חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

אור ואפילה

יהונדב_10590 יהונדב_10590

אור ואפילה


קטגוריה: כללי


אהלן לכולם
משהו שכתבתי לפני תקופה ,מקווה שתאהבו...
שלכם ,יהונדב


"אני כותב לעצמי, כי אני מכיר את הכאב.

אף פעם לא ברחתי ממנו. אפילו התמודדתי איתו. הלכנו מכות. הוא אמנם ניצח ברוב הפעמים, אך שתדעו, הוא חטף ובענק.

ועכשיו מן הצד השני, זה נוגע בי, זה כבר כאן.

לא כמו ההוא אפל ומסוכן,

אלא רך וטוב,

כמו חיבוק אישה בלילה קר.

הוא מתגנב, מבויש, קצת מפוחד, לא שלם עם עצמו... לאט לאט הוא פוסע, דומם, שקט, לא מתלהב, מפחד להפגע...

אני מרגיש אותו בוער בתוכי, מדליק בי אט אט את אותן פינות חבויות של אושר, שנדמה היה כבו הן לעד.

הוא נוירוטי, לא רגוע. רגע הוא שמח, רגע רוצה לעזוב. לשאת רגליו, לברוח, לא להסתכן, רק לא להיפגע.

האמת שחשבתי לעשות הכרות ביניכם, שתדעו, שתרגישו. הוא סיפר בשקט, לא מתנשא, כי אף ביקר הוא אצלכם, וכי אתם עדיין מאושרים לכם עד דמעות.

היא תעזוב? אני שואל אותו; הוא משפיל עיניו, מבויש מפאת המעמד הנגזר עליו.

תענה לי! בבקשה, אני מתחנן, הסתכל לעיניי...

והוא, הוא אוסף מטלטליו המעטים, מתארגן לתזוזה

אתה כבר הולך? אני נזעק. זה לא קשור אליך, הוא עונה.

למה? אני שואל, ככה, הוא משיב.

נהיית מגעיל, אולי כדאי שתלך באמת.

אל תדאג, הוא עונה בציניות, לא חשבתי להישאר.



חשיכה נופלת עלי. אור הירח, איבד את מאור עיניו וניצב לו שם חיוור באפילה. אני שומע את הצחוק המוכר, האפל, הכל כך צפוי, מתגנב לתוכי, בוחש במחילות נפשי, שותה את אחרון רגעי האושר, שנדמה כי חיכו הן לסופן.

אני זועק למעלה, אך רק שתיקה חרישית אופפת את נשמתי. החלטתי לדאוג לעצמי, להתמודד, להשיב מלחמה, מי יותר כואב????

תלך מפה, לא רוצה אותך, אני זועק, עדיף לי כבר לבד לבד, לא רוצה יותר לכאוב, לא רוצה יותר להיפגע.

רגע הוא עוד צוחק, משועשע מעצמו, ורגע הוא לאט לאט משתתק. הצחוק נעשה כמאולץ, כמו בדרן מתחיל, המנסה להצחיק את הקהל בבר אפל. ופתאום הוא הולך, לא נשאר, מובס.

החשיכה שאפפה אותי, נהפכת לה לריק. דבר כבר לא מזיז לי, כלום כבר לא נשאר.

תחזור בתשובה כולם אומרים, יהיה לך טוב.

אם הייתה לי תשובה, אז הייתי חוזר...."

14/03/2005
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • א08/04/2005 בשעה 10:18
    19

    "אפילה ואור"|תוכי|
    " אנשים קטנים עושים צל גדול גם כשהשמש שוקעת"
    נראה לי שזה הדדי...|תוכי| :)

    הוסף תגובה
  • א03/04/2005 בשעה 15:56
    18

    " פרפרים לבנים ..."
    "שוכנת נפשי בין כתלי ביתך
    ושבויה בין כתליך,
    ממני נפרדת
    עת אני נפרד ממך"

    הוסף תגובה
  • יהונדב03/04/2005 בשעה 12:04
    17

    מהם מילים ,אם לא שתיקה?
    צוחקים בקול ,בוכים בהחבא...יום אחד נדל`ק ,ויום אחד כווה ,רוב הזמן מתכנן הווה...

    אני מקווה שאמרו גם זאת לפנייך..

    הוסף תגובה
  • אנונימי03/04/2005 בשעה 11:47
    16

    ליהונדב ומספר 5|לה-ולי|
    נו...יהונדב,תעשו עם זה כבר משהו.
    אתם לא מבינים מה יש לכם בידיים?
    למה בדיוק אתה מחכה?
    הלוואי על כולנו.

    הוסף תגובה
  • אני (ואתה נשנה..)03/04/2005 בשעה 09:20
    15

    אמרו את זה קודם, לפניי
    "הוא נוירוטי, לא רגוע. רגע הוא שמח, רגע רוצה לעזוב. לשאת רגליו, לברוח, לא להסתכן, רק לא להיפגע"...

    הוסף תגובה
  • א01/04/2005 בשעה 16:49
    14

    משהו...
    "לכאורה עודפגישה מיותרת
    שני זרים נתקלים זו בזה
    הוא מזכיר נשכחות, היא נזכרת
    הן זו יד המקרה.
    לכאורה רק שיחה מנומסת
    המילים הטפלות ביותר
    הוא פותח אשנב, היא נכנסת
    הן זו יד המקרה.

    אך מתחת לפני השטח
    כל גופם רועד מאוד
    לא יוכלו להפרד שוב לבטח
    כי לבם יקום וימרוד.
    אל תוותרי עליו, אל תוותר
    גורל הוא לא סתם תרח עיוור.

    לכאורה האוויר עוד רגוע
    לכאורה שום דבר לא יקרה
    מה טווה ביניהם געגוע
    הן זו יד המקרה.
    לכאורה עוד אפשר גם אחרת
    לכאורה בידיהם הגלגל
    אך קשורים הם בברית לא מותרת
    בנשיקת הגורל"

    (שלמה ארצי)

    הוסף תגובה
  • אני (מספר 5)01/04/2005 בשעה 15:38
    13

    לכותב המסר האישי,
    רגש הינו עניין של שיקוף...
    (וחרוז הינו תוצר לוואי של שלוש לפנות בוקר:)


    נ.ב.- אם יורשה לי לאמר: " אם בא לך לפרסם מסר אישי, אתה יכול לעשות זאת בדרכים פורמליות", יהיו מי שיגידו :" כבר אמרו את זה קודם".

    הוסף תגובה
  • יהונדב01/04/2005 בשעה 13:09
    12

    מספר 5 - מסר אישי
    קודם כל ריגשת אותי מאוד ,ונדמה לי שגם בלי השורות האלה ,יהיו מי שיגידו שכבר הרגשת זאת...
    אך למה זה בחרוזים הינך כותבת ,ודאי את יודעת כי נפשי עכשיו איננה שותקת...
    שמחה ובריאות :)
    יהונדב שכתב

    הוסף תגובה
  • יהונדב01/04/2005 בשעה 00:04
    11

    למספר 5 - מסר אישי
    יקירתי ,אם בא לך לפרסם מסר אישי ,את יכולה לעשות זאת בדרכים פורמליות....
    עלי והצליחי במעלות הכתיבה...

    הוסף תגובה
  • אני31/03/2005 בשעה 22:30
    10

    תודה, תהילה, אבל אל תשכחו שהכל בהשראת
    הכותב הראשי..:)

    הוסף תגובה
  • תהלה31/03/2005 בשעה 21:23
    9

    למספר חמש בפעם השניה
    יש לי נטיה לחזור על דברים פעמים..

    וואו.
    מעולה.
    אהבתי|כפיים|

    הוסף תגובה
  • אני31/03/2005 בשעה 00:22
    8

    למס` 7- תודה:)

    הוסף תגובה
  • של30/03/2005 בשעה 21:09
    7

    למספר 5
    מרגש עד כאב!!!

    הוסף תגובה
  • של30/03/2005 בשעה 21:08
    6

    יפה ונוגע

    הוסף תגובה
  • אני29/03/2005 בשעה 03:49
    5

    ליהונדב שכתב
    מה לך, נערי, כי תכאב
    מרגוע לא מצאה נפשך
    הסר דאגה מלבך,
    הלא השמעתי באזניך לעת ליל,
    בן ירושלים,
    כי יבוא יום
    ותראה בפניך העת,
    בה יאירו שמיים את חשכת היום
    בו תגיע לגן ותאכל פרי מגדיך
    שהבשיל ברבות הימים
    כי את זאת, לך,
    עוד בטרם חייך
    נתן-האל
    בבת קול
    אל ידמה בליבך אחרת לחשוב

    זכור עידנים -
    אל תשכח
    בעיקר כשחשוך על תהום
    רוח בורא מרחפת מעל
    עליך שומר פן תרחק
    על
    נירך- מגן

    הגידה לי,
    מי שלא ידעה עוד נפשי,
    מה תירא מהבדל,
    ממרחק
    ראה את הקולות
    ואל השורות קרא..
    והיה אם תיטיב לראות - שאת

    נסתרות הן דרכיו של האל
    כה גלויים נתיבים למחפשם
    יתכן - מובילים לנשמה מיוחדת
    בה לגעת מותר, בגבולם.
    עוד יראוה בנים ויאשרוה
    אם אחרת- ליבך יכריעם
    אם תהיו זה לזו
    אין לדעת.
    הן לכל הדעות עוד מוקדם.

    לו מצאת תשובה
    כבר היית חוזר
    "הם אומרים שגם היא כבר חזרה"
    אז חזור לביתך
    אל תמעד, כי

    בינתיים

    היא שם- עוד נמצאת בשבילך.

    הוסף תגובה
  • ענת23/03/2005 בשעה 15:56
    4

    לא יכולתי לבטא זאת טוב יותר...
    הוצאת לי את המילים מהלב... |מפתח|

    הוסף תגובה
  • ענת23/03/2005 בשעה 15:41
    3

    אהבתי |שמש|

    הוסף תגובה
  • תהלה23/03/2005 בשעה 09:51
    2

    מקסים 2
    איזה יופי. כמה כישרון..

    הוסף תגובה
  • שירוש23/03/2005 בשעה 00:56
    1

    במילה אחת: מקסים
    אהבתי מאוד.......

    הוסף תגובה