חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

שידוכים: האתגר של ימינו, רעיונות ועצות

שאול_4446 שאול_4446

שידוכים: האתגר של ימינו, רעיונות ועצות


קטגוריה: כללי


קראתי את הכתבה של יחזקאל על שידוכים וגם את התגובות, אך לא ממש ירדתי לדעת כל הכותבים. נכון, קשה לשפוט יהודי על פי החוג שהוא משתייך אליו, וצריך להסתכל לא בקנקן אלא במה שיש בו, וגם לא מתחתנים עם משפחה - בקיצור, כולם צודקים... אך נלע"ד שחסר כאן משהו קצת יותר בסיסי, אלא לפני שאגלה את דעתי היה ראוי להקדים את הסוגיא בגמרא העוסקת ביום ט"ו באב...

בסוף מסכת תענית (דף כ"ו עמ` ב`) אומרת המשנה:

אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו. כל הכלים טעונין טבילה. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ומה הן אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה. שקר החן וחבל היופי אשה יראת ה` היא תתהלל. ואומר תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה. ע"כ.

לכאורה משמע מכאן שבאמת לא צריך להתייחס אל החיצוניות, אבל המשפחה אכן חשובה. אלא שבגמרא (דף ל"א עמ` א`) מובאת ברייתא שממנה מבואר שלא כל הבנות היו אומרות את הלשון שבמשנה:

תנו רבנן: יפיפיות שבהן מה היו אומרות תנו עיניכם ליופי שאין האשה אלא ליופי.

מיוחסות שבהן מה היו אומרות תנו עיניכם למשפחה שאין האשה אלא לבנים.

מכוערות שבהם מה היו אומרות קחו מקחכם לשום שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים.

מתוך הברייתא אנו רואים כי יש הרבה שיקולים אפשריים, שמה שחשוב ליהודי אחד אינו חשוב לאחר. אין כאן זלזול בחיצוניות - אדרבה, אפילו המכוערות בקשו לקשט אותן כדי שימצאו חן בעיני בעליהן. וידוע בהרבה מקומות בש"ס עד כמה דאגו חז"ל ליופי האשה כאחד הדברים המביאים לידי שלום בית.

אם כן, איפוא, שתכונות בני האדם אינן שונות ממה שהיו בזמן חז"ל, מה נשתנה??

נראה בעליל שהשפע הגשמי הוא אחד המשחיתים העיקריים בדורנו, שהוא מה שמנפח את ציפיותינו בכל החיים כולל בשידוכים. מצאו, למשל, שבדור שגדלנו בו אנחנו, מיד לאחר מלחמת העולם השניה, הצעירים היו פחות מסוגלים לעמוד בקשיים, והרבה מהם שקעו בדכאון עקב המלחמה בוויאטנאם מתוך תסכול.

הדור שלנו הוא דור אנוכי שבו כל אחד תובע את מילוי רצונותיו ועל כל דבר שואל מה יש בו בשביל עצמו, כך שאינו למוד להשקיע בבנין קשר אישי תוך כדי מילוי חובות עצמו כלפי הזולת. כך אמרו חז"ל על דור עקבות המשיח, פני הדור כפני הכלב שכל אחד נובח ואומר הב הב.

בהשקפת עולם תובענית כזאת ניגשים גם אל שידוכים, ואם הבן זוג שמציעים לו אינו עומד בכל הציפיות שלו, הוא דוחה ומחפש זיווג אחר בתקווה שהשני יהיה מושלם יותר, וכן הלאה עד אין סוף.

בזמן חז"ל לא היו כל כך מדקדקים. בכמה מקומות בש"ס חוזרת האמרה המפורסמת "טב למיתב טנדו מלמיתב ארמלו" ("טוב [לאשה] לשבת שני גופים יחד מלשבת אלמנה") ופירשו שהאשה מתרצית בבעל כלשהו. היום אין הדבר כך. הרבה נשים דורשות בחור שהוא גם למדן, גם ירא שמים וגם מפרנס. מעולם לא היה קל למצוא שלשת המעלות האלה באדם אחד, כל שכן היום. זאת ועוד, נעלם מהרבה נשים שהרגישות והמסירות לאשה ולילדים, דברים שהן דורשות מהבן זוג, אינן תכונות שגברים נולדו בהן אלא דברים שהם חייבים ללמוד.

גם הגברים נהיו בררנים יותר. במקרה הטוב מחפשים אשה שתהיה החברותא שלהם ותעריך תוך הקרבה עצמית את לימוד התורה שלהם. ואלה שהם חשופים יותר לתקשורת ולאינטרנט רוצים שחקנית ומשרתת ביחד שתמלא את כל מאוויו ותקבל את הנהגתו ללא עוררין. הצד השווה שבהם שאינם מבינים כי הנישואין הן בעיקר אמצעי לקיום מצוות "ואהבת לרעך כמוך" תוך כדי הקמת משפחה ולא כלי למילוי צרכיהם הגבריים.

זכור לי שלפני שנים רבות, כשעדיין לא הותר ליהודים לצאת מסוריה, עשו מעשה יהודים מהקהילה הסורית בניו יורק וקדשו נשים בסוריה על ידי שליחים, בלי לראות אותן. במקרה זה התירו השלטונות לנשים לצאת לניו יורק ואכן נישאו למקדשיהן. גם זכור לי אח"כ שהרוב הגדול של הנישואין אכן הצליחו.

אמר לי הרב משה קאופמן שליט"א, מחבר הפירוש נתיבות חיים על החפץ חיים, שבחו"ל לפני שנים לא היו מסתכלים בהרבה דברים ובקושי דאגו שהבן זוג יהיה יהודי. גם ידוע שאפילו גדולי הדור הקודם לא זכו כולם לנשים שתאמו את השקפת עולמם או שעשו את כל מעשיהן על פי דעת תורה.

בימינו נוסף עוד קושי שלא היה לרוב בדורות הקודמים. בעידן שלנו של עליות המוניות לארץ ישראל, ועקב הניידות הגוברת של כלל האנושות, מעטים מאוד האנשים שחיים כל חייהם במקום שגדלו. על כן קשה לנו לקיים עצת חז"ל לשאת את בת עירו. עצה זאת הגיונית מאוד, כיון ששני בני אותה העיר סביר יותר שיהיו להם דעות ושאיפות חיים דומות מאשר לשני בני אדם ממקומות שונים. למשל, ההורים שלי גדלו באותו הרחוב בעירם בחו"ל ולמדו אותו מקצוע באוניברסיטה, והיום הם עדיין חיים ביחד לאחר יותר מחמישים שנות נישואין. ואליו אני, שעליתי לארץ לבד, לא שמעתי בקול הרב שיעצני לשאת בת חו"ל, והנה התוצאה...

בסיום נזכיר את דעתו של הרב שמחה כהן שליט"א, מחבר הספר הבית היהודי, ספר מומלץ מאוד לכל יהודי נשוי או החפץ להיות נשוי. הוא גורס שיש להתחשב גם במראה וגם הפנימיות, וגם לדאוג להתאמה עד כמה שאפשר. בין היתר ההוא ממליץ לשאת בן זוג מתוך אותה עדה ומתוך אותו החוג. אך יחד עם זאת הוא מדגיש שאין זיווג מושלם, והאתגר של כל זוג הוא ללמוד כיצד לחיות זה עם זה – ולשם כך הוא כתב את הספר.

יהי רצון שמי שברא את עולמו ונתן לנו את כל השפע, ינחה כל אחד ממנו למצוא את די מחסורו ולהקים בית נאמן בישראל מתום שלום ושלוה. בברכה ובהצלחה לכולם!!
03/08/2004
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה