חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

אופטימיות ........... זהירה !

מיקי_3922 מיקי_3922

אופטימיות ........... זהירה !


קטגוריה: כללי


מיכאל הוא אדם שאוהב לאהוב . אחד שתמיד יש לו משהו חיובי להגיד .
כשמישהו שואל אותו מה שלומו הוא עונה : "אם מצבי היה טוב יותר , הייתי שני אנשים" . פשוט טיפוס חיובי ואופטימי .
כשעל אחד העובדים היה עובר יום רע , מיכאל היה שם בשביל לומר לו להביט על הצד החיובי במצבו .
סגנונו המיוחד , עורר בי סקרנות ולכן יום אחד ניגשתי אליו ושאלתי אותו : "אני פשוט לא מבין . אי אפשר להיות חיובי כל הזמן . אז איך בכל זאת אתה מצליח ?" מיכאל ענה לי ברוגע: "כל בוקר אני מתעורר ואומר לעצמי כי עומדות בפניי שתי אפשרויות . אחת – להיות במצב רוח טוב והשנייה – להיות במצב רוח רע ; אני בוחר להיות במצב רוח טוב . בכל פעם שדבר רע קורה , אני יכול לבחור להיות קורבן או לבחור ללמוד מהניסיון ; אני בוחר ללמוד מהניסיון . כאשר מישהו מגיע אליי בתלונה , אני יכול לקבל את תלונתו או להצביע על נקודת האור בבעייתו ; אני בוחר בנקודת האור".
"כן בטח , זה לא ממש קל" מחיתי בתסכול .
"זה קל מאוד" אמר מיכאל . "החיים הם למעשה מקבץ של בחירות . כשאתה מוציא מהם את כל השאר הטפל והשולי , כל מצב ומקרה הוא בחירה . אתה בוחר איך להגיב במצבים שונים ומגוונים . אתה בוחר איך אנשים ישפיעו על מצב-רוחך .
אתה בוחר אם להיות במצב רוח טוב או רע . ובשורה התחתונה : זו הבחירה שלך איך לחיות את חייך" . כשיצאתי ממשרדו של מיכאל הרהרתי על מה שאמר . למרות שלא המשכנו להיות בקשר , חשבתי רבות עליו כאשר בחרתי בחירות בחיי במקום להגיב אליהם .
שנים אחדות מאוחר יותר , שמעתי כי מיכאל היה מעורב בתאונת עבודה קשה , בה נפל מגובה 30 מטר בעת שעבד על מגדל תקשורת . לאחר 18 שעות ניתוח וטיפול נמרץ , שוחרר מיכאל מביה"ח כשלגבו הוכנס מוט ברזל . ראיתי אותו שישה חודשים לאחר התאונה .. כששאלתי אותו מה שלומו , הוא השיב : "אם מצבי היה טוב יותר , הייתי שני אנשים. רוצה לראות את הצלקות מהניתוח ?" .
החלטתי לראות אותן אך שאלתי אותו , מה עבר בראשו בזמן התאונה .
"הדבר הראשון עליו חשבתי , היה שלומה של ילדתי-לעתיד שעדיין לא נולדה". ענה מיכאל . "לאחר מכן, כששכבתי על הקרקע , אני זוכר שעמדו בפניי שתי אפשרויות . יכולתי לבחור בחיים ויכולתי לבחור במוות; בחרתי בחיים". "לא פחדת ? לא איבדת את ההכרה ?" שאלתי אותו נפעם .
מיכאל המשיך , "...החובשים היו נפלאים . הם המשיכו לומר כל הזמן שהכל יהיה בסדר . אך כשהם הכניסו אותי לחדר מיון , ראיתי את הבעות הפנים של הרופאים והאחיות וממש פחדתי . בעיניהם ראיתי את מה שחשבו – "הוא גמור" . ידעתי שאני חייב לעשות משהו . "ומה עשית?" שאלתי .
"הייתה שם אחות גדולה ששאלה אותי שאלות" , אמר מיכאל . "היא שאלה אם אני אלרגי למשהו . "כן" עניתי לה ... הרופאים והאחיות הפסיקו את עבודתם וחיכו לתשובתי . לקחתי נשימה עמוקה וצעקתי "לכוח-המשיכה" . בזמן צחוקם , המשכתי ואמרתי להם: "אני בוחר לחיות . נתחו אותי כמו אדם שעתיד לחיות ולא כאדם מת" .
מיכאל חי תודות לכישורי רופאיו , אך גם בגלל גישתו המדהימה לחיים .
למדתי ממנו כי כל יום אנו בוחרים לחיות בצורה מלאה . גישה אופטימית לחיים , היא בסופו של דבר , הכל .
לכן , אל תדאגו למחר ביתר על המידה. מחר כבר ידאג לעצמו לבדו . לכל יום יש מספיק צרות לעצמו ...
אחרי הכל , היום הוא המחר שבגללו דאגת אתמול .

חייכו אל העולם והעולם יחייך אליכם בחזרה ...
09/04/2004
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • יפעתי18/04/2004 בשעה 19:17
    6

    כתבה מוצלחת ביותר....

    הוסף תגובה
  • מאור13/04/2004 בשעה 20:58
    5

    צודקת צביה !
    וואלה צביה את צודקת.. היית אומר מאיפה לקחת את זה היית מביא גאולה לעולם :"ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי"... חזק וברוך צביה !
    ובוא`נה אחי יש מוסר גדול ענקי במאמר ש`ך !
    חזק וברוך !

    הוסף תגובה
  • מאור13/04/2004 בשעה 20:57
    4

    צודקת צביה !

    הוסף תגובה
  • מעדיף להיות חסוי13/04/2004 בשעה 18:59
    3

    מאמר נהדר!!!!!!!!

    הוסף תגובה
  • צביה13/04/2004 בשעה 13:04
    2

    למה לא להביא גאולה לעולם?
    למה אתה לא מציין מאיפה לקחת את המאמר?

    הוסף תגובה
  • לימור13/04/2004 בשעה 11:14
    1

    איזו אופטימיות- הלוואי עליי..

    הוסף תגובה