשר בריא צריך לזרום ללא קשיים לא הכל חייב ליהיות מושלם אבל לפחות צריך בסיס טוב כדיי להמשיך. תצליחי

    הוסף תגובה
  • שי02/08/2005 בשעה 19:25
    7

    תני צ`אנס
    אני מסכים עם שירי (תגובה 6) - השלם פה הרבה יותר גדול מסך חלקיו שפירטת לנו (ולעצמך?). רק ניסיון נוסף - כעת כשאת כבר בוגרת יותר ויודעת "להחזיק את המושכות" - יכול לעזור לך לענות לעצמך.
    בהצלחה.

    הוסף תגובה
  • שירי01/08/2005 בשעה 23:47
    6

    אם לא תנסי לא תדעי...
    אם לא תנסי לא תדעי...
    וזה יאכל אותך כל הזמן! בשביל השקט הנפשי שלך- תיפגשי פגישה אחת ותיראי מה כוונותיו האמיתיות של הבחור....
    בהצלחה!

    הוסף תגובה
  • לי30/07/2005 בשעה 23:54
    5

    היי
    אשמח לייעץ לך ולהתייעץ איתך
    לי12771

    הוסף תגובה
  • זה שעדיין מחפש.29/07/2005 בשעה 18:41
    4

    קרה לי דבר לא כל כך דומה, אבל שמצריך חשיבה.
    תחפשי בכתבות את "ידידות או לא להיות?". אמנם לי לא היה סיבוב שני כמו לך, אבל עצתי לך היא שאת חייבת לחשוב טוב מאוד אם זה הבנאדם שאיתו את רוצה לבנות חיים. את אומרת שכרגע הוא מסורתי ואת מחפשת דתי, גם לי לקח המון זמן לחשוב אם זה זה,, אבל בסופו של דבר, את צריכה לבחון את כל הקריטריונים שלו, את הכוונות שלו ואם זה מה שאת רוצה.

    המון המון בהצלחה.

    הוסף תגובה
  • זה שעדיין מחפש.29/07/2005 בשעה 18:41
    3

    קרה לי דבר לא כל כך דומה, אבל שמצריך חשיבה.
    תחפשי בכתבות את "ידידות או לא להיות?". אמנם לי לא היה סיבוב שני כמו לך, אבל עצתי לך היא שאת חייבת לחשוב טוב מאוד אם זה הבנאדם שאיתו את רוצה לבנות חיים. את אומרת שכרגע הוא מסורתי ואת מחפשת דתי, גם לי לקח המון זמן לחשוב אם זה זה,, אבל בסופו של דבר, את צריכה לבחון את כל הקריטריונים שלו, את הכוונות שלו ואם זה מה שאת רוצה.

    המון המון בהצלחה.

    הוסף תגובה
  • משה29/07/2005 בשעה 16:42
    2

    לכותבת היקרה
    את כותבת בצורה מאוד מרגשת.

    המקרה שלך הוא לא היחיד, המון פעמים, כשאנשים מפחדים להגיד מה שהם מרגישים אחד לשני,נוצר וואקום כזה של רגשות, וכל אחד ממלא אותו עם המחשבות שלו. צריך לדעת להיות פתוחים אחד עם השני, בייחוד אם מתכננים לבנות קשר רציני. ולא לפחד לחשוף רגשות!!! בעיקר אם את מרגישה שזה נכון להרגיש ככה!

    אני בחור בן 21, וגם אני נכוויתי מדבר כזה של "איפוק" ואי חשיפת רגשות. לי לעומתך, לקח חצי שנה לצאת מהשוק, אבל ב"ה הצלחתי.

    הייתי מאוד שמח להכיר אותך :-| (מספר 7790)

    בברכה
    משה

    הוסף תגובה
  • ג29/07/2005 בשעה 09:45
    1

    התמכרות לאהבה
    כותבת יקרה... למה את עושה את זה לעצמך?
    תשמעי חוץ מכך שאת כותבת שחור על גבי לבן שהוא לא מתאים לך מהרבה בחינות גם מה שקרה ביניכם לפני שנתייים לא נשמע טוב בכלל
    ומה שהוא אמר לך בטלפון לדבר זה הכי קל החוכמה היא בהתנהגות ובמעשים ובזה הוא לא הוכיח את עצמו, יש אצלנו התמכרות לאהבה לאותו רגש מתוק עילאי ורחוני שאנחנו נכספים אליו מאוד מאוד ופה את אומרת לעצמך זה לא מישהו שאצא איתו ואצא איתו ואולי אתאהב את יודעת שתוכלי לעורר את הרגש בקלות....
    אבל אם שואלת את דעתי את כבר לא אוהבת אותו או מתגעגעת אליו או נכספת אליו אלא לאותו רגש שהיה לך כלפיו אותה חוויה... זה קשה קשה מאוד אבל תתעלי על עצמך ואל תכנסי בחזרה ללולאה הלא בריאה הזאת תמשיכי הלאה ובס"ד ישלחו לך מהשמיים בחור נהדר זיווגך האמיתי... שפע ברכה והצלחה

    הוסף תגובה