חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

צניעות - אבל במובן קצת אחר

איתיאל_4478 איתיאל_4478

צניעות - אבל במובן קצת אחר


קטגוריה: כללי


הנהגת הנסתר
איתיאל גבעון

אחת המידות החשובות בותר הנה מידת הצניעות. מידה זו יסודית כל כך ומוכרחת כל כך לתיקון והתקדמות העולם, עד כדי כך שהיא דוחה את `דרך הארץ` הפשוטה. למשל: מדרך ארץ פשוטה לשאול בשלום אדם חביב ואפילו אם אינו מוכר , אך מידת הצניעות `חונקת` טבע זה עד כדי `שלא לשאול בשלום אשה כלל` . יתירה מזאת: במקום שיש גדר ערווה שם הקב"ה משרה את שכינתו, ובמקום אשר הדבר פרוץ אין הקב"ה משרה את שכינתו .
האם בזאת מסתכמת מידת הצניעות – ביחס שבין נשים ואנשים, ובהופעת האדם בחייו הפרטיים אל מול העולם כולו – בבגדים צנועים, בבית פשוט, בהליכה ובאכילה נאותים? מאין יונקת מידת הצניעות? מה שורשה, מה עניינה ומדוע היא חיונית כל כך?
אנו מכירים את המימרא: "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין" האם גם למימרא זו יש קשר עם מידת הצניעות?
כאשר אנו מביטים על אופן הנהגת ה` את העולם, אנו רואים שגם `אצלו` הדברים באים באופן נסתר – מוצנע. יתירה מכך: ברוב שנותיו של העולם הופעת ה` הנה בדרך `הנסתר`, שהרי עם ישראל שהנו עם ה` את רוב שנותיו מעביר בגלות, והגלות הנה רובה `נסתר אחד גדול` – "הסתר אסתיר" . נכון, יש מקום לחשוב שהגלות הנה `בדיעבד` – "מפני חטאינו גלינו מארצנו" . אך מדוע חטאנו? האם מדובר באיזה `פקשוש` של הקב"ה בתכנון עולמו? או שמא החטא בישראל במובן מסוים מוכרח. – "וקם העם הזה וזנח אחר אלוהים אחרים" – האם מדובר באופציה או שמא בהכרח? בין אם נאמר שכן ובין אם נאמר שלא, ובאיזה רובד שלא נבחר להבין זאת , הרי שהשגחה העליונה `בחרה` לפעול בעולם בדרך של נפילה והתרוממות שוב נפילה ושוב התרוממות – "נכסה ונגלה" , "רצוא ושוב כמראה הבזק" כך הן חיות הקודש .
העולם מתקדם באופן גלי, ולגל יש תדירות. הוא עולה ויורד עולה ויורד . אפילו האור אשר נמשל תמיד לטוב מוחלט , על אף שלרוב הוא `מתנהג` באופן `קוי`, כאשר ממקדים אותו כלפי חריצים קטנים הוא פועל באופן גלי . כלומר: ה` אומנם "מאיר לעולם כולו וליושביו במידת הרחמים" "בכל עת ובעל שעה" , אך מצד המקבלים – מצדנו, אנחנו מקבלים את אורו באופן גלי פעמים יותר ופעמים פחות.

צניעותה של רחל
את מידת הצניעות אנו מוצאים ברחל אימנו – "בשכר צניעותה של רחל זכתה ויצא ממנה שאול המלך" . רחל שלא רצתה שאחותה תתבזה, הסתירה מיעקוב את העובדה שמסרה ללאה את הסימנים. כאן לא מדובר על צניעות בלבוש, או ברמת חיים. כאן מדובר על הסתרת מידע, כאן מדובר על – לתת למציאות לזרום בטבעיות כפי שהיא מצד עצמה, מבלי להתערב בה חיצונית. ולא רק שלא להתערב כנגדה אלא אפילו לעזור לה לפעול את מהלכה הנסתר, על ידי מסירת הסימנים ללאה בפועל.
ובאמת, על פניו יש לברר: איזו מן התנהגות זו לגרום עוול ליעקב על מנת שלא תיפגע לאה? אלא שבעומק העניין נראה לומר כי בזכות יכולת ההבטה של רחל אל עומק התהליכים, אל העובדה שגם מלאה יבנה בית ישראל (מה שיעקוב אבינו אולי לא ראה ), זכתה רחל וצא מנה שאול המלך – מידת הצניעות שורשית כל כך עד כדי כך שהיא הגיעה עד למלוכה למקום שלכאורה צריך להיות חיצוני ומוחצן יותר, עד מקום ממשלתו של שבט יהודה.
על שאול מובא שהיה צנוע שבצנועים. דוד המלך שחתך את כנף מעילו של שאול עשה זאת כאשר נכנס לבד למערה כדי להתפנות בצניעות (בלי שיראו אותו אפילו שומריו האישיים הקרובים ביותר), ושם הוריד כיסוי אחר כיסוי . רק בהיותו לבד ומגולה יכל דוד לקחת משאול את הבגדים, את הלבוש החיצוני – את המלוכה. שאול, כרחל - היה צנוע, ובזכות צניעותו של שאול זכה ויצאה ממנו אסתר . ואכן, בהמשך ההיסטוריה אנחנו נפגשים עם מידת הצניעות במגילת אסתר. מרדכי הנו שילוב של "איש יהודי" שנלחם בגלוי ולא כורע ולא משתחווה, ועוד בריש גליה – בשער המלך, ומאידך: "איש ימיני" – נצר למשפחת שאול המלך משבט בנימין בנה של רחל.

מגילת הסתר
המגילה כולה הנה הנהגת הנסתר. שם ה` אינו מוזכר במגילה, אך כאשר למשל באה `אסתר המסתורית` אל `המלך` אחשורוש היא פונה אליו ואומרת: "אם על המלך טוב". אומנם כלפי חוץ עומדת אסתר מול המלך אחשורוש, אך אם נעמיק את ראייתנו נבין כי אסתר פונה בתפילה אל מלך מלכי המלכים ואומרת: "אם על המלך טוב" . לא פלא אם כן כי אסתר המופנמת נושאת ח"ן (ראשי תיבות – חכמת הנסתר), בעיני כל רואיה כאשר יופי הנו חיצוני גרידא מהר מאוד נמאס ממנו, מתרגלים אליו, ורוצים אחר. טבע העולם למאוס בקיים ולרצות עוד – להתקדם הלאה ויש לראות בכך מגמה חיובית הנעוצה בעצם היות העולם חסר ומבקש השלמה. לעומת היופי החיצוני ישנו יופי מסותר אשר אינו `משחרר` את כולו החוצה בבת אחת, כי אם שלב אחר שלב. ביופי זה תמיד יש מה להוסיף ולהעמיק, למשמש, לפשפש, ולהתעניין.



פנימיות התורה
כך גם בפנימיות התורה: התורה הולכת ומופיעה בכל דור באופן `חדש` יותר ויותר, ו"אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש" – כלומר: התורה איננה סטטית, ואסור שתהיה כזו! עניין התורה להיות דינמית ופועלת, ומתוך כך להאיר את המציאות באור חדש.
בתורה יש נסתר ויש נגלה, ועיקר עבודתנו הנה בנגלה. אנחנו אומנם יונקים מן הנסתר, אך פסיקת ההלכה הנה על פי הנגלה. הגר"א על הפסוק "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך" מבאר: `דרך` הוא עלמא דאיתגליא בעוד ש`אורח` הוא נתיב דאתכסיא. "הוא" - הוא שם הנסתר של הקב"ה. מסביר הגר"א: עלינו מוטל לפעול באופן של דרכי לימוד ויישום תושב"כ ותושב"ע. שהם – חמישה חומשי תורה (כנגד ה"א שבשם `הוא`) וששה סדרי משנה (שהם כנגד הוי"ו בשם `הוא`). וכשאנו נפעל במישור שלנו – בנגלה, ה` יפעל `במישור שלו` את צד הנסתר (כנגד האל"ף שהיא צד הנסתר) . הנסתר פועל בעולם גם שלא מידיעתנו "מצוות אינן צריכות כוונה" .
בין בתורה ובין בעולם בכלל עם ישראל פועל ומשנה באופן שלא בהכרח רואים אותו – כמו ילד שגדל – "קמעה קמעה" . זרש הבינה טוב טוב את עניין ישראל, ולכן אמרה להמן "אם מזרע היהודים מרדכי חבל עליך, לא תוכל לו" . הפתרון היחידי אולי להתמודד אתו זה בשורש – למחוק את מהות ישראל את תורה שבעל-פה. לכן, אומרת זרש: עליך לתלות אותו על עץ גבוה חמישים אמה. כלומר: הילחם בו `בשער החמישים` , בנקודה הכי גבוהה ממנה הוא יונק. במגילת אסתר ההתמודדות הייתה על הנהגת הנסתר שבעולם. לכן, כאשר ניצחנו נאמר: "ליהודים הייתה אורה" – אורה זו תושב"ע. לתושב"ע יש אומנם את צד הנגלה – את ההלכות שכבר חידשנו ושכבר ידועות לנו אלו שכבר הוצאנו מן התורה, אך תושב"ע היא גם הנקודה החבויה בנו מבפנים ולכן "כל המקיים את דברי חכמים נקרא צנוע" . יש צד של `לדרוש להמון` ויש צד של לימוד בסתר . על חכמת הנסתר להילמד במערה מתחת לחול כפי שעשו רשב"י ובנו ר"א , אך באותה המידה על תורת הנגלה להיות מונחת, ושייכת לכול – "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו". למה נקראה התורה לקח (מלשון לקחת) – שכל הרוצה ליטול יבוא וייטול!

הצניעות
מידת הצניעות אם כן, איננה מופיעה רק במידות האנושיות הפרטיות אלא היא גם דרך הנהגה כללית בעולם. אך עדיין יש להבין: מה עניינה? מדוע לא מראה לנו ה` את טובו מיד? למה אין שלום (שלמות) עכשיו?
ובכן, היו באמת מקרים בהם הראה הקב"ה את `זוהרו` בן רגע, אלא שאז הוכו האנשים בסנוורים, הם לא היו מסוגלים לקבל את האור הגדול הזה . המציאות עדיין לא הייתה מוכנה. כך באנשי סדום , וכך במפלת בן הדד כשניסה לפגוע בנביא אלישע . אי אפשר לקבל אור אמיתי ויסודי כל כך, בלי פתיחה איטית של העיניים. כלומר: בלי הסתגלות איטית של המציאות. על העולם לטפס אט אט במדרגות הקדושה וההתרוממות. תחילה עליו להיות עטוף בגדים – לפעמים בלבוש שק ולפעמים בבגדי מלכות, אבל תמיד בגדים רק כך ברכת ה` יכולה לשרות - מתוך חביון מן העין! מאז חטא אדם הראשון העולם לבוש בגדים – "כותנות א-עור" – כותנות שבזכותם ניתן לחזות באור. את בגדי עשו - החמודות - מאדם הראשון נתן יעקב ליוסף בנה של רחל . עשו חמד את הנהגת הנסתר שבעולם, אך התברר שבישראל יש גם את יהודה – את הנגלה , את `איש יהודי`, ולא פחות מזה גם את `איש ימיני`. אבל, `איש ימיני` הולך יחד עם "...הגולה אשר הוגלתה" . כל עניינו לפעול בגולה – בדרך. רחל קבורה `בדרך` בתהליכים, במקומות בהם עדיין עמלק מתנגד – "אשר קרך בדרך" .
כל עניינה של רחל ובניה להאיר את המציאות בהדרגה שלב אחר שלב, לחשוף את היופי שבעולם ביחס למסוגלות שלו לתפוס אותו. כדי ליצור מוכנות יש לפעול בהדרגה מתחת פני השטח. רק באופן הדרגתי שכזה יופיעו הדברים בצורה הכי משמעותית שלהם . יש הנוטים לומר יהיה טוב. על פי הבנתנו ניתן לומר כי הכול טוב מוחלט בכל רגע ורגע ביחס למסוגלות המציאות לקבל את הטוב, ואם היה מושפע מעט יותר טוב לא היה בכוח המציאות להתקיים עוד .
29/10/2004
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • דבורה16/11/2004 בשעה 12:24
    3

    צניעות או הסתגרות?
    צניעות היא אורח חיים. בהתנהגות , בצורת דיבור , בדרך האכילה בשולחן, כין אדם לחברו וכמובן בין איש ואישה. אך לצערי ניתן לחוש את ההסתגרות של קבוצות אנשים החיים בתוכנו כאשר ה"מוטו" שלהם: אני צדיק וכל האחרים לא. כי מי שאינו מתנהג לפי דרכי אין לי שום קשר או רצון להתקרב איליו. (החל בצניעות וההמשך בסוגי כשרויות למינהם.)
    וזו הבעיה.ההסתגרות בכל המובנים יוצרת את האנטי ולא מביאה להתדברות וקשר טוב לכן אני רואה את הסכנה בהסתגרות הנובעת מ:"צניעות יתר"וחבל מאוד . אנחנו יוצרים נתק בין אחד לשני ושנאת חינם. ואל נשכח על מה חרב בית המקדש...?

    הוסף תגובה
  • הילה12/11/2004 בשעה 12:34
    2

    פרשנות אחרת
    ההסבר שלך לגבי רחל לא משכנע! באותה לקופה הבנות שמעו בקול אביהם. האב שהוא זה שמחליט למי ביתו תנשא

    הוסף תגובה
  • שאפו11/11/2004 בשעה 23:04
    1

    |כפיים|

    הוסף תגובה