חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

לך, כשתקרא ותזהה עצמך, אל תהסס; מדובר בך...|חוש-חש||תוכי|

..._4395 ..._4395

לך, כשתקרא ותזהה עצמך, אל תהסס; מדובר בך...|חוש-חש||תוכי|


קטגוריה: כללי


בס"ד

לך,
כשתזהה את עצמך- אל תהסס. מדובר בך,

אני מתענגת על שיחות עמוקות ויפות, השמורות לפעמים יחידות ועל הקשר המיוחד ,העולה מהן ועוטף אותנו גם לאחריהן עוד דקות ארוכות.
אני מעזה לאמר "אותנו", כי אני חשה אותך מעט; עוד לא מתיימרת ליותר.

"מה מוזר", אמרת לי, " אך אני מרגיש רצון לדבר איתך עוד, לרוב אין נוהגים לדבר כה רבות טרם פגישה " ;
ואני, גם משלא אמרתי, הרגשתי אותו הדבר...

הפגישה שלנו נדחית מטעם אחד מסוים, הידוע לנו ; ניכר שלשנינו חבל שכך:

נדמה ששמעתי בקולך געגוע.
מוזר, גם בי הוא קינן.

{"היי, שיר של דניאל סלומון", אמרת. ומולי נוף ציורי, תחושת שלווה נדירה.. שמת לב}.

קרה שהתגעגעת בלילה למי שאינך עוד מכיר?.....

אולי אין זו הפעם הראשונה עבורי לחוות זאת, אך התחושה הנלווית לכך נדירה ועטופת קסם.


אעזוב לרגע אותך ואומר כי זכורה לי פעם דומה, לא מזמן, עם בחור אחר; גם הוא, כמוך, מעיר הקודש.
אותו בחור עדין (כלבבי) התוודה בפני במבוכה בפגישתנו הראשונה , לאחר השיחות הקסומות בינינו, כי "באתי היום מוכן בלב שלם לפגוש את אשתי" ועוד כדבריו- "לפגוש נסיכה" ..
"הרי לא יתכן שלא שמת לב כי נרקם בינינו משהו מעבר..ודאי הרגשת.."
כן, וודאי- הרגשתי; ועוד יותר- התרגשתי לשמוע זאת. זה לא הבריח אותי כלל, להפך. מי שמכיר אותי או שלפחות קולע לזהות, יודע שלי- ניתן לאמר הכל. ממש הכל.
אולם למרות רגישותי וניצוץ של "רוחניות במידה" שקיים בי – מידת רוחניותו השתמרה בגבהים וברובו של זמן מיאנה לגעת ברגבים ולרדת עדי-ארץ, בשילוב מאוזן. גם בשאלות הפשוטות ביותר.
פתאום, במציאות, המשפטים שלו ומשפטיי שלי נעו בסולמות שונים, מקבילים; נטולי נקודות מפגש. הוא לא ראה את זה.
והוא- המשיך להתעקש ולחזר: נסע בהפתעה מעיר הקודש לביתי שבמרכז ביום הולדתי הראשון מבין שני אדרים "רדי למטה, אני כאן", אמר והטמין בידי מתנה יקרה. סרבתי במתיקות ובתודה אמיתית, כי ידעתי שעתיד לא יהיה ומידת המוסריות שבי לא התירה לי לנהוג כך, אך הוא כהרגלו –התעקש...
גם אחרי חודש שידע שאין דבר, התקשר לנסות; "אנחנו נשמות תאומות", אמר "יש בי חשק שובב לחגוג לך יום-הולדת שני השנה"..
בכאב שסתר מציאות מול שיחות
ובחור כל-כך נפלא,
נאלצתי להפרד. מתאבלת מעט על שיחות יפות, על תקווה שנמוגה, מבחירה.

גם אני, כאמור, מקפידה שלא לשוחח רבות טרם.
אבל יש בי תחושה שאתך אני רוצה להיות טבעית (אתה מסכים? נדמה שגם אתה רוצה, אך, למוד נסיון קצת נזהר). לדבר כשבא, לכתוב. הרי, אם נועדנו להיות בברכת השם, גם מיים רבים לא יוכלו לנו... הלא כן?

אבל למרות הכל-אני פוחדת
ויש לי תחושה שגם אתה. ..
פחד מפגישה שתקטע הכל.
"זה יכול לקרות, נכון?" , שאלת, כמכיר מציאות, "כן"- עניתי . למודת נסיון.
אתה פוחד גם משתיקה, מנסיונך הלא רחוק, אך בבד: ממרחק. זה מעט מאכזב אותי, אני מודה. מרחק לא מהווה בעיני מכשול; הנתיב קיים, צריך רק לחפש...
התתן לדבר חשוב אך שולי לעמוד בפני משהו אותו כה רצית? האם כשסוף סוף אולי קרובה האמת- תתן לה לחמוק ולהעלם מעליך?
אך אני לא מודאגת. הרי אם נועדנו יחדיו- גם בנתיב לא נתיב-ילכו שניים. האין זאת?
"ספר לי קצת על רגעי הפחד, קל הרבה יותר לפחד ביחד..
וכשרוחות קרות יסערו בחוץ, אשלח בך אש חמה
יום אחד,אולי,תפסיק לרוץ
בין הצללים
בנשמה"...
אני עוד לא שבויה, אך הילכת עלי קסם. אולי משהו אחד רציתי לאמר:
בקבלי הצעות באתר, אשר אני חשה שלא נועדו לי, אני נוטה להשיב בנעימות כי אין זה מתאים ולאחר מכל הלב הצלחה. בין המענים היפים, להם אני זוכה- אהובה עלי בעיקר הברכה:" שתמצאי עוד השנה את היחיד שנועד לך משורש נשמתך".. משורש נשמתך..- כמה יפה. נדמה שעכשיו אני נוטה להבין באמת.

(שוב) אני
31/03/2005
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • האני שלך...15/04/2005 בשעה 13:26
    22

    על המר והמתוק....
    "ניסים תשמע, תהיה מלחמה
    בקרוב נגיע רחוק
    ניסים תשמע, תהיה מלחמה
    גם הבכי מושפע
    מהצחוק
    לא לדחוק לפינה
    הרגשה משונה
    תתרכז בבקשה,
    מתקרבת לשאול שאלה
    תנסה לא לצחוק כמו משוגע
    שנתקע לו חיוך
    בוא תביא נשיקה

    תתמכר, תנסה להגיד שחסר
    שמגיע לך קצת יותר
    מהיופי, שאין לך אופי לזה
    תתמכר למילים של מיכל
    שאומרת שכל כך חבל שהמים
    לא דומים לשמיים
    בכלל...." (עיברי לידר)

    על הדבש ועל העוקץ ,והמון המון סליחה ,אם את מבינה למה אני מתכוון....האני שלך...

    הוסף תגובה
  • אודליה15/04/2005 בשעה 03:09
    21

    לאלי,
    תודה שגרמת לי לחייך..באמת עשית לי טוב על הלב..|תוכי||תוכי|..
    (כן אני אוהבת את הציפור הזאת, למי שלא שם לב עד עכשיו:).

    מי שיודע לאמר מילה טובה לאחר ועוד למי שאינו מכיר, חייב להיות בעל פנימיות מיוחדת, בעצמו. אני בטוחה שהאמת הזאת נכונה גם לגביך..
    מאחלת לך התגשמות של כל הטוב שאתה מאחל לעצמך..
    אודליה

    הוסף תגובה
  • אודליה15/04/2005 בשעה 03:00
    20

    למען הסר ספק...|תוכי||חוש-חש||תוכי|
    למען הסר ספק...
    אכן, זה היה מקסים ומיוחד, בדיוק כפי שנכתב. זה היה לגמרי הדדי. באופן ברור.
    אבל זה היה. תם עוד לפני שהמכתב פורסם.
    לכל זמן, עת וסיבה. את זו שלנו- שנינו יודעים. ולמי ששאל את עצמו או אותי, אני בוחרת להשאיר את זה לעצמנו, רק ביני לבינו מתוך פרטיות מתבקשת והגינות.

    מה שבטוח הוא- שהכל לגמרי נטול חרטה או עצב. בראיה בוגרת שנינו הותרנו משהו ושינינו.. פשוט יצרנו ערך מוסף שילווה אותנו מעכשיו.

    אני המשכתי הלאה בחיוך . גם הוא. ואני מאחלת לכולכם את האחד/אחת שלו, בדיוק כמו שהייתי רוצה לעצמי..משורש נשמתו: )
    שלכם, אודליה

    נ.ב.- תודה לכל מי שכתב לי. אשמח אם תמשיכו לכתוב לכאן ..:)ונופר, אם את קוראת, לאן נעלמת? ממתינה לך...

    הוסף תגובה
  • אודליה14/04/2005 בשעה 14:27
    19

    למספר 10- שיר עדין ומקסים ..
    הרבה חבוי בו..יש לך ממש כשרון כתיבה... חשבת פעם אולי לפרסם פה איזה משהו? :)
    מצטערת שלא יצא לי להתייחס אליו עוד קודם לכן ו...תודה..:)

    הוסף תגובה
  • אלי13/04/2005 בשעה 12:35
    18

    לאודליה
    מעטים הם האנשים שמוכנים לגלות את גנזי ליבם בצורה כה עמוקה אך פשוטה למבין.
    אם היופי הפנימי היה נראה גם לבחוץ - לעיני כל, היית האישה הכי יפה בעולם...
    אני מאחל לך עם חיבוק גדול המון הצלחה... המשיכי להאמין ולקוות.

    הוסף תגובה
  • תביט לירח כברישםאדם12/04/2005 בשעה 19:55
    17

    לאני שלה
    הרועה בשושנים-
    רד אל הגן לחזות שנית בשושנה
    בערבו של יום המחר במחוז קדם
    להראותך אחרונה עלי כותרתה הפנימיים
    את לב חוחיה, שאינם כשל כל הנשים
    תסתירם מפניך
    למען לא תכאב עוד ולא יפצע תפארתך
    ואושר אמת יעטוף

    "תביט לירח כבר יש שם אדם"

    הוסף תגובה
  • אודליה12/04/2005 בשעה 19:25
    16

    חברים יקרים, נופר ומיכאל
    אתם עושים לי כל-כך טוב על הלב...
    באמצע יום לימודים אני"מתגנבת", כרגע, למחשב וקוראת את מה שכתבתם לי.
    שולחת תודה וחיוך ומאחלת לכם כפל מכל הלב, אודליה

    נ.ב.- מיכאל, בקשר לגילוי הלב, זה אולי קצת, פשוט, כי אני אוהבת להיות טבעית. יש לזה טעם נפלא:), אבל מה שחשוב לי, זה שאני מצירה את זה בגבולות האישיים שלי ו..שלו..כך אני שומרת על הפרטיות הראויה לקשר של שניים. אודליה

    הוסף תגובה
  • מיכאל12/04/2005 בשעה 11:13
    15

    ווואו!!!!!:-|
    אני ממש נפעם לגילוי הלב הזה!
    אני חושב שאת מדהימה, רומנטית,
    ושבעלך לעתיד- {שיבא בקרוב בעז"ה-}
    ימצא איתך אושר מהאגדות!!!
    אני רק יכול לאחל לך שבעזרת ד` תמצאי בקרוב מאד את זיווגך האמיתי משרש נשמתך!!!

    הוסף תגובה
  • האני שלך...12/04/2005 בשעה 00:12
    14

    למה אנחנו פוחדים מהאהבה?
    "יש לך חתולה ,כלב ,אישה
    יש לך קירות מגינים ,וגם תקרה
    יש לך אימא שאוהבת ,ואבא שדואג לאחרונה
    אז למה אתה פוחד מהאהבה?

    כי יקירתי ,כל פעם שהאהבה נוגעת בי ,איתה מגיע הכאב ועצב אין סופי עוטף אותי..." (ארקדי דוכין)

    הוסף תגובה
  • אודליה11/04/2005 בשעה 15:18
    13

    לשי
    שי היקר,
    אתה צודק, היה באמת טוב , אך בניגוד לדבריך- אין זה נכון.. חבל לי כי המצטייר מהשאלה הוא דרישותיי הגבוהות. האמת שאני דווקא צנועה בדרישותיי.. (ומדוע שאלתך: "מה עוד אבקש מאתכם?..הרי למטבע שני צדדים וכל אחד מביא את חלקו), אך עם זאת, לא אוכל להרחיב בפתיחות ולשתף קבל עם, כי אני מאמינה באמת ובתמים, כי ברגע שהכרנו, אני והוא, שמורה בינינו הברית לסודותינו שלנו...אני בטוחה שאתה מבין.

    הוסף תגובה
  • שלך11/04/2005 בשעה 14:36
    12

    והוא אוהב והיא אוהבת ושניהם שרים הערב|תוכי|
    רק מי שיפתח את מחשבתו וליבו לכך, אולי יווכח כי כל שחיפש מעולם- בעצם נמצא תחת ידיו, אצור בכפו נסתר במעטה של קולות אחרים (הדוחים את הקץ לחיי החיפוש, לחיי הבריחה השיקרית, הזמינה כל-כך...) כדבר מיוחד של פעם בחיים הקיים כאן ועכשיו זה שעד כה ערכו האמיתי נסתר מעיניך (כדרכם של דברים הסמויים מן העין הקרובה) ובאם תבחר לשחררו-ספק אם יחזור ..
    "אל תחפש רחוק, תשאר קרוב"..כבר אמרו את זה קודם..אך לפעמים אולי, יש להרחיק לכת כדי לראות מה השארנו מאחור.. בעצם, נדמה שאנחנו יודעים, אבל הרבה יותר קל להתעלם מהאמת ולהמשיך לחפש כי..מה נעשה ללא בלעדי החיפוש?

    " לך לחזות שנית בשושנים, או אז תווכח לדעת כי השושנה אשר לך- אחת ויחידה הינה בכל העולם כולו וכשתבוא להפרד ממני, אגיש לך מנחה נאה- סוד אשר לא ידעת.
    הנסיך הקטן הלך לחזות שנית בשושנים:" אינכן דומות לשושנה שלי כלל ועיקר! אינכן עדיין אלא סתם שושנים. איש לא אילף אתכן- גם לא אולף על ידכן. דומות אתן לשועלי, שעה שפגשתיו לראשונה: אותה שעה לא היה שועלי שונה כלל עיקר ממאה אלף שועלים אחרים. אולם מאז היה לידידי, הריהו אחד ויחיד בעולם כולו.

    דבריו אלה הביאו את השושנים במבוכה.

    הנכן יפות, אך ריקניות. וכלום כדאי להקריב את חיי למענכן? בעיני הזר העובר לתומו, אין השושנה שלי שונה ונבדלת מכן. אולם בעיני אני- הרי היא חשובה מכולכן, כי רק אותה השקיתי יום-יום רק אותה שמתי תחת פעמון זכוכית, אף שכותי עליה בפרגוד מפני הרוחות העזות. רק למענה הרגתי את הזחלים (חוץ משניים-שלושה, שהשארתים בחיים למען יהיו לפרפרים) רק לקולה האזנתי שעה שקבלה או התפארה ולעיתים- אף בשעה שהחרישה, שהרי זו השושנה שלי.

    הנסיך הקטן חזר אל השועל.
    שלום עליך! אמר, כשהגיעה שעת הפרידה. ברוך תהיה בצאתך! ענה השועל- הנה סודי והוא פשוט מאוד: אין לראות הדברים היטב, אלא בלב בלבד. כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין...."

    הוסף תגובה
  • שי11/04/2005 בשעה 12:36
    11

    אני חייב להבין...
    אודליה
    אני קורא שוב, ולא מצליח להבין: בחור יפה, חכם ומקסים, פגישות מדהימות, כל החיבור והרומנטיקה עוד בשיחות שלפני הפגישות...
    מה ? מה יכול להפריד בין שניים בכזה מצב ? מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה ?
    אני חייב להבין. כמובן רק אם תוכלי ותסכימי להאיר אותנו.
    תודה.

    הוסף תגובה
  • האני שלך...10/04/2005 בשעה 23:50
    10

    הוא לא רואה אותה ,והיא לא מקשיבה והוא לא יודע ,ושנ
    כשדיברתי על אושר ,לא ידעתי שיכול להיות כל כך רע
    כשהבנתי שהאהבה כבר כאן ,לא ידעתי שאיתה יבוא כאב גדול
    כשהלכת בכית ,כשאני בכיתי שתקת
    אך עם השנים ,התחלתי להרגיש פחות בודד
    לא כואב יותר ,פשוט קצת מנוכר

    כשצעקתי אל הבורא ,חשבתי שהוא יענה לי
    כשהתחלתי לשתוק ,משהו בי גם התחרש


    הינה שוב פריחה בחוץ וזריחה מאירה את הארץ
    הינה שוב פורחות להן כלניות אדמדמות
    אך משום מה עיניי
    לא מתרגלות לאור

    ואולי היא תגיע
    ובתוך כל השחור לבן הזה ,תזהר שמלתה האדומה
    אך אני בוודאי ,אהיה מסוונר מאורה

    לילדה הכי הכי יפה בגן...אני :)

    הוסף תגובה
  • נופר10/04/2005 בשעה 23:00
    9

    את מקסימה
    אודליה יקרה:
    את מקסימה. בפשטות, באמת ,וביכולתך להפגין אהבה שיש לך לזולת בפרט ולחיים בכלל.
    מי שיזכה בך יהיה מאושר ביותר. ומקווה שיפקח את עיניו במהרה.....
    מגיע לך להיות מאושרת, הן בשל יופיך הפנימי והן החיצוני. הרבה הצלחה בקרוב!אמן!

    הוסף תגובה
  • אודליה10/04/2005 בשעה 21:29
    8

    ונופר,
    אל תוותרי..יהיה מקסים:)
    ואל תשכחי לספר לנו מה קרה אתכם ולא "בסוף", כפי שכתבת..בע"ה זו רק ההתחלה..|תוכי|

    הוסף תגובה
  • (שוב)אני10/04/2005 בשעה 21:17
    7

    מאודליה
    ל"אחותי", לנאור ונופר, ראשית תודה על תגובותיכם המקסימות. זאת באמת הרגשה טובה לזכות למבט מבחוץ על דברים שנובעים מבפנים:) חשבתי יותר מפעמיים על החשיפה וקישור לכרטיס, זה לא היה ממש טבעי בשבילי, אבל אחר-כך הבנתי שלהיות טבעית זה הכי טוב. זה כיף,תנסו:)בכל מקרה, אני חייבת לציין שעבר שבוע מעת פירסום המכתב. היו שיחות מדהימות וכמה מפתיע- היו שתי פגישות מדהימות עוד יותר! בחור יפה, חכם ומקסים. החיבור היה הדדי(!) ומיוחד..
    אבל משהו אחר הפריד וזה לא נשאר... היה לי שבוע מדהים . גם לו..אני יודעת (ואין זה ניחוש).
    "אחות יקרה"- את פשוט מקסימה, תודה על דאגתך. רואים איזה לב מיוחד יש לך- ההודעה ה"טכנית" שלך היא הרבה יותר מסתם "טכנית":). נאור- תודה שכתבת לי..את המסר שלי כבר קבלת..ונופר- מכל הלב:תהני מכל רגע. אני בטוחה שגם הוא נהנה. השכלת לאמר: נאה דורש נאה מקיים.. כפי שראית- פעם אחת זה לא כ"כ הצליח ופעם אחרת- זה היה ממש מדהים. גודל הציפיה כגודל האמת..אך אני הבנתי כי לא ארצה לנהוג כך שוב, למרות ההצלחה, אז עצתי לך- כשם שאמרת, אל תמשכי את החבל יותר מדי. חוצמזה בינינו...מי יודע, אולי זה אותו האחד- (ואם אכן- האמיני לי כי זכית. שמרי עליו :)
    אשמח לשמוע מכם ובכלל..תודה,אודליה

    הוסף תגובה
  • נופר10/04/2005 בשעה 17:31
    6

    מדהים! אני נמצאת במצב שלך....
    פשוט נדהמתי. אני במצב שלך, בקשר עם בחור שעוד לא נפגשנו. והתחושה היא מוזרה....
    באמת קיים חשש שכגודל הציפייה כך תהיה גודל האכזבה.
    אך אל ייאוש. עצתי לך- לא להתמהמה יתר על המידה, ככל שהזמן יעבור, רגשות יתפתחו ורק אז תיפגשו?
    אשתדל לממש את "נאה דורש נאה מקיים"....
    בהצלחה! ותיפגשו כבר!
    (אל תשכחי לעדכן אותנו לגבי הסוף...אגיב גם שם, לגבי הסוף שלנו...)

    הוסף תגובה
  • (שוב) אני10/04/2005 בשעה 10:09
    5

    נאור,
    תודה רבה. העלית בי חיוך...
    בקשר לדבר ההגיוניי שכתבת- אני מסכימה עם כל מילה, אך בצניעותי אומר כי ידעתי לזהות שדבריו אמת. לו ראית אותו אומר זאת ומכיר את מה שריחף מעל השיחות היפות שהיו בינינו, היית מסכים אותי שמקרה זה- אחר.אני גם מאוד קשובה למי שמולי וקשה היה לפספס את האמת שבו באותו הרגע, אך זה לא התאים לי מעצם הפער בתפיסת השיחות פנים מול-פנים שהיו בינינו. הוא באמת בחור טוב, אך זה לא צלח מבחינתי והזכרתי אותו בהקשר של זה, האחר, לו כתבתי כאן...תודה נאור. אשמח לעוד תגובות:)

    הוסף תגובה
  • (שוב)אני10/04/2005 בשעה 10:00
    4

    אחות יקרה
    תודה על דברייך.
    עוד אכתוב לך כאן.
    אני

    הוסף תגובה
  • נאור10/04/2005 בשעה 08:53
    3

    במילה אחת -
    מ-ד-ה-י-ם !

    כתיבה מרגשת וסוחפת - נהניתי מאוד לקרוא

    נ.ב - רק דבר אחד הייתי ממליץ לך לקחת בערבון מוגבל אנונימית , אנשים אשר אומרים טרום פגישה ( או בפגישות הראשונות ) "באתי היום מוכן בלב שלם לפגוש את אשתי" - מה לעשות , מבחינתי לפחות זה לא נראה הכי בוגר.

    הוסף תגובה
  • אחות קרובה.10/04/2005 בשעה 02:02
    2

    הערה טכנית
    הרבה קוראים לא מגיעים לעמוד הזה, כי צריך לזוז עם החץ עד הקצה..ורבים לא יודעים שאפשר..
    בקיצור..אם הוא לא הגיב..אל תתאכזבי.. כנראה לא קרא..
    אשמח אם תפרסמי את הסוף בקרוב..

    הוסף תגובה
  • אחות קרובה.10/04/2005 בשעה 01:58
    1

    מדהים..
    כ"כ מוכר ואמיתי..
    אני מאחלת לך שהסוף יהיה טוב ומתוק..

    הוסף תגובה