חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

יום אחד הבנתי..|פפר|

יוני_6190 יוני_6190

יום אחד הבנתי..|פפר|


קטגוריה: כללי




בקר טוב יוסי, הדייט של אתמול היה מקסים, אני רוצה לראות אותך גם הערב אבל יש לנו "לונה פארק" מטעם העבודה. כן, אנשים גדולים נוסעים ללונה פארק בת"א..

אולי תבא, ליחששה..

עשיתי ביטוח חיים, כתבתי צוואה, הורשתי לאחי הנודניק את הלפטופ, כתבתי- נ.ב כמה אני אוהב את כולם גם את דודה שולה (שיקרתי). רכשתי נרות נשמה ריחניים ובחרתי בקפידה את שתי המילים שיכתבו על מצבתי "האיש שניסה".

בתור לרכבת ההרים ראיתי הורים וילדים. כל מי שעבר את מקל גובה המינימום, עלה. מי שלא, בכה. הרכבת עלתה, ירדה ואחת הקיאה את נשמתה. ספינה היטלטלה, אנקונדה צללה, בריקדה קיפצצה, שדים עשו קונצים עם חוטים וילד פתח את ראשו במבוכי הזכוכית.

שאון ההמון וריח ההמבורגר בשמן העמוק גרמו לי לפנטז על בית אבות קרוב. חיפשתי את השלט "ברוכים הבאים לגיהנם" במקומו האירו בנורות ניאון האותיות "עיר הילדים", ילדים צווחו במתקני האינקוויזיציה, אני סיפרתי הכל, לא חיסרתי שום פרט במתקני העינוי אבל הבחור עם החולצה הירוקה לא התרשם והמשיך לטלטל את החללית תמורת 16 שקל לשעה- בעמידה.

הילדים צעקו "עוד" ואני יבבתי "רוצה הביתה". המדוייטת השתיקה אותי בשערות סבתא, חייכתי ודמיינתי אותה בעוד כמה שנים..

כשיצאתי מ"המלונה פארק" נהג שחתכתי מימין צעק עלי. לא נשארתי פרייאר- עניתי- "אז מה? לונה פארק, מכוניות מתנגשות!!" הוא יצא עם נבוט.
עקפתי זקנה בסופר, "לונה פארק" לחשתי לה ושמעתי ברמקול "בוריס- מאבטח לקופה 8".. נשארתי בלי חלב לבוקר.
הדלקתי את המערכת בפול ווליום, השכנים צעקו. עניתי- "אז מה? לונה פארק" כעסתי עליהם. סיימתי את הלילה מול שוטר שלא הפסיק לטלטל אותי תמורת 16 שקל לשעה.

למחרת נסעתי להתלונן בפני הנהלת הלונה על חינוך לוקה, היה סגור ורק השלט "עיר הילדים" הצהיב מעצבות.

עולם ההיכרויות, כעיר הילדים. כשאתה בתוכו, מותר לקפץ, לעקוף, לרצות, להיטלטל, להסתובב, לסובב ואפילו להקיא. כשאתה יוצא ממנו אתה חש ששוב פעם מישו מכר לך אשליה. אם תמשיך לחיות על פיה, אתה עלול לסיים במאסר עולם!

אתה עומד בתור הארוך ומביט על עולם הנשואים- זוג הצווח מאושר. זוג הדופק ראשו במבוכי הזכוכית- רואה האחד את השני אבל לא מגיע.. זוג הרוקד על בריקדות והצהרות. זוג הנהנה במנהרת השדים, מסחרחורות וכאבים. פה ושם עוד יהודי שמגרש יהודיה ועוד עקשן שלא רוצה להתפנות.

כולם עומדים בתור, מייחלים לעבור את גובה המינימום ומתפללים בעמוקה שיגיע כבר תורם. בעת שעולים למתקן, ישנה החסרת פעימה אחרונה, אולי זאת טעות, אבל מה לא עושים בשביל לחזור לעולם הבא עם חוויות..

יום אחד הבנתי: העולם האמיתי הוא מהיר, עייף ועצבני.


נ.ב אני מקוה שדודה שולה לא קוראת את המאמר. אם כן, אחי הנודניק, הלפטופ שלך..










11/07/2005
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • גיא31/07/2005 בשעה 15:11
    5

    המצאה אבל נחמד
    חצי מהסיפור המצאה אבל נחמד

    הוסף תגובה
  • אלם31/07/2005 בשעה 11:00
    4

    גם לי יש סחרחורת..
    אני חייבת לומר שאני ממש מזדהה עם חווית המהיר, עייף ועצבני..
    במיוחד באינטרנט.
    התרגשות עקרה. כמו בלונה פארק.

    הוסף תגובה
  • דודה שולה30/07/2005 בשעה 22:46
    3

    קראתי את המאמר, שובב!
    זו אני דודה שולה... קלטתי אותך. אז אתה לא אוהב אותי, מה? אין בעיה, אני אתלה אותך במרתף שלי עם הרגליים למעלה. אני אתלה גם את אחיך הנודניק ואז הלפטופ יהיה שלי, רק שלי!

    הוסף תגובה
  • צביקה יהונתן29/07/2005 בשעה 14:56
    2

    חשוב חשוב חשוב.
    שלום יוסי.
    רק ברצוני להדגיש הכתבה שלך הוא מצוין.
    אך יש רק להגיש כי האמת היא כשמתמודדים
    אם המציאות ולדורכים על אלה שחושבים שיכולים לשחק את הקובע על חשבונם של אחרים כמו מורה ששווה את הגועל של עצמה.
    ושמבחינתי שווה כמתה.

    הוסף תגובה
  • שלגיה29/07/2005 בשעה 12:29
    1

    מרגש, אך דכאוני מידי
    אני חושבת שבתור מטאפורה הסיפור שלך מאוד מרגש, אבל אני מקווה שאתה לא באמת מאמין בדברים כפשוטם, ולונפארק זה רק לונפארק (ונכון שהכל שם לא מושלם, אבל לא הכל מושלם בחיים..), בכל אופן, גם אם התכוונת לדימוי הסמלי כדאי שתתעודד כי למרות הדברים הפחות טובים בארצנו הקטנטונת, במיוחד בימים אלה, ישנם לא מעט דברים טובים שכבר כמעט הפסקנו להעריך!!
    שיהיה רק טוב, והמון שמחה!!

    הוסף תגובה