חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

הכלה הנעלמת

יהונדב_10590 יהונדב_10590

הכלה הנעלמת


קטגוריה: כללי


החיים יכולים לקחת אותך לסרטים הזויים לגמרי ,הינה אחד הזוי ומשעשע במיוחד...מבוסס על סיפור אמיתי שקרה לי ....אם מישהי נשמע לה מוכר ,את יודעת את הפרוצדורה...אשמח לקבל תגובות פה ,זה מוסיף לעניין ,אתם יודעים...יהונדב



"צלצול הטלפון הסלולארי הקפיץ אותי משנתי...

לא שהיה כל כך מוקדם ,השמש כבר היתה במרכז השמיים ,ונדמה שרוב העולם כבר היה עסוק בענייני דיומא ,אבל מישהו חכם אמר פעם ,שאם אין בשביל מה לקום ,אז כמובן שממשיכים לישון ,ולכן הפכתי פניי ומתחתי כמה שיותר את הפוך מעליי ,מנסה בכל כוחי לא להיכנע לו .

יש משהו מאוד מיוחד בטלפונים הקטנים האלה. הם נראים כל כך תמימים ,זעירים ,צבעוניים ,מחייכים אליך בצבעים זוהרים ,אך שהם מקבלים את אות החיים מן הצד השני ,נעורים הם בנירוטיות מטורפת של צלצולים מחרישי אוזניים ,ומשלבים הם זאת עם קפיצות רוטטות היכן שהם לא נמצאים...

נדמה שכל חדוות העולם נפלה על האדון המיוחד ,והוא קיפץ בחדווה מוזרה על שולחני ובישר לי כי לא מתאים לו להפסיק לשיר היום. נכנעתי לו ,הקשתי על אחד מלחצניו מה שגרם לו להשתתק בפתאומיות.

הלו ,זעק קול נשי ,מן הצד השני

כן ,עניתי בחוסר חדווה מופגנת

אנחנו מחכים לך משש בבוקר!

גבירתי יש לך טעות במספר ,השבתי והלחיצה על מקש הסיום לא איחרה לבוא.

עיניי נעצמו שוב בחדווה ,וחזרתי אל השמיכה הגואלת באותה המהירות שניתקתי את השיחה.
אך נדמה שהקטנצ`יק החליט היום להוציא אותי מדעתי ,ושוב הוא מקפץ לו ורוקד כחתן לפני כלתו.

כן ,אני שוב ממלמל

אנחנו מחכים לך משש בבוקר ,אתה לא מתבייש לנתק לי??

למה את חייבת להעיר דווקא אותי ,אני ממלמל לעצמי ,ושוב אני שולח את הילדון הקטן לשתיקה.

דומה כי לא עברה שנייה נוספת ושוב הוא נעור ,הפעם עצבני ,לא ממוקד ,מתחיל להרגיש בתסכולי ,מקפץ הוא ,נורות נדלקות בו ,זועקות ,ענה לי! אני מחליט להתעלם ,אך הוא פתאום גדל ,מאיים להתבקע ,זה כבר איננו ריקוד ,כעסו גדל עם כל צלצול ,וכבר הוא מתחיל לשוט על שולחני הקטן כמאיים: אני אפול ואתרסק על הרצפה הקרה ,ואז תישאר לבד לבד...נראה אותך מסתדר בלעדיי!

צודק הקטנצ`יק ,אני מהרהר ,וכבר לוקחו בחדווה אלי

כן יקירתי...אני משיב הפעם רגוע ,כמקבל עלי את רוע הגזירה...

זו אני שוב ,צייץ הקול הנשי

אה באמת ,גיחכתי לעצמי בראשי ,ואללה ,לא ידעתי...אך מכיוון שאנוכי נוח עם הבריות ,השבתי בנימוס לאותה העלמה:

יקירתי ,נראה לי שטעית במספר. צר לי ,אך כנראה תצטרכי להמתין לאותו הבחור ,כי לא נראה לי שאנוכי הוא האביר המשכים קום לכבודך...

רגע ,היא נזעקת אל תנתק לי שוב!

יהונדב ,לא?

אני מתרומם ,מופתע ,מביט בפניו של הקטנצ`יק ,אך הנ"ל מבויש משיב : מצטער ,לא מזוהה היא השיחה... ,נבוך הוא מכבה את נורותיו ,מסתתר ,קצת מרגיש אשם שכל כך נזעק להעירני מוקדם בכל כוחו ,בכל צבעיו ,ותמיד זורח הוא עם כל צלצול ,אני יודע מי זה! אני יודע עם מי אתה מדבר! אך הפעם...

אתה שם? היא שואלת ,תקשיב זה הולך ככה ,היא מתחילה ,נרגשת

אני הבת זוג של חבר שלך ,וישבנו לנו וחשבנו כל הלילה ,שיש לנו מישהי להכיר לך...נכון מגניב? ,היא מחייכת בטלפון ,אני מרגיש את הנשימות ,ההתרגשות בקולה.

פסיכית ,אני מחייך לעצמי ,בשעה כזאת מוקדמת...

וכבר היא ממשיכה ביגיעה לספר שבחים על אותה הנערה: יפה היא ,חכמה ,נבונה ,מקסימה ,בקיצור הנערה מושלמת! ; לא הייתי בסרט הזה? ,אני חושב לעצמי ,מחויך. אני מת לנתק לה ,להשתחרר ,אך תוהה אני ביני לבין עצמי ,ואם זה יהיה חבר רגיש שיפגע מכך שאני מנתק לחברתו הקדושה. וכבר היא ממשיכה לה ,מספרת על החבר שלה ,כמה הוא יפה ,כמה חכם ,כמה צדיק. מספרת היא אף דבר תורה שלימדה לכבוד השבת המתרגשת ובאה עלינו.

ואני ,אני ספק מותש ,ספק משועשע מהשיחה ההזויה בשעת בוקר זו.
מפליגה היא בדבריה ,ומקשקשת לה עם עצמה ,כי אנוכי כבר חצי רדום לי במיטתי.

אתה יודע שאנחנו מתארסים?

הא ,באמת? יפה לכם ,רק מה הוא שמו של העלם?

אני לא יכולה לספר לך ,כי עוד לא עשינו "וורט" .

טוב ,"וורט" ,זה אומר שאתם דוסים – דוסים ,יקירתי....מצטער ,אין לי ממש הרבה חברים צדיקים ,וגם אלה שישנם ודאי כבר אוחזים להם במספר עוללים...נראה לי ,שאני אחזור לישון ,שיהיה לכם בכיף...

תחשוב טוב ,היא מתחננת.

אורי ,אתה מכיר?

כן ,אפילו שניים ,אני משיב ,רק שבאמת במקרה שלהם הם קצת באמת מאוד דתיים ,ולא נראה לי שהם העבירו איתך את הלילה האחרון...

הפסיכית המשיכה לה בדבריה ,ולא הייתה מוכנה לספר לי מי מהצדיקים הוא בחיר ליבה ,ואני משועשע מהשיחה ומנגד מלא סקרנות הפטרתי באותה העלמה שוודאי שמה לב שהיום כבר עשה את שלו ,ומוכרח אני לקום לי לדרכי..

שכבר הלכתי לעיסוקי ,היום הארוך השכיח מראשי את כל הסיפור המייגע...
בערב פגשתי במקרה את אחד הצדיקים המדוברים ,ואני בהלצה מברך אותו על האהבה החדשה שנקלעה לחיי ,והנ"ל עונה לי שהאהבה היחידה שיש לו כעת ,איננה בדמות בחורה ,וודאי שאינו מתארס לו עם אף אחת.

וכשחייגתי לצדיק השני,המשיך העניין ונהיה יותר ויותר הזוי ; במקום אורי ענה לי " אחמד " ,ואני שהייתי בטוח שממשיכים להתלוצץ על חשבוני ,לא נשארתי חייו לבן המיעוטין המסכן ,רק שלא ידעתי שאורי לא נשאר עם אותו הסלולארי ואותו האחמד ,באמת רכש את המכשיר כמה שבועות לפני כן בהתרגשות גדולה ,ולא נאה לדבר כך אל אדם ,ודאי שלא לבן הדוד כבר 3000 שנה....לבסוף שהשגתי את הצדיק,ענה לי הנ"ל שגם הוא לבד לבד ,וכמובן ,איך אפשר שלא ,שלח איזו עקיצה קטנה על חשבוני ולא אלאה אתכם בה...

פסיכית - פסיכית ,חשבתי לעצמי על אותה הבחורה ,עד שחודש לאחר מכן הקטנצ`יק רטט בעצבנות על השולחן. ,דומה שהינו מכיר אותה כבר ,נעור הוא משנתו ,כבר לא מחויך ,רציני הוא וקולה מתוכו צייץ : "יהונדב? מה שלומך..." . מכיוון שהייתי בשיעור חשוב מלהמשיך ולקשקש איתה אמרתי לה שתתקשר אלי בערב ,ואפילו לא הספקתי לשאול אותה מאיזה סרט היא ברחה ,אבל הפסיכית איננה ,ולא התקשרה לה עד היום..."
08/04/2005
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • השובה18/04/2005 בשעה 18:25
    3

    עוד יקום אור מאפילה ויתבהר|שמש||קדרון||שמש||קשת|

    הוסף תגובה
  • לא "כלה" דרכנו18/04/2005 בשעה 14:53
    2

    לבעל (הכשרון)
    ממש (מ)ש-ו-ב-(ב)-ה (נפש)...

    איזו כתיבה יפה..ממש תיאור מקסים המכסה כל פרט קטן, מה שיפה הוא שנדמה שזה נשלף מעצמו באפן טבעי ברגע זורם של השראה ולא מתוך מאמץ למציאת המילים הנכונות, כדרכם של בעלי (כשרונות:) אמיתיים.

    ובאשר לתכן- בכל מקרה, אין לדעת
    אם בדקת עם שני ה"אורים" שלך ונענית בשלילה, היא לא הסגירה שם מלא, הקפידה להתקשר מחסום ובשעה לא הגיונית לתכן דבריה וגם... לא הוזמנת לחתונה/שמעת עליה בסביבתך הקרובה
    (זה המדד הכי טוב, בביצתנו היודעת-כל, לא?)לי זה נשמע קצת כמתיחה..אבל כזאת מסקרנת ולא מזיקה.
    אולי גם זו היתה התכלית מלכתחילה..נשמע שכך(אקסית אולי?..).
    תראה, אולי היא עוד תופיע.מה שבטוח, זה מוסיף סקרנות ועניין לחיים.
    תראה כמה הדברים ה "לא חשובים" יכולים לשגע אותנו לפעמים ולהשכיח מאתנו את הדברים החשובים באמת..אבל אתה יודע מה? זה דווקא כל הכיף. אני מסכימה עמך. גם לי יש כאלה..

    ולכלה הנעלמת- אם את כאן, הסירי רגע את ההינומה, לשניה שנראה את פנייך.





    הוסף תגובה
  • הילה17/04/2005 בשעה 01:18
    1

    אהבתי
    משעשע מאוד

    הוסף תגובה