חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

בלילה שירו עימי

בלילה שירו עימי


קטגוריה: כללי


כתר לי מעט ואבואה.
הנני אוספת אחרון שיבולי חורף
שותקת אותם אל שימלתי עייפה
מנעימה להם שירי קיץ רחוקים.

איני יכולה לבוא עדיין
עוד צרובים בי אותות קלון שצרבתי אני
עוד לומדת אני צעדי חרות ראשונים.
כתר לי מעט ואבואה..

(כבר ידעתי
איני נקיה מרבב
וקיבלתי עלי
ושמחתי
ולוואי ותשמח בי גם אתה.)

03/04/2005
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • אלם04/07/2005 בשעה 23:00
    9

    שלום! כאן כותבת השיר:
    סליחה שלא התיחסתי קודם. פשוט לא ראיתי שהשיר פורסם..
    תודה לכל המגיבים, נעים וטוב לראות שיש מי שקורא באמת.
    אני שמחה שהיה לחלקכם אפשרות להביע את עצמכם.. :-)
    "כתר לי מעט ואבואה": המתן לי מעט ואבוא...
    זהו שיבוץ של משפט של פנחס שדה מהחיים כמשל.
    תראו שם.

    הוסף תגובה
  • המדען21/04/2005 בשעה 00:13
    8

    תסבירי לי

    אנונימית
    תסבירי מה זה
    "כתר לי ואבואה"
    איזה כתר?
    מה הקשר?
    לאן תבואי?

    אני שואל ברצינות. לא בצוק
    כי זה נשמע יפה
    אך טעון הסבר.
    תוסיפי תגובה שלך להסבר.

    הוסף תגובה
  • אחרון ודי20/04/2005 בשעה 09:51
    7

    נו מה יהיה?! עוד אחד
    כואבת לי הבטן
    כואב גם הראש
    כואבת השן
    אפשר לחשוב שאני בן אדם מסכן

    כן כואב הראש
    כואב הראש
    ואם תספרו עד שלוש
    יצא עכברוש
    ויטפס על הברוש
    ויגיד הי לפשוש

    כוכבים כוכבים חגים מעלי
    כוכבים כוכבים בלי שמים

    למה ככה עזבת אותי נשמה
    הלכת והשארת את נשמתך התאומה
    זרקת עלי כמה ספרים כבדים
    אללי, למה לא הסתפקת בעיתונים?!

    פתאום,
    דווקא כשאת צריכה לזרוק
    נהיית משכילה
    וזרקת עלי אלבום
    עם 1000 דף ועוד שורה

    ועכשיו
    בובמה בראש
    נשברה השן
    אלללי, כמה שאני מסכן.

    למה זרקת עלי מקלדת של מחשב?
    פתאום נהיית לי אדם חושב?
    למה העפת מהחלון לי את כל הבגדים?
    פתאום אכפת לך מהעניים?

    ואחרי הכל
    אני רק מחכה אהובה
    שתחזרי אלי
    כנסיכה אל ארמונה
    ושם יקרה
    תאכלי ירקות
    ואני אוכל קבבים
    יחד עם סמי ושאר החלאות.

    הוסף תגובה
  • אדם19/04/2005 בשעה 20:54
    6

    בואנה סמי שחקת אותה!!!
    גם אני יכול גם אני יכול

    שעמום!!!
    איזה שעמום בטעם כלום
    כמו גל חוזר כמו רוח סובבת כמו עפר אל עפר אל סוף ואל כלום.
    כמה ריק
    כמה ריקה הנשמה
    כמה ציפייה שמובילה רק לאכזבה
    כל כך הרבה תהיות וחלומות , כל כך הרבה משברים ותקוות , וכל זה למה?
    מה יתרון לאדם אני שואל , ולא אל תענו.
    כמה זמן עוד נייחל לשנים שגם הן יחלפו.

    כן לאן כל זה מוביל אותנו , בואו נחשוב רגע יחד....
    עזבו אין זמן לחשוב , עוד רגע בורח ךשום מקום , עוד ניצנוץ של חלום חולף.
    ואולי סתם שיר של אדם עייף.
    עוד אחד שהתעייף
    עוד אחד שנשבר.
    טוב , תמיד יש מחר
    השכחה , השכחה היא מרפא
    לא הזקנה הורגת אלא העייפות , לא העייפות הורגת אלא הייאוש , לא הייאוש הורג אלא הניסיון.

    הניסיון , הקשה האכזרי והקר של החיים עצמם , של האמת של הכאב.
    אמת וכאב תמיד היו חברים טובים

    ולכל מי שקורא את השיר , אני ממליץ - לך לישון , תמצא לך מחר חיים חדשים , אהבה חדשה , חלומות חדשים.
    ולא אל תכתוב עוד שיר , ניסיתי וזה לא עוזר.

    הוסף תגובה
  • טוב, אולי אחד18/04/2005 בשעה 23:13
    5

    לכבאי- אלף כבאים לא יצליחו
    כל-כך כל-כך אהבתי..
    כמו הייתי שם..
    תודה

    נ.ב.- סמי, יש לך עתיד:)

    הוסף תגובה
  • סמי בלי סוסו18/04/2005 בשעה 22:34
    4

    גם אני יודע לחטוב שירים


    גשם, רוח,
    ניירת עפה
    בואנ`ה בא לי קבב לאפה.

    אמרתי לך
    בואי תאכלי איתי
    אל תעשי לי באסה
    אך (סחטיין על ה"אך")
    את עושה דיאטה של חסה

    פעם היית יפה
    כמו
    מתנה עם עטיפה
    אבל מאז
    חלפו חודשים
    והיום את דאבה
    עם נמשים.

    אולי את אכן צריחה קצת דיאטה
    אבל הכי חשוב
    זה לא היופי
    אלא האופי
    ולך יש אופי כמו
    סוכריה של טופי.

    למכירה מחזיק מפתחות משומש
    מפלסטיק.








    הוסף תגובה
  • סמי בלי סוסו18/04/2005 בשעה 22:20
    3

    גם אני יודע לחטוב שירים

    הוסף תגובה
  • אישוני הכבאי18/04/2005 בשעה 22:19
    2

    סתם שיר ששירבטתי

    אני
    ואת
    נושאים יחד
    את חדלוננו.

    את ואני
    ניסינו יחד
    לבקש אהבה
    אך האהבה, כך נדמה,
    לא רצתה בנו.

    האביב
    יביא איתו
    את שכה חלמנו עליו
    כך אמרת,
    ואני הבטתי בך
    הבטתי בי
    והאמנתי.

    תמיד היית אופטימית
    ואני
    לא יודע מה הייתי
    אולי
    בבואה של פנייך
    אולי
    הצל שלך
    המבקש לראותך
    ברורה
    גם בלילות ערפל.

    מנסה הייתי לקרוא ממך
    את מה שלא פירשת לי.
    וממתין
    ועורג
    ותוהה...

    וכך השלינו את עצמנו
    יום אחר יום
    אחר יום
    עד אשר בערב אחד של סתיו
    השתיקה שלך
    והמילים שלי
    הפרידו
    בינינו.

    -----------------------

    אגב, אנונימית - השיר שלך יפהפה.

    הוסף תגובה
  • אודליה17/04/2005 בשעה 15:03
    1

    איזה יופי...בשבילך:
    את כותבת מקסים. שימוש בלשון גבוהה ויפה..
    וגם... (אולי, חלילה לא מתוך התיימרות)- נראה שירדתי לסוף דעתך.
    אם כן: אל תדאגי, השיחרור המוחלט עוד יגיע. אם את זקוקה לעוד זמן והוא מצידו יסכים להמתין לך- זה אומר הכל.
    בהצלחה|לב|

    הוסף תגובה