חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

הסיפור של יוני

הלן_12094 הלן_12094

הסיפור של יוני


קטגוריה: כללי


היה היה נער חביב ונחמד, ירא שמים, ששמו יוני. בנוסף להיותו כזה, הוא גם היה נער בעל עקרונות; אף פעם לא "הלך עם הזרם" ולא מיהר לקבל כל דעה שהייתה שונה מדעותיו שלו, אפילו אם במקצת. רק מה שהאמין בו – היה קיים.
הוא גם היה אוהד מושבע של קבוצת כדורסל מאוד מפורסמת בארץ והוא לא פספס שום משחק שלה.
וכמו כל יהודי מאמין, גם הוא רצה לקיים את מצוות פרו ורבו והחל לחפש לו בת זוג.
הוא ידע בדיוק מה הוא מחפש ולא היה לו כל ספק כי הוא אכן ימצא את אותה אחת בסופו של דבר.
הנערה הראשונה שפגש ענתה על כל הדרישות: יפה, חכמה, נערה מבית טוב ולמרבה הפלא, גם היא הייתה אוהדת מושבעת של אותה קבוצת כדורסל שאהב!
כמה רומנטי, חשב. לאחר כמה פגישות מדהימות (עם כמה משחקי כדורסל באמצע) הוא החליט שזה זה – היא האחת. אבל אז, כאילו כמו כישוף שנפל על השניים מאיזשהו מקום, משהו קרה. פתאום שום דבר לא זרם וכל הקשר המופלא הזה החל לאבד מהברק שהיה לו והפרידה לא איחרה לבוא.
עצוב ומדוכא, החל בהמשך מסע החיפושים שלו אחר נערת חלומותיו מבלי להתעמק יותר מידי במחשבות של מה באמת קרה בקשר הקודם שגרם לו להיעלם במהירות שבא.
שוב הוא פגש נערה מדהימה, יפה, חכמה ורומנטית וכדרך אגב, היא גם אוהבת סושי. כל-כך רומנטי, חשב. והשניים החלו לצאת למסעדות בכל רחבי הארץ. הם הופתעו לגלות ששניהם אוהבים את אותם מאכלים בדיוק! והידע שלה בבישול היה ברור לעין...
כמה רומנטי, חשב, היא גם תהיה אימא טובה לילדי וגם מבשלת מצוינת!
שוב, החליט יוני שהיא האחת.
אך לפתע, כמו מן חוסר מזל כזה, כל התמונה התהפכה. משהו קרה (כנראה שוב אותו כישוף דמיוני...), הבנאדם פשוט לא הרגיש מאוהב (אבוי... פשוט אסון טבע ממש!!!).
עצוב יותר מתמיד (אך עדיין לא מיואש) המשיך בחיפושים.
לנערה השלישית היה ידע מדהים בהיסטוריה ובסרטים דוקומנטריים.
כמה רומנטי, חשב. היסטוריה זה דבר טוב, לא?
לאחר פגישות ארוכות במוזיאונים ובספריות (עם ה-מ-ו-ן העשרה...) ושיחות מלאות תוכן אל תוך השעות הקטנות של הלילה, החליט יוני שלנו שהפעם – זה זה.
אבל דווקא אז, שוב החלו העניינים להסתבך... יוני מצא את עצמו בודד, מדוכא והגרוע מכל- נואש.
רק שאז הגיעה שיחת טלפון קצרצרה מאחותו ששינתה לו את החיים.
חברה שלה לומדת תיאטרון והיא מעלה מחזה. היא נורא רוצה שכמה שיותר אנשים יבואו לראות אותו. "נו, רק בשביל הפרגון... מה יש לך להפסיד?"
ממש בחוסר חשק הוא הסכים לבוא. האמת, ההצגה לא הייתה משהו... הוא למעשה כמעט נרדם שם.
בסוף המחזה ניגשה אליהם אותה חברה ושאלה אותם אם אהבו את ההצגה.
יוני הביט בה... ממבט ראשון היא נראתה לו סתם נערה, כמו עוד מיליון נערות. היא פשוט נראתה "חנונית". מאחר שהבין שאין כאן שום פוטנציאל שתהיה נערת החלומות שלו (היא הרי לא עונה על שום דרישה), החליט לספר לה מה באמת דעתו על המחזה, ובלי לחשוב, סיפר לה שהוא כמעט נרדם...
להפתעתו היא לא נעלבה, היא רק חייכה ואמרה בעדינות יתר שזה כוחה של אומנות; יש חוקים, אבל הרשות שייכת ליוצר. לכן תמיד יהיו כאלה שיאהבו את היצירה וכאלה שלא יאהבו... כי באומנות כמו באומנות.
לפתע הרגיש יוני מן צמרמורת כזו שעוברת לו בכל הגוף. האסימון נפל!
האמת הייתה, שכדורסל אצלו היה בגדר התעניינות בלבד והוא בכלל חובב של קראטה (יש לו חגורה שחורה). הפגישות עם הנערה השנייה אכן היו מדהימות, אבל אז הוא נזכר שהוא בעצם כלל לא אוהב סושי (שלא לדבר על בעיית הכשרות שבעניין אבל זה כבר סיפור אחר...). גם היסטוריה זה דבר מעניין, מידי פעם. גם סרטים דוקומנטריים... רק שפתאום הוא נזכר שהוא היה מעדיף לשבת ולראות סרטים מצויירים...
הוא הביט בחברה של אחותו בשנית והוא לא הבין.
לא יכול להיות שאני אצליח להתאהב בה... אין מצב, היא כלל לא הטיפוס שדמיינתי...
ככה חשב.
לאחר שנפרד ממנה לשלום המשיך יוני כרגיל בחייו, עדיין מתוסכל, מבלי שהפנים את הלקח.

אהבה זה לא "היפים והאמיצים" ו"היפים והאמיצים" זה לא אהבה.
הסיפור הזה שהמצאתי בעשר דקות מלמד שהלב מתאכזב ולא השכל.
הבעיה של יוני הייתה שהוא לא הבין שהתהליך המייגע הזה במציאת בת זוג הוא כמו לקפוץ למים. צריך הרבה אומץ... מבלי להציב "דרישות" לא ריאליות.
אחרי הכל, אף אחד כאן לא עושה תחרות למי יש את הבת זוג הכי "שווה"...


מוקדש לכם, המין הגברי, שלדעתי בשנים האחרונות החל לאבד פרופורציה...
02/07/2005
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • מישהי21/07/2005 בשעה 20:28
    6

    כולם מסביב נשואים באושר?!!!

    הוסף תגובה
  • דדה21/07/2005 בשעה 00:13
    5

    הבנים והבנות הם קופים ובננות
    כותבת יקרה,
    שאי סביב עינייך וראי כמעט כולם- נשואים באושר. ולא בגלל שהשכילו בהכרח להבין את המסר המורכב הטמון בסיפור שהמצאת בעשר דקות.
    הבעיה של יוני הספציפי היתה בעיה מאד ספציפית שלו ואולי כדאי שיילך לטיפול או לרב כדי לפתור את הבעיה. המסר של הסיפור שלך לא ממש מתאים לרבים וטובים שכותבים בו ולא חוששים לקפוץ למים פעם אחר פעם.
    די להטחות ההדדיות בבני המין השני. התבגרנו!!!

    הוסף תגובה
  • שלומית19/07/2005 בשעה 01:03
    4

    מה הלקח?!
    חשבתי שלבחור תהיה איזושהי בעיה רצינית אבל מסתבר שלא כך.. אז מה הייתה הבעיה שלו בעצם? מה הכישוף? נראה לי שאין פה שום אג`נדה רצינית בסיפור הזה.
    הרי בסופו של דבר צריך להרגיש משהו מעבר לכל הקטעים שמסביב. אז בדברים שקשורים ברגש ברור שאף אחד מהצד לא יכול להבין חוץ מהבן אדם המסויים. אז מה שבעצם בסה"כ רצית להגיד שהמטרה מתרחקת מאיתנו כי אנחנו לא יודעים מה אנחנו בדיוק רוצים?
    הסיפור לא נראה לי כל כך מתאים כי בסופו של דבר הבחור לא מצא את מה שהוא חיפש והוא עדיין נשאר בודד.
    כי עם הרגשות אי אפשר להתווכח.

    הוסף תגובה
  • ישי19/07/2005 בשעה 00:30
    3

    הפואנטה לא ממש ברורה
    מצד אחד את אומרת שהקשר לא אמור להתבסס על נושאים משותפים זוטרים (משהו כמו: הי, גם אני למדתי בגן פנינה, בואי נתחתן) ומצד שני צריך איזשהוא קריטריון ראשוני לסינון חצי מהעולם, לא? לי נראה שהקריטריון של איך היא נראית לו, על כל חסרונותיו הבולטים, הוא היחיד שיש לנו.
    אה, ובתור אחד מהמין הגברי, אני מודה שיש שמאבדים פרופורציות, אבל את חייבת להודות שיותר בנות צופות ב`יפים והאמיצים` אם את מבינה את כוונתי :-)
    בכל מקרה אחלה סיפור, ממש נראה לי אמיתי בהתחלה...

    הוסף תגובה
  • אביחי18/07/2005 בשעה 12:10
    2

    סיפור יפה אך הבעיה הרבה יותר מורכבת
    מבלי למתוח ביקורת רק לצורך הבהרת הנקודה. אני מדבר כאן ללא הגבלת הכלליות ( מכוון למתמטיקאים מביננו ) ומיועד גם לצד הגברי.
    שימי לב את בת 21 וכבר שוחה בממלכת הדייטים. לטעמי זה הפך להיות צורך חברתי ומעין בילוי מגזרי. מתחילים בגיל מוקדם מדי ללא הבנה של המשמעות של זה . וכך החושים מתכהים ואין סבלנות לעצור לבחון , להקשיב ולתת צאנס . פשוט הציבר שלנו הורגל לזה בתור ספורט מיגזרי ( זה בטח יכנס למכביה מתי שהוא ) וכך פשוט רצים מדייט לדייט, ללא בדיקה מה אנו צריכים ולא מה אנו רוצים ומבלי להקדיש את הזמן לנוף בדרך.
    אני יכול להגיד לך של נסחפתי אחרי הזרם ורק בגיל 28 החלטתי מתוך החלטה של חשיבה ולא מתוך אופנה להיכנס לעניין אך הריצה והטירוף של האנשים ניסו אותי והבריחו אותי.

    הוסף תגובה
  • קרן18/07/2005 בשעה 11:38
    1

    על פניו הכל נכון
    סיפור באמת סוחף אך מה את רוצה להגיד שהוא יכל להיות בעצם עם כל אחת מהן או לא?

    הוסף תגובה