חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

מסר לחיים...

נועה_6513 נועה_6513

מסר לחיים...


קטגוריה: כללי


בס"ד

לכל חברי האתר...
לפניכם סיפור החובק בתוכו מסר חשוב ביותר לחיי היום יום שלנו, תקראו, תהנו,ותעבירו הלאה... לאנשים שאתם אוהבים !

יום אחד ביקשה מורה מהתלמידים שלה שירשמו את רשימת שמותיהם של התלמידים האחרים בכיתה על גבי שני גיליונות נייר, בהשאירם רווח ליד כל שם. אז היא ביקשה מהם לחשוב על הדבר הנחמד ביותר שביכולתם להגיד על כל אחד ואחד מחבריהם לכיתה ולרשום אותו. במשך כל הזמן שנותר מהשיעור גמרו התלמידים את המטלה שלהם, ובעוזבם את הכיתה, מסר כל אחד מהם למורה את הדפים.
באותה השבת, ישבה המורה ורשמה את שמו של כל תלמיד על דף, וכתבה את כל מה שהתלמידים האחרים אמרו עליו.

ביום שני נתנה המורה לכל תלמיד את הרשימה שלו/שלה.. לא לקח זמן רב, וכל הכיתה חייכה. "באמת?" היא שמעה את הלחישה. "מעולם לא ידעתי שהייתי בעל/ת משמעות למישהו!" ו- "לא ידעתי שהאחרים אוהבים אותי כל-כך". אלה היו מרבית התגובות.

אף אחד מעולם לא הזכיר את הדפים האלה בכיתה שוב. היא מעולם לא ידעה אם הם דיברו עליהם ביניהם בהפסקות או עם הוריהם, אך זה לא היה חשוב. התרגיל השיג את מטרתו.
התלמידים הרגישו טוב בקשר לעצמם וביחס אל האחרים.

עברו שנים, התלמידים בגרו והמשיכו הלאה עם חייהם. מספר שנים לאחר מכן, אחד מהתלמידים נהרג בויטנאם והמורה הוזמנה להשתתף בלווייתו.

זאת היתה הלוויה הראשונה שנקראה להשתתף של אחד מתלמידיה לשעבר. הכנסייה הייתה מלאה בחבריו. אחד אחרי השני, עברו אלו שאהבו אותו ליד הארון לחלוק לו כבוד אחרון. גם המורה חלפה על פני הארון. היא מעולם לא ראתה קודם חייל בארון צבאי. הוא נראה כה נאה, כה בוגר. היה לה קשה להאמין שהיא למדה אותו בעודו ילד.

אחד מהחיילים שתפקידו היה לשאת את הארון, ניגש אליה. "האם את היית המורה של מארק למתמטיקה?" שאל.
היא הנהנה: "כן".
"מארק דיבר עליך רבות", אמר לה החייל.
המורה היתה נבוכה.

לאחר הלוויה, הלכו מרבית חבריו של מארק לביתו לנחם את הוריו. גם המורה הלכה לביתו - לומר כמה מילות תנחומים להורים הכואבים.
הוריו של מארק המתינו לה. "ברצוננו להראות לך דבר מה", אמר אביו והוציאו מכיסו את הארנק. "הם מצאו את זה על מארק כאשר הוא נהרג. חשבנו שאולי תזהי את זה."
בפותחו את הארנק, הוציא בזהירות שתי פיסות נייר מהוהות שנראה שקיפלו אותן חזור וקפל מספר רב של פעמים. המורה ידעה אפילו מבלי להסתכל שפיסות הנייר הללו היו אלה שעליהם היא רשמה את הרשימה של הדברים הטובים שכל אחד מחבריו כתב עליו.
"אנחנו רוצים להודות לך כל-כך על שעשית את זה," אמרה אמו של מארק. "כפי שאת יכולה לראות, מארק שמר על זה מכל משמר."

חבריו לכיתה לשעבר החלו להיאסף מסביב.

צ`ארלי חייך די במבוכה ואמר, "אני עדיין שומר את הרשימה שלי במגירה העליונה בשולחן שלי בבית".
אשתו של צ`אק אמרה, "צ`אק ביקש ממני שאשים את שלו באלבום החתונה שלנו."
"גם לי יש את הרשימה שלי," אמרה מרילין. "היא בתוך היומן שלי."
אז ויקי, חברה אחרת לכיתה, הושיטה את ידה לתיק שלה, הוציאה את הארנק והראתה לכולם את הרשימה שלה לכל הקבוצה. "אני נושאת את זה תמיד איתי," וללא הנד עפעף הוסיפה ואמרה: "אני חושבת שכולנו שמרנו את הרשימות שלנו."

ברגע זה התיישבה המורה והחלה לבכות. היא בכתה על מארק ועל כל חבריו שלא יוכלו לראותו עוד לעולם.
צפיפות האוכלוסייה בחברה שלנו היא כה גדולה שאנחנו נוטים לשכוח שהחיים יגמרו יום אחד, ואנחנו לא יודעים מתי היום הזה יגיע.

אז בבקשה, הגידו לאנשים שאתם אוהבים ואיכפת לכם מהם, שהם מיוחדים וחשובים. אימרו להם, לפני שיהיה זה מאוחר מידי.

זיכרו, אתם פורמים את מה שאתם תופרים, מה שאתם שמים בחייהם של האחרים יחזור פעם לחייכם שלכם.

מי ייתן וימיכם יהיו מבורכים ומיוחדים כפי שהנכם.

ולסיום: זכה מארק ששמע את שיבחו בעודו בחיים! הלא תמיד נשמעים השבחים מאוחר מדי - כשהוא כבר לא שומע...

בקיצור - כדי שזה לא יקרה - בחרתי לומר לך היום - אני באמת מעריך אותך, כיף לי שיש לך חלק בחיי.

תעבירו הלאה! ורק לאנשים החשובים לכם כדי שיהיה משמעות למכתב..




25/11/2004
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • נתנאל10/12/2004 בשעה 13:08
    5

    מרגש...
    היי נועה,
    רציתי לומר לך תודה, היה מרגש לקרוא, לקחתי לתשומת ליבי ואני אבצע... תמשיכי לכתוב סיפורים כאלה מעניינים...

    הוסף תגובה
  • בנימין10/12/2004 בשעה 13:07
    4

    רעיון נפלא!
    בס"ד
    זהו רעיון נפלא המיוסם בקורסים לניהול, בד"כ
    בסיום הקורס, כך שכל אחד מהחניכים מגלה על עצמו דברים מעודדים שלא היה מודע להם קודם
    ויוצא עם צידה חיובית לדרך עם רצון לשמור על קשר עם החברים לקורס.

    הוסף תגובה
  • שירה08/12/2004 בשעה 07:39
    3

    (לאבישג) אין כל כך טעם לשאול
    לדעתי, הבעיה במערכת החינוך היום היא חוסר פידבק ולא עודף..
    הלוואי וכל המורים היו כמו אותם בודדים שעושים ת`עבודה הזאת מצוין, וראויים לכך שהתלמידים שלהם יזכרו אותם לכל החיים...

    הוסף תגובה
  • אבישג06/12/2004 בשעה 11:22
    2

    שבחים או עידוד? יש הבדל...
    צריך לשים לב לעודד את הבנאדם ולתת לו פיטבק ולגרום לו להיות מודע לעצמו ולא לגרום לו להתנשאות או ליתר כבוד .
    ההבדל הוא דק.
    דק מאד..
    הלואי ונתקן ולא נהרוס..|סמי|

    הוסף תגובה
  • רחל06/12/2004 בשעה 09:36
    1

    מורה חכמה
    ביתי לומדת בבית ספר חבד בנות בקרית מלאכי והמורות מעבירות את הפעילות הזאת בוריאציות שונות ויש לזה השפעה ניפלאה על הבנות והאוירה בכיתה ! לתשומת לב של המורות . יפה שהעלית זאת כאן

    הוסף תגובה