חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

סיפור אמיתי...

סיפור אמיתי...


קטגוריה: כללי


שבוע טוב לכולם!
רציתי לשתף במשהו שמעיק עליי מאוד...אולי תוכלו לעזור לי...
לפני מס` שבועות הכרתי בחור מקסים,ממש כאן...התכתבנו ודיברנו שעות בטלפון...מצאנו מיד שפה משותפת מדהימה...למרות זאת, היה לי קשה לאזור אומץ ולהיפגש-אך לבסוף,בעזרת שכנועים רבים מצידו-עשיתי זאת...
נפגשנו לפני 4 ימים...דיברנו,וגילינו שיש נושאים שדעותינו מעט חלוקות בהם,כגון:מקום מגורים:הוא טיפוס "מתנחל" יותר,ואני התרגלתי לחיים עירוניים...הוא רוצה בע"ה הרבה ילדים(לפחות 10 כדבריו...)
ואילו אני עוד לא מגובשת לגמרי בדעתי (וגם חושבת שזה מאוד תלוי בכוח ובאמצעים כלכליים...) הוא כרגע בצבא קבע,לוקח "פסק זמן" לכמה חודשים,ורוצה ללמוד בישיבה...התלהב מישיבה חב"דניקית,ולי ,בתור דתית לאומית שורשית-קשה עם זה...
אבל...וכאן אני אומרת את הדברים בכאב,הרגשתי איתו כזה חיבור,שלא הרגשתי עוד עם אף בחור אחר...מן אמת פנימית...שאפשר לשתף ולספר הכל...
הוא טוען שאנחנו לא מתאימים,כי הפערים גדולים מדי. גם אני חשבתי כך בהתחלה,אבל ככל שעובר הזמן,אני חושבת שההבדלים הם לא במהות...הרי שנינו רוצים להקים בית של תורה,של שמחה,של חסד...
זה בדיוק בדיוק האופי שאני מחפשת...וכואב לי כ"כ..ואני מבולבלת...כרגע אין בינינו קשר בכלל....
מישהו יכול לייעץ לי עצה חכמה?! להרפות?לעזוב?הפערים גדולים מדי?
או אולי לנסות בכל זאת?...הרי אם יש חיבור ויש רצון אמיתי,אפשר לבוא האחד לקראת השני... (או שאני תמימה מדיי...)
אשמח לעצותיכם!! תבורכו!|
13/02/2005
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • מוריה12/03/2005 בשעה 20:51
    33

    מיכאל,
    מה שלומך?
    האמת היא שלא...כל פעם כשאני כבר ניגשת לטלפון,ואומרת לעצמי שאני עושה את זה-אני נרתעת שוב ולא מסוגלת... זה אוכל אותי...
    אני ממש אשמח אם תזדהה,ואוכל להתכתב איתך בצורה נורמלית...אולי תצליח לעודד אותי לעשות את הצעד,כי אין לי אומץ... אתה חושב שאני אולי צריכה לעזוב את זה וגמרנו?

    הוסף תגובה
  • מיכאל11/03/2005 בשעה 01:59
    32

    יש התקדמות?,,,,
    מה קורה? עשית את הצעד או שאת עדיין שוקלת?
    בהצלחה,
    מצפים לבשורות,,,

    הוסף תגובה
  • מוריה07/03/2005 בשעה 16:57
    31

    למיכאל ולכל המגיבים היקרים!
    תודה רבה! מבטיחה לעדכן את כולכם בהמשך...(ממש סרט מתח נהיה כאן...) תכנסו מדי פעם! אני אשמח לדבר איתכם!

    הוסף תגובה
  • מוריה07/03/2005 בשעה 16:54
    30

    אנונימית יקרה!
    שוב תודה על החיזוקים...אני מאמינה שאני ארים טלפון בקרוב.אני לא אוכל להמשיך כך סתם... כל בחור שאני אפגוש-אני אשווה אליו,כי מבחינתי-הסיפור הזה עוד לא סגור... אשמח אם נמשיך להיות בקשר כדי לקבל עוד חיזוקים במידת הצורך :) זה ממש עוזר...:)

    הוסף תגובה
  • אנונימית07/03/2005 בשעה 00:38
    29

    למוריה
    חוץ מזה אם את צריכה עוד חיזוקים ברצון רב, רק תזכרי שאת נותנת הנחיות לעצמך , לכן זה חייב לעבור דרך שכנוע עצמי שלך עם עצמך.
    רק כך תוכלי לגשת לטלפון, בהצלחה!
    אני פה בשבילך!|כלבלב|

    הוסף תגובה
  • אנונימית07/03/2005 בשעה 00:33
    28

    תגובה חוזרת ואסרטיבית מאנונימית
    דוגרי, בדיוק כמו שאת אומרת ואני גם כמה בנים בוכים כי הם חושבים שהם פגעו בבחורה, בחלומות הכי ורודים שלנו זה לא קורה!!!
    אין לי שום ספק שמעורבים פה רגשות!
    אני גם חושבת שהחיים הם כל כך דינמיים שמה שאת חושבת היום בנושא השקפה ממש לא בטוח שתחשבי מחר וכנ"ל לגביו , לכן לדעתי מה שהכי חשוב בקשר זה קודם כל החיבור ולא מעניינות אותי התגובות האחרות. חוץ מזה תכלס גם הוא וגם את דתיים כך שמינימום זה שווה בדיקה, ואם לא אז לא הפסדת כלום, חוץ מהעובדה של כמה שעות נחמדות מחוץ לבית.
    וחוץ מזה במידה והקשר מסתיים, חשוב לסיים אותו יפה, זה תמיד, תמיד יותר בריא בשביל הקשר העתידי שלך.
    כלומר בכל הסיפור הזה את לא חושבת רק עליו אלא גם על עצמך ואולי בעצם בעיקר על עצמך.
    בהצלחה בפגישה השניה!!!
    אני בטוחה שזה מה שאת רוצה כי אחרת לא היית מבקשת ממני חיזוקים נוספים, כל שעליך להגיד לעצמך כעת זה המשפט הבא: "אני חייבת לעצמי פגישה שניה", "אני חייבת לעצמי פגישה שניה" ככה עד שתשכנעי את עצמך לחלוטין ואז הדרך לטלפון היא קצרה ביותר.
    בהצלחה בפגישה השניה!

    הוסף תגובה
  • מיכאל06/03/2005 בשעה 21:57
    27

    מה, עוד לא עשית את הצעד?,,,
    היי מוריה,, אני חושב שלא כדאי סתם לחכות, ושוב-אל תתבישי לעשות את הצעד, למרות שתמיד יש את החשש מדחיה, בכל זאת, אם לא תעשי, אף פעם לא תדעי, חוצמזה, הוא נשמע בחור ממש טוב, ואם הוא חושב שבכל זאת אתם לא מתאימים, יכול להיות שיש לו משהו שמפריע לו, ואין לו אומץ לומר לך,
    אני חושב שאת צריכה לתת לו את ההרגשה שאין לו מה להסתיר ממך, ושהוא יכול לדבר איתך חופשי על כל דבר,בהצלחה,
    אני מצפה לבשורות טובות,
    נ.ב. אם הוא בכל זאת לא יסכים לנסות שוב, כנראה הוא לא כלכך מושלם כמו שהוא נשמע! |לונלי|

    הוסף תגובה
  • מוריה06/03/2005 בשעה 19:56
    26

    לאנונימית
    תודה.חיזקת אותי...אבל את באמת חושבת שמעורבים כאן רגשות כלפי,כדברייך,או שאולי הוא בכה רק כי הוא הרגיש שנפגעתי? (למרות שאני חייבת להודות שלא הרבה בנים היו בוכים לבחורה בטלפון כי הם פגעו בה או בגלל כל סיבה אחרת.זה מראה בעיני על רגישות עצומה...)

    הוסף תגובה
  • מוריה06/03/2005 בשעה 17:25
    25

    למיכאל
    תודה רבה על דבריך...אני מקווה שהקב"ה ייתן לי את התבונה לעשות את הדבר הנכון ביותר...

    הוסף תגובה
  • אנונימית06/03/2005 בשעה 13:18
    24

    חשוב לצאת לפגישה שניה
    לדעתי, פגישה שניה פשוט יכולה להבהיר לך דברים ששום עצה לא יכולה ללהבהיר לך, רק את עם עצמך תלכי לבדוק אם זה הוא או לא הוא, תראי יכולים להיות הרבה דברים: יכול להיות שאת חושבת עליו חודש אחרי הפגישה כי זה באמת הוא ויכול להיות גם שהוא סתם נתקע לך בראש, מה שבטוח שאין כאן שום קשר למראה חיצוניייי בכך את יכולה להיות בטוחה, כיוון שהבחור כבר התקשר ועד דיבר איתך עם דמעות, לא משנה עד כמה את פגועה הוא לא היה בוכה לך בטלפון סתם ברור שמעורבים כאן רגשות!!! ולכן אני בוודאות מאחלת לך הצלחה בפגישה השניה, אני די בטוחה שתהיה אחת כזאת , את לא עוברת ככה סתם לסדר היום... מעבר לכך אין מה לחשוב על כך יותר כי רק התנסות של פגישה שניה יכולה לענות לך על השאלות, או לפחות על חלקם.
    בהצלחה!:-)

    הוסף תגובה
  • מיכאל06/03/2005 בשעה 01:22
    23

    חבל לפספס,,,
    היי אנונימית {מוריה},
    קראתי את הסיפור שלך, וזה מזכיר לי סיפורים דומים שקרו לי, שאין לי כרגע כח לפרטם,,,
    הכלל שצריך להוביל אותך הוא: {מתוך ניסיון שלי}
    אם המטרה שלו היא לשם שמיים, ובכל זאת את נרתעת, אז זה מעשה שטן שמעכב לך את הזיווג ומכניס לך חששות לא מוצדקות, אבל אם אין לו ככונה לשם שמיים, אלא רק נוחות סתם- כנראה שאתם לא מתאימים,
    כדאי לך לחשוב טוב, כי, לחזור אחורה קשה , יותר מלנסות שוב ואז לחתוך,
    נ,ב, בקשרלהתלבטות אם להתקשר אליו או לא, צאי מהסטיגמה של הכבוד, ו-מי יתקשר ראשון, ופשוט תעשי מעשה, כך הוא יעריך אותך בתור אשה- בחורה שיודעת מה שהיא רוצה, ויודעת כיצד להשיג את זה! את יכולה פשוט לומר לו שאת לא סגורה לגמרי ואת מוכנה לנסות עוד פגישה או שניים, וכמו שהרב שלי אמר לי פעם: כל עוד שלא שמת טבעת-הכל עוד פתוח!...
    מקוה לבשורות טובות ואשמח לשמוע עדכונים,,,
    מיכאל,:-)

    הוסף תגובה
  • מוריה06/03/2005 בשעה 01:10
    22

    שוב תודה
    לכל המגיבים...אני באמת מבולבלת ולא יודעת מה לעשות... היתה לי הזדמנות טובה כ"כ להסביר את עצמי,ופספסתי אותה... אולי הוא לא הרגיש את אותו החיבור כמוני? ואולי,למשל,הוא לא אוהב את המראה החיצוני ולא נעים לו לומר?! (למרות שבאמת,לצורך העניין,ללא גאווה,אני באמת נראית טוב ב"ה,לפחות ממוצעת). באמת קשה לי עם זה..כבר חודש בערך עבר,ואני עדיין חושבת עליו,למרות שנפגשנו רק פעם אחת...

    הוסף תגובה
  • אלמוני06/03/2005 בשעה 00:07
    21

    ?!?!?!
    שלום לך,

    לעניות דעתי יש כאן פספוס גדול!
    מה קרה לנו?
    לי אישית קצת צורם כל הסיפור,
    ניפגשת עם בחור שליבך אומר לך שיש כאן
    משהו מיוחד מבחינתך אבל בגלל
    דברים שלי אישית נשמע מוזר שדנים בהם
    בתחילת קשר ועל סמך זה סוגרים קשר.
    (כוונתי לכל הנושאים שהזכרת,למעט נושא הכיוון ההשקפתי).

    אם הוא אדם טוב, שכפי שתארת מוכן להשקיע בבניית הקשר ויש בינכם כימיה אז למה לא לתת לקשר לזרום עוד קצת לפני שמחליטים שיש פער במספר הילדים המתוכנן.

    אם הרגשת הכימיה היא אמיתית משני הצדדם,
    אולי שווה לכם לשקול זאת שוב.
    (וסליחה על הנימה של הדברים).

    ודרך אגב, בתגובה לתגובות: במיוחד בנושא השידוכים כדאי להקשיב ללב. אם שיכלך אומר לך שזה "זה" אך ליבך לא, אז לדעתי "חכמת הלב" חזקה יותר.
    בהצלחה בכל והעיקר שתהיי שלמה עם מה שתחליטי ( :

    הוסף תגובה
  • אל יאוש04/03/2005 בשעה 15:15
    20

    מבינה אותך
    התגובה שכתבתי מתאימה לכתבה של "הסבתא" סליחה שטעיתי

    הוסף תגובה
  • לא להתייאש04/03/2005 בשעה 15:12
    19

    מבינה אותך
    שלום לך!! אני רווקה בת 31 חיה עם הוריי מחפשת את הזווג שלי כבר יותר מ-10 שנים.
    אני מבינה אותך,וגם לי מאוד קשה מה גם שאני לא עובדת בימים אלה,מטפלת בהוריי המבוגרים...יוצאת לשידוכים וחוזרת ריקה...
    אני מבקשת ממך לא להיכנס לדאון או למחשבות מיותרות.אני יודעת שזה קשה ועוברת את מה שעובר עליך,,אך תנסי להעסיק את עצמך בכל מיני דברים כמו:קריאת ספרים,סרטים,טלויזיה,לכי אפילו לבד להסתובב בשווקים,,,גם לי לא נשארו חברות רובם כבר התחתנו..הכי קל זה להיכנס למחשבות רעות..לכי לימדי איזה שהוא קורס לפתח את עצמך ...וכו`.אני יודעת שהכי קל זה לתת עצות למישהו אחר.-אך אני כותבת לך מתוך ניסיון..ומתוך זה שאני מזדהה איתך..זה קשה אך לימדי להיות חזקה אם לא תעזרי לעצמך אף אחד לא יעזור לך..תאמיני לי גם אני לבד בעולם הזה..מחכה לגבר שיושיע אותי מרווקותי..חיזקי..

    הוסף תגובה
  • 04/03/2005 בשעה 13:25
    18

    היה לי מקרה הפוך
    ז"א דחיתי מישהי בגלל הסיבות האלה.

    אם אני קולט נכון את המצב מה שקורה הוא שפשוט יש לכם לאיפות שונות.
    את חולמת על מישהו שתתחברי אליו ותאהבי והוא חולם על מישהי שתשלים את השאיפות הרוחניות שלו.
    עכשיו אני אדבר בתור עצמי כי אני לא מכיר את הבחור:
    אני מעדיף להפגש עם מישהי שתהיה איתי באותו כיוון רוחני ולא עם מישהי שפשוט "תתאים לי" כי אני מאמין שבסופו של דבר מה שחשוב הוא הרוחניות , השאיפה.
    כיצאתי עם מישהי שלא הייתה בראש שלי פשוט הרגשתי שהחיים שלי נגררים לכיוון שאני לא רוצה , וגם אם אולי אני נהנה מזה יש דברים יותר חשובים מנחמד וכיף
    את בטח חושבת שזה קר וחשוך אבל לדעתי ככה חושב גם אותו בחור וזו הסיבה שזה פשוט לא יילך.
    אולי קשה לך ולעוד בנות להבין את זה כי אין לכן את התקופה הארוכה של הישיבה אבל ככה זה אצל הרבה בנים.

    אולי אנחנו צריכים להתפקח ....

    בינתיים לדעתי תני לו מרווח זמן ותנסי אחר כך.

    הוסף תגובה
  • נאור04/03/2005 בשעה 00:16
    17

    מוריה ,
    אני חלילה לא מדבר על בן הזוג איתו יצאת , אך אומר לך שישנם אנשים כל כך מקובעים והם לא משכילים להבין שהם מפסידים בני זוג שיכלו להיות פרטנרים נהדרים .
    אומר לך בכנות ( באמת מבלי להשתחצן ) כמה הייתי עושה בשביל אותה בחורה - המון מוריה !
    נשגב מבינתי להבינה ( כשם שקשה לי להבין את בן זוגך ) - הרי סה"כ כולנו חברה דתיים ( מי יותר מי פחות ) והיה וישנה נכונות להתקדם לכיוון בן הזוג - מדוע לא לעשות זאת ?
    היא מחפשת בחור חרדי , אני לא מתעתד להיות כזה - יש לי השקפת עולם שונה , אני דוגל בשילוב של תורה ועבודה .
    אני סבור שאותו בחור שיצאת עימו היה מקסימום בגיל 26 -27 היות שאילו היה בגיל קצת יותר מבוגר, הוא היה משכיל להבין ומפנים שמה שחשוב הוא דתיותה של זוגתו ולא האם היא דוגלת באידיאולוגיה של מתנחלת ו/או במספר הילדים שהיא מתעתדת להביא לעולם .
    אל תצטערי מוריה , האדם היחיד שצריך להצטער זה אותו בחור אשר הפסיד בת זוג שבאמת רצתה אותו .

    שאי ברכה ושיהו לך חיים ניפלאים
    שבת שלום
    נאור

    הוסף תגובה
  • ערן04/03/2005 בשעה 00:13
    16

    אל תחששי
    היי מורייה
    אל תחששי להרים אליו טלפון (ועוד בגלל סיבה שכזאת-בנים לא אוהבים את זה ,אני בן והייתי שמח לטלפון בסיטואציה שכזו) חבל שתפספסי חיבור שכזה בגלל משחקי כבוד או מה שזה... את חייבת לעצמך לפחות לדבר איתו וללבן את העניינים בינכם.
    בהצלחה

    הוסף תגובה
  • מוריה03/03/2005 בשעה 22:51
    15

    תגובה לנאור
    מעודד לשמוע שיש עוד סיפורים כאלה...למרות שכואב לי עליך... גם הבחור המדובר הוא בעל תשובה,שקצת נמשך לכיוון החסידי...
    אולי אתה באמת צודק,וצריך להמשיך הלאה... קשה לעשות זאת אחרי כזה חיבור (ומי כמוך יודע...) אבל לא תמיד אנחנו יודעים מה טוב בשבילנו,יש מישהו למעלה שיודע טוב יותר...:)

    הוסף תגובה
  • נאור03/03/2005 בשעה 19:46
    14

    את שואלת את שאלתי בדיוק ...
    לפני מספר ימים חזרתי מדייט מדהים.
    אני בן 32 היא בת 28 , אני בעל תשובה וכן היא . אולם , אני נשארתי במגזר הדתי לאומי והיא התחרדה .
    כפי שציינתי אנונימית מדובר היה בדייט מיוחד - החיבור היה אופטימלי , צחקנו , שוחחנו ארוכות -אני גמרתי בליבי - הבחורה הזו בכיסי!
    הורדתי אותה בביתה - "נאור , זה לא ילך בינינו , אנו ברמה דתית שונה" - לחלוחית של דמעה הייתה בעיניי .
    בדיוק כפי שהיה נחלתך - כנראה שלאופי הדתי ישנו משקל רב .
    אני הייתי מוכן להתקדם - באמת . ולכן כל כך קל לי להבין את הסיטואציה בה את מצויה .
    אני במקומך הייתי ממשיך הלאה ( כך אני נהגתי ) , מי שלא חכם מספיק ע"מ לראות מעבר , לראות דברים בצורה בוגרת - פשוט לא מתאים לך .
    חכמה אינה רק שאיפה למספר ילדים רב, חכמה היא גם שאיפה להקנות להם ע"י אמצעים כלכליים נאותים השכלה רחבה , חוגים וכו` - מי שלא מבחין בכך , הינו מנותק מהמציאות או גר עדיין עם הוריו ולא מביט בתבונה על המציאות .
    בהצלחה בהמשך אנונימית ....
    בע"ה תמצאי את הזיווג הראוי לך .
    נאור

    הוסף תגובה
  • מוריה03/03/2005 בשעה 18:51
    13

    אין לי אומץ
    להתקשר אליו ולנסות להסביר את עצמי... אני לא אוהבת להיות בעמדה של זאת שמתחננת למישהו... נראה לי שהבנים לא ממש אוהבים את זה...

    הוסף תגובה
  • אנונימית02/03/2005 בשעה 01:16
    12

    רגישות וזהירות..
    מצד אחד,ברור שתצלצלי,,ותאמרי לו מה קורה..
    מצד שני..טוב להזהר ולהרגיש אם באמת הוא מרוכז בעמו, ורוצה רק לצאת בסדר..או שהוא איתך לחלוטין..
    עדיף להאמין בטוב,,להתפלל שמה שצריך להיות יהיה..ולצלצל אליו..
    חייכי..יהיה בסדר..

    הוסף תגובה
  • בן01/03/2005 בשעה 23:11
    11

    הכל ממנו
    שלום לך
    א,תמיד יש ויהיו חילוקי דעות.
    ב,תמיד אנו משנים את דעתינו.
    ג,אף אחד לא קובע כמה ילדים יהיו לו אם בכלל יהיו.
    ד,מי אמר כשאין חילוקי דעות שזה הטוב?0יותר מידי משעמם)
    ה.בסוף עם מי שמתחתנים אנו לא קובעים.רק איך נרגיש עד ש.. זה אנו כן יכולים לקבוע.
    ו. יש עוד הרבה הערות פעם אחרת.
    ולעיקר פשוט תעשי השתדלות ועל דברים שאפשר באמת לוותר או להתעלם מהם פשוט לא לשים לב,בסופו של דבר נשארים עם האשה או הבעל והכל נהפך למציאות ומלחמה גדולה בעולם הזה.חילוקי דעות זה מצוין רק לדעת איך לפתור אותם. כשאיו מחלוקות אין גם בניה חיים וכו` כל התורה שלנו בנויה על מחלוקות רק יש דרך לפתור אותה. אם באמת רוצים לחיות חיים טובים,ומאמינים שהכל ממנו ובסך הכל הכל נסיון ורק הוא קובע ,החיים נראים אחרת ,לכן תשתדלי ,ואם זה הוא שיהיה בעלך הוא יהיה רק עדיף בדרך יפה ומכובדת. בהצלחה לך

    הוסף תגובה
  • מוריה01/03/2005 בשעה 21:39
    10

    תודה רבה
    תודה רבה לכולכם! רק עצם העובדה שקראתם והגבתם-כבר עושה טוב! ולענינינו-עד שהתפרסם כאן הסיפור,הספיק להיות בינינו קשר.הוא התקשר אליי,ולתדהמתי הרבה,תוך כדי בכי הוא אמר שהוא מרגיש שהוא פגע בי,ושהוא עשה טעות,הוא אמר שבמשך כל הפגישה בינינו הוא היה בטוח שגם אני חושבת כמוהו שאנחנו ממש לא באותו כיוון...ואז הוא אמר לי:"אבל תקני אותי אם טעיתי,עכשיו זה הזמן לדבר!" ואני-מרוב שהייתי בהלם מכל העניין,במקום להסביר לו את דעתי,כפי שכתבתיה לכם,פשוט עניתי לו בשקט:"נכון,אתה צודק,הדרכים שלנו שונות".עכשיו אני ממש מבואסת שלא הסברתי את עצמי בהזדמנות שהיתה לי! אבל יש בי עוד חשש.חשש שאולי הוא לא באמת רוצה לנסות,אלא רק לצאת בכבוד מכל הענין,לוודא שאני לא פגועה מדי (כי הוא ידע שנפגעתי) ותו לא..אוף,זה מעצבן. לעזוב את זה ודי?! או.... אשמח לתגובותיכם!

    הוסף תגובה
  • נדב01/03/2005 בשעה 15:05
    9

    לגב` אנונימית:-)
    תיראי, ראשית, תסכימי איתי שהמצב בשוק- קשה(אני חווה זאת על בשרי, כבר יותר משנה...).
    שנית, אם זו הייתה החלטה שלך- אז היה לך אפשרות לתמרן ולהתגמש איתו, אבל סיפרת שגם הוא הגיע למסקנה שאתם לא מתאימים, ולכן חבל על הזמן שיכולת להשקיע בו, פשוט תתקדמי.
    זהו לבינתיים,
    אני משאיר את המייל שלי כך שאם תרצי לשאול עוד משהו, תוכלי לעשות כן...

    הוסף תגובה
  • פלונית01/03/2005 בשעה 13:58
    8

    כמה מוכר...
    אין לך מושג כמה אני מזדהה איתך... אבל היות ואני הייתי באותה הדילמה בדיוק, קשה לי מאוד לייעץ לך... אם כי בגדול, אני מאמינה שצריך לנסות וללכת אחרי הלב... אם הבחור מעוניין לנסות בכל זאת, אני דווקא ממליצה לפחות על פגישה או שתיים... כך, תוכלי לראות אם באמת אותו ניצוץ ממשיך להתקיים (לפעמים, מה לעשות, אנו מתבדים לפתע...) ואם הוא אכן ממשיך להתקיים ושני הצדדים הם אנשים שמוכנים ללכת אחד לקראת השני, אז אני עדיין מהנאיבים שמאמינים שעם גמישות, רצון ובעיקר אהבה אפשר להתגבר...
    בכל מקרה, שיהיה לך המון בהצלחה!!!!
    ואת מוזמנת לעדכן... אני מאוד אשמח! |סמרט|

    הוסף תגובה
  • שלום01/03/2005 בשעה 12:25
    7

    גם לי קרה
    למאוכזבת שלום רב.
    גם לי קרה אותו דבר כמו שקרה לך והנסיבות היו כמעט דומות פרט לנושא אחד שזה היה המרחק. חשתי חיבור לבחורה זו מה שלא חשתי כלפי אף אחת אך משום מה הבחורה פחדה בגלל המרקח הרב.עצתי לך:אפילו שזה נשמע קשה המשיכי הלאה כאילו כלום לא היה . אני אומר זאת מנסיוני שחבל לבזבז זמן על מה שעבר. אין מה לךעשות אלא להמשיך הלאה.וכל זאת רק לאחר שתשתדלי לקבוע איתו פגישה נוספת ורק אם תראי שהוא עומד על דעתו,עודדי עצמך שזה רק בזבוז זמן ואת חייבת לעצמך המון
    ואין לבזבז זמן על בחור כזהיהיו רבים אחרים. כך עושה גם אני

    הוסף תגובה
  • עידו01/03/2005 בשעה 07:32
    6

    דעתי
    מקום מגורים: ההחלטה אם לגור בהתנחלות או בעיר זה יכול להיות אבן נגף אבל עם קצת התפשרות משני הצדדים זה יכול להסתדר לדעתי
    מס` ילדים: כל הכבוד לו שהוא רוצה 10 אך מישהי צריכה ללדת אותם, ומעבר לטיפול בילדים שדורש המון זמן מהאם צריך שתהיה פרנסה, ואם הוא מתכנן רק ללמוד, ואת תאלצי להיות אם במשרה מלאה ומפרנסת במשרה מלאה אז זה לא ריאלי ולא מעשי, למרות שחלומות תמיד אפשר לחלום אך חייבים להיות מחוברים למציאות למרות שפרנסה מן השמיים אך הטבע הוא השולט בעולמנו.
    ישיבה: לפי דעתי לא משנה איפה לומדים, העיקר שלומדים במקום שטוב ללומד, התורה היא אחת.

    מסקנה: אם הוא מוכן לבא לקראתך בדברים מסויימים מה טוב, אם הוא לא מוכן לוותר על מילימטר והוא לא מוכן להתפשר על כלום ורק דעתו היא הקובעת..... תברחי מזה כמו אש למרות החיבור, כי משהו טוב לעולם לא יצא מקשר בו אחד קובע והשני נכנע כל הזמן, קשר צריך להיות שיתוף, אז נכון שיש מחלוקות לפעמים אבל אדם צריך לדעת שלפעמים צריך לוותר, בעצם לא רק לדעת אלא גם לוותר לפעמים. התורה היא תורת חיים, תורה ללא מעשים שווה לאילן ללא שורשים.

    הוסף תגובה
  • שירה01/03/2005 בשעה 04:30
    5

    !
    אחותי זכית!!!
    אני מאמינה כי אהבתך תגשר על הפערים..

    הוסף תגובה
  • ג01/03/2005 בשעה 03:44
    4

    גישור על פערים
    גם אם כרגע יש פערים, אם יש לכם כיוון משותף ציפיות משותפות וחושבים שתצליחו למצוא מסלול שיתאים לשניכם אז בהצלחה!

    הוסף תגובה
  • אלמוניסט01/03/2005 בשעה 01:29
    3

    הרגעי..
    החשיבה שלך יותר רציונאלית ואילו הבחור חושב יותר עם הלב..

    ע"פ חשיבה רציונאלית, בני זוג הנכנסים לקשר אמורים לבוא עם אותו מטען.. אותה תפיסה נורמטיבית לחיים.. אותה נקודת מוצא..

    כמוך, אני נוטה לרציונאליות.. וזו הסיבה בגללה אני מאמין שאת אמורה לוותר ולהמשיך הלאה..

    נכון שהלב אומר אחרת.. אל תדאגי.. כשתמצאי את מי שייחלת לו.. גם לליבך לא יהיו תלונות :)

    הוסף תגובה
  • אלמוניסט01/03/2005 בשעה 01:29
    2

    הרגעי..
    החשיבה שלך יותר רציונאלית ואילו הבחור חושב יותר עם הלב..

    ע"פ חשיבה רציונאלית, בני זוג הנכנסים לקשר אמורים לבוא עם אותו מטען.. אותה תפיסה נורמטיבית לחיים.. אותה נקודת מוצא..

    כמוך, אני נוטה לרציונאליות.. וזו הסיבה בגללה אני מאמין שאת אמורה לוותר ולהמשיך הלאה..

    נכון שהלב אומר אחרת.. אל תדאגי.. כשתמצאי את מי שייחלת לו.. גם לליבך לא יהיו תלונות :)

    הוסף תגובה
  • מתניה01/03/2005 בשעה 01:18
    1

    שלום
    תראי אני לא אתיימר לומר שאני מבין לליבך כי אני לא. מצב כזה הוא די מסובך ועדין. אך הרשי לי להעיר את תשומת לבך למה שאת בעצם כתבת בעצמך. את בחינתך היית מוכנה לעשות פשרות מרחיקות לכת אפילו על מנת לחיות עם מי שאת מאמינה שהוא המתאים לך ביותר, אבל מה איתו? אני אישית הייתי ממליץ לך להיות פשוט את ואל תדאגי את עוד תפגשי עם מי שיקבל אותך ממש כמות שאת, כמו שאת תהיי מוכנה לקבל אותו.

    הוסף תגובה