חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

פרספקטיבה לחיים

מיקי_3922 מיקי_3922

פרספקטיבה לחיים


קטגוריה: כללי


אנשים יקרים!
המכתב הזה נכתב מילד שהודיעו לו שהוא חולה במחלה סופנית
ולא יזכה עוד להוות חלק בעולמנו
המשאלה האחרונה של הילד הייתה
שיקראו ויפנימו את מה שאמר כצוואה וכמורשת אחרונה ממנו .

כך כתב :

"אני די נרגש שאני כותב את המילים האלו, אני יודע שהם יהיו זכרון אחרון
ממני בעולם הזה.
העולם הלא צודק או הכן צודק הזה...אתם תחליטו.
מלאו לי 16 לאחרונה, אני עוד ילד, תינוק בעולם הזה....
הספקתי להתאהב, הספקתי לשנוא, הספקתי להכשל, ולעומת זאת גם להביא 100 אחד
הביתה שנתלה בגאווה על המקרר במטבח.
הספקתי להגיד לילדה שאני אוהב אותה, הספקתי להגיד לאמא ואבא תודה על התמיכה
גם ברגעים הקשים (וכן, יש הרבה מדי),
הספקתי לקנות את הג`ינס ב500 שקל , כי בשביל מה עבדתי כל החופש?
הספקתי...לאכול את הארוחה הכי טעימה בעולם,
הספקתי לעזור לזקנה לעבור את הכביש,
הספקתי ללכת להופעה של הלהקה שאני הכי אוהב, גם אם זה דרש ממני נסיעה לצפון
ביום גשום.
הספקתי להרביץ לילד מהשכונה שתמיד היה מציק לחבר שלי,
הספקתי לקחת מקום 1 בתחרות,
הספקתי לרוץ ערום בים עם חברים למרות שזה היה כבר דצמבר,
הספקתי להשאר לילה אחד, ולהסתכל על הירח,
לדמיין שהיו אנשים שנגעו בו והיו עליו,
הספקתי לנסות פעם אחת איך זה לגשת למבחן בלי להתכונן בכלל,
הספקתי לשבת, ולכתוב לכם את זה...
כל הדברים שכתבתי לכם הספקתי לעשות מהיום שהודיעו לי שסופי קרב...
עד אז. לא היה לי אומץ. עד אז מנעתי מעצמי
להנות מהדברים הקטנים של החיים
עד אז.. לא הבנתי מה הם חיים
ודווקא בצורה אירונית שכזאת שהודיעו לי שהרבה כבר לא נשאר לי..אז התחלתי
לחיות..
אני לא רוצה לבוא ולהגיד לכם: "תהנו מכל רגע",
כי זה אבסורד ואני יודע שזה בלתי אפשרי
אני לא רוצה לבוא ולהכנס לראש של כל אחד ואחת מכם שקרואים את זה ולדרוש
ממכם לרחם עלי ולהגיד:
`כמה העולם ככה או אחר`
אני רק רוצה שתדעו ותזכרו דבר אחד.
החיים האלה כמה שהם לא הוגנים
כי,
הילדה שאני אוהב מאוהבת באחר
והג`ינס ב500 שקל בכלל לא מתאים לי
ושאמרתי לאמא ואבא תודה הם ראו בכלל את החדשות של ערב חדש
ושאכלתי את הארוחה מיד אח"כ כאבה לי הבטן
וה 100 שקיבלתי היה במקצוע הכי לא חשוב
והנכשל כמובן במתמטיקה
וההופעה שהלכתי... הייתה עם הפסקת חשמל באמצע השיר הכי טוב
המכות שהבאתי לילד מהשכונה סיבכו אותי בתיק במשטרה
התחרות שלקחתי בה מקום 1 אפילו לא שודרה בטלויזיה...
אבל כל זה...
לא משנה !
כי אני יודע שעשיתי מה שרציתי לעשות!
וזה מילא אותי בההרגשה הכי טובה
ההרגשה האחרונה שזכיתי להרגיש בחיים האלה.
אל תשמרו דברים בלב, תוציאו אותם
אל תאבדו פרופרוציות, תנסו לייצב את עצמכם
אל תתביישו להגיד לאדם שאתם אוהבים אותו, מנסיון זאת ההרגשה הכי מדהימה
בעולם לשמוע את זה
אל תעצרו את עצמכם. תהיו אתם עצמכם בכל זמן נתון שיש לכם...
ואל תשכחו אותי, כי לא אשכח אותכם!
תשמרו על עצמכם, אני אוהב אותכם הכי...
מוקדש באהבה לכל החברים .
ובכלל לכל מי שאי פעם יקרא את זה."


ד.שוהם.. נפטר 3 ימים לאחר שכתב את זה .





10/03/2004
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • לימור11/04/2004 בשעה 17:03
    6

    כל כך עצוב

    הוסף תגובה
  • י19/03/2004 בשעה 02:00
    5

    הוספה לנתי ועטרת
    צריך למצוא את הוורוד שבכל דבר
    אולי יש דברים שקשה לימצא בהם את הטוב אבל יש בהכל רק לשים לב,ומן הסתם גם בלימודים.
    ומי שאומר לכם את זה זה חייל
    שגם שם יש קטעים טובים שלא יהיו בשום מקום אחר.:-)

    הוסף תגובה
  • עטרת14/03/2004 בשעה 11:47
    4

    תגובה לנתי..
    הי נתי,זה באמת נכון,זה באמת דרך להתמודד עם הדברים בחיים. שילוב.בין החובה,לדברים שממלאים אותך חיות ושמחה.

    חיים טובים ושמחים לכולנו,
    עטרת ;]

    הוסף תגובה
  • נתי12/03/2004 בשעה 00:42
    3

    תגובה לעטרת
    עטרת שלום
    חשוב ללמוד לשלב בין לימודים והנאות,החיים זה לא שחור או לבן,יש גם אפור.
    בחיים, לצערי , לא תמיד עושים את מה שרוצים ולכן עלינו ללמוד לשלב בין מטלות שחובה עלינו לעשות (בין היתר גם לימודים)לבין דברים שאנחנו נהנים לעשותם.

    כל טוב !

    הוסף תגובה
  • חלי11/03/2004 בשעה 22:07
    2

    |לבשבור|
    באמת מהמם...גורם לחשוב על הרבה דברים בחיינו..
    ומרגש עד דמעות

    הוסף תגובה
  • עטרת11/03/2004 בשעה 10:38
    1

    וואו. מהמם,
    וזו הדילמה שלי כל חיי-האם לעשות מה שאני אוהבת-או את מה שחובה עלינו לעשות (בגרויות,לימודים אקדמיים וכדו)
    ואפילו עכשיו, האם לעזוב את הלימודים,כי הם מבזבזים את השנים הכי טובות..או-להמשיך לסבול, כדי שיהיה תואר ראשון..
    הדילמה של החיים...;]
    בלי תשובה...

    הוסף תגובה