חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

פגישה גורלית - פרק שלישי

אלרואי_4309 אלרואי_4309

פגישה גורלית - פרק שלישי


קטגוריה: כללי


מוקדש לש.ז. שלימדה אותי קצת על החיים והרבה על אהבה.

המלצה מקדימה : לאור תגובות קודמות , השקיעו כמה דקות מזמנכם היקר וקראו את שני החלקים הקודמים. אפילו אני עשיתי את זה...


היא נכנסה בצעדים מהוססים פנימה.
הוא הלך כבר? היא יכולה להבין אותו אם כן. גם לה כבר קרה שהבריזו לה מפגישה עיוורת והיא לא ידעה איפה לקבור את עצמה כשמבטי הרחמים (לפחות כך זה נראה לה) של האנשים שמסביבה פגשו בעיניה המושפלות.

מה היא יכולה לעשות? אבא שלה לא הרגיש טוב והיא היתה חייבת לרוץ לבית המרקחת ולקנות לו משהו שיקל על מכאוביו.
היא השאירה לו הודעה באינטרנט שהיא תאחר בחצי שעה בערך , אבל לא היתה תשובה בחזרה , אז אי אפשר לדעת אם הוא הספיק לראות אותה.
זמן להתארגן ולהתגנדר כבר לא נשאר לה , אז היא פשוט העבירה מברשת בשערה , עברה עם מגבונים במקומות ה"מועדים לפורענות" והזליפה על עצמה בושם קצת מעבר לרגיל - רק בשביל ההרגשה העצמית.
בדרך לבית הקפה היא הרהרה , תוך כדי הליכה מהירה , למה בעצם היא עושה את זה לעצמה.
מה היא בעצם רוצה? מישהו שיאהב אותה , מישהו שיחבק אותה כשרע לה , מישהו להשעין עליו את הראש ולהרגיש הכי בטוחה בעולם , מישהו שינחם אותה ויהיה סלע של יציבות בעולם הרעוע שאופף אותה.
נדמה היה לה כאילו כל העולם כולו מונח על כתפיה , משל היתה האל אטלס במיתולוגיה היוונית , נדמה היה לה כאילו כל צרות העולם ניחתות עליה אחת אחרי השניה , ולה כבר אין כוח לזה.

מבט חטוף מסביב הבהיר לה את אשר חששה מפניו - לא היה שום שולחן שלידו ישב בחור בודד.
אה , רגע , הנה קמה מישהי עם מגש , כנראה מלצרית , משולחן שלידו ישב בחור עם כיפה.
"תרגעי תהילה" היא לחשה לעצמה בעודה ניגשת אל השולחן "תהיי עצמך וזהו".
"דרור?" קולה היה מהוסס משהו. הוא לא הגיב. היא כיחכחה בגרונה ושאלה בקול רם יותר : "דרור?"
הוא הרים את ראשו סוף סוף. "כן" הוא ענה "ואת תהילה?".
"כן , נעים מאד. מצטערת על האיחור" היא הוסיפה בזריזות.
"גם לי נעים מאד" הוא קם והושיט את ידו. היא לחצה את היד המושטת. כמה חם ונעים. לחיצת יד שכזו עשויה לקרב גם שני אנשים זרים לגמרי.
"so far , so good" היא חשבה. "הוא גם נראה לא רע - מזכיר קצת את ג`קי לוי עם הקוקו המוזר הזה".
רושם ראשוני היה אחד הדברים היותר חשובים מבחינתה לתחילת היווצרות קשר בין שני אנשים כלשהם , לאו דווקא בני זוג פוטנציאליים.
"בבקשה" הוא עשה תנועת מחווה כלפי הכיסא כמסמן לה לשבת.
"חסרים רק פרח ונרות , והכל יהיה מושלם" היא תהתה " חוץ מהאיחור המזוויע שלי".
"אני רוצה להתנצל" היא פתחה ראשונה "פשוט אבא שלי לא הרגיש טוב והייתי חייבת ללכת להביא לו משהו מהבית מרקחת , ואחותי הגדולה לא גרה בבית , ואחי בצבא ואמא שלי לא היתה בבית , וניסיתי לשלוח לך הודעה באינטרנט...."
"טוב , בסדר" הוא קטע אותה "את לא צריכה להגזים עם הסליחות. יש לנו עוד הרבה זמן עד ראש השנה" הוא חייך.
"כן" היא חייכה גם כן , בהקלה. "אני מניחה שלא באנו בשביל לספר את הצרות שלנו אחד לשני. צריך להשאיר משהו לפגישות הבאות , אסור לגמור עם הכל ביום אחד" היא הוסיפה בהתגרות.
"זה בסדר , לא כל כך סבלתי בזמן שחיכיתי לך. מסתבר שאחת המלצריות כאן היא אחותה הקטנה של מכרה ותיקה שלי. היא בדיוק קמה כשהגעת".
"כן , ראיתי" היא אמרה. "לפחות משהו אחד טוב יצא מזה שאיחרתי...".
"טוב ,די , כפרת עוונות. בואי נשים את כל זה מאחור וניגש לעניין שלשמו התכנסנו כאן היום - לאוכל!!".
הוא אמר את המילה האחרונה בכזו התלהבות , שהיא פרצה בצחוק רם.
"אני רואה שיש מצב רוח" קול שלישי הצטרף לשיחה. "תרצו להזמין עכשיו?" המלצרית הגישה להם את התפריטים.
"ladies first" הוא אמר.
"הלוואי שכולם יהיו ג`נטלמנים כמוך" היא אמרה תוך כדי עלעול בתפריט. "בשבילי שוקו קר , תודה".
"אני כרגיל" הוא אמר מיד אחריה.
גבותיה עלו לחלקיק שניה. "נפלתי על יצאן סדרתי" היא חשבה.
"אתה בא לפה הרבה?" היא שאלה אותו.
"בחצי השנה האחרונה יצא לי להגיע לפה יותר מדי , לצערי. לא שרע פה , אלא שזה אומר בדרך כלל שעוד קשר עתידי התפספס".
"אז אתה עדיין סופר או שנמאס לך?" היא שאלה בחיוך.
"אני מתבייש להגיד , אבל למרות גילי המופלג גם טרומפלדור היה יכול לספור את כמות הקשרים הרציניים שלי. אני בדרך כלל לא מדבר על זה אלא אם כן שואלים אותי ישירות , אבל את נראית לי מישהי רצינית שלא באה לשחק משחקים , אז הרשיתי לעצמי להגיד את זה".
"הוא בטח אומר את זה לכולן" היא אמרה לעצמה.
"אז ספר קצת על עצמך , דרור" היא החלה לפתח דו שיח.

והם דיברו ושוחחו ודיסקסו והם חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

זהו , כל דורשי האופטימיות קיבלו את מבוקשם?
נקווה שכולנו נגיע לרגעי האושר בחיינו , ויפה שעה אחת קודם!!
06/08/2004
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • שרון23/08/2004 בשעה 20:52
    6

    עצה טובה
    אלרואי היקר אם אתה באמת מחפש את הצד השני כדאי לך תמיד להסתכל מתחת לאף (או מעבר לכרס הקטנה)לפני שמחפשים רחוק מדי תמיד יש הפתעות קרובות ...

    הוסף תגובה
  • עמית22/08/2004 בשעה 01:44
    5

    טלנובלה ספרדית?
    מה אתם מצפים? אני יודע מה עובר לך בראש:
    שדרור יחיה באושר ועושר עם המלצרית.
    שיתברר אחר כך שהוא בעצם אשה שעשתה ניתוח שינוי מין בילדותה ולא ידעה על זה כל חייה כי הוריה הסתירו זאת ממנה?
    זאת אומרת, ממנו?
    בסוף היא מרוששת אותו בהסכם בבית המשפט בעניין הגט, רוצחת אותו לאחר שהוא הומלס ולוקחת את הילדים להיות מתאבדים בחמאס.
    סוף טוב הכל טוב.
    הא?

    הוסף תגובה
  • אילן18/08/2004 בשעה 23:32
    4

    התייאשת
    הוי אלרואי אלרואי
    כנראה שאתה התייאשת ראשון מסיפור.
    מה זה פה סיפור אגדות. אי אפשר לאחר לפגישה ראשונה ולחיות באושר.
    והמלצרית מה היא עז - מה זה?
    תאמין לי אתה כותב נפלא אבל צריך גם סבלות - אפילו אם צריך גם פרק נוסף למה מה יקרה ?
    בהצלחה בסיפורים הבאים - עם סוף קצת יותר פיקנטי!!

    הוסף תגובה
  • אנונימי18/08/2004 בשעה 23:22
    3

    3 החלקים טובים
    תמשיך עם הסיפור איפשהו כולנו היינו בו

    הוסף תגובה
  • נתי18/08/2004 בשעה 10:07
    2

    יש איזושהי פואנטה או שזה ימשיך לשעמם
    שיעמום מחץ

    הוסף תגובה
  • יעל18/08/2004 בשעה 01:10
    1

    אלרואי היקר
    באמת, מה זה? ממש כמו טלנובלה ספרדית? סוחב את כל ההתלבטויות, וכשהסיפור מתחיל להמריא אתה עוצר? זה כמו מתיחת גומי עד לקצה גבול היכולת, ושחרור מהיר מדי שלו.
    מה קרה עם המלצרית? כ"כ מהר הוא זנח אותה?
    חוצמי, אני תמיד אומרת (או שזה "הצופים"):"היה נכון".
    פרשנות - אל תכנע לדרישות הקהל, "כל דורשי האופטימיות".

    הוסף תגובה