חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

מרגישה מיותרת.

מרגישה מיותרת.


קטגוריה: כללי


הי. אני רוצה לשתף אתכם בדברים שעברתי ואני עוברת עד עכשיו, תסלחו לי שאני מאד רגשית פשוט קשה לי מאד:

אני בחורה בת 26. ב"ה לא חסר לי כלום (וזה לא התנשאות חלילה..) אני עובדת, נראית טוב,
נפגשתי עם המון בחורים ובואו נאמר שבסה"כ הולך לי די טוב.
הצרה מתחילה שאני מחפשת משהו מסוים וכתוצאה מכך מנפנפת המון (יהיו כאלו שיגידו עכשיו: נו, עוד אחת בררנית שמתבכיינת עכשיו) למדתי מטעויות ובאמת אני עושה מאמץ עליון מעל ומעבר ע"מ למצוא את זיווגי. לפני כ3 שנים אחותי הצעירה ממני התחתנה..
לקחתי את זה נורא קשה.. הרגשתי מן צביטה חזקה והיה לי מאד קשה להתמודד במיוחד לאור העובדה שהיא הקשתה עלי והרגישה ממש מתנשאת, לא שיתפה אותי בכלום, ראתה אותי בוכה ו..כלום..(וזו לא סתם תחושה שלי) הייתה שקועה בעולמה. בסדר. זכותה.
היא אמרה לי יום אחד משפט מאד פוגע לפני חתונתה: "אל תראי יותר מדי יפה בחתונה שלי...בעצם, מה אכפת לי, אני כבר מצאתי חתן"
המילים האלו שברו אותי.. במשך 3 שנים היא לא נכנסה להריון. התחלתי לחשוב שאולי זה בגלל שכל כך הקפדתי עליה..מחלתי לה בלב שלם. ואפילו התפללתי שבעז"ה הקב"ה יתן לה.
ואכן לפני כשבועיים התבשרנו שהיא בהריון. שמחתי. (אם כי בליבי רציתי תמיד להביא את הנכד הראשון להורי..)
היא הגיעה אלינו אתמול. ואני חשה שהגלגל חוזר על עצמו. היא שוב מתנשאת, מלטפת את בטנה ללא הפסק ואומרת לי בחיוך מעושה: "אל תדאגי , גם לך יהיה!"
אני שונאת (כמו כל אדם) שמרחמים עלי, שמנחמים אותי "מלמעלה". אולי זו קנאה, והיא טבעית, אך אני מרגישה שפתאום אני לא נחשבת, לא שווה, בבית- כל היחס והכרכורים סביבה,ואלי- אף אחד לא שם לב, לא מתייחס, כאילו, מה יש לי בעצם? לא בעל, ולא משפחה.
אני יודעת שזה נשמע כמו רחמים עצמיים ,קנאה וכו.. ואולי באמת יש לי את זה ועלי לעבוד על עצמי..
אני מרגישה מוזר.
מיותרת.


23/07/2006
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • אנונימית11/08/2006 בשעה 12:43
    34

    נשמה...
    בס"ד

    אל תדאגי נשמה טובה.........יהיה בסדר ב"ה,תאמיני שזהו רצונו של בורא עולם וזה בטוח לטובה בטוח ואם תאמיני בזה לא תהיי עצובה כלל. ובקשר לאחותך אל תתייחסי אני יודעת שזה קשה אבל תנסי לא לענות לה הקב"ה "מגביה שפלים" ולקבל הכל באהבה וב"ה עוד תיזכי לישועות, לזיווג הגון במהרה בימינו ואני מאחלת לך שתהיי הכי מאושרת בעולם תתאזרי בסבלנות רק עוד קצת.....

    הוסף תגובה
  • יעלי02/08/2006 בשעה 09:20
    33

    לדנית היקרה
    אני לא אחראית על תגובותהם של אחרים , לא אהבתי ששמי מופיע תחת הכותרת: "לכול הקטלנים שהגיבו פה..",לא הבנתי מה זה משנה אם הכללת אותי או רק שמי, בשבילי זה אותו דבר.

    הוסף תגובה
  • דנית01/08/2006 בשעה 09:23
    32

    מי התכוון רק אליך?
    לצערי, כנראה לא קראת נכון את כל תגובתי,
    התייחסתי גם לנאור ולאייל, לא רק אליך..אז אם תואילי את בטובך, לקרוא את תגובותיהם, תראי על מה אני מדברת..
    המשך חיים טובים ומאושרים!

    הוסף תגובה
  • יעלי30/07/2006 בשעה 19:31
    31

    לדנית-עו"ד או בועדת סינגור?
    בתגובתי הבעתי את דעתי הכנה והאמיתית.
    לא חושבת שאני צריכה להתנצל,כי אם תקראי טוב את תגובתי ,תראי שהתחלתי בבקשת סליחה וסימתי באיחולים.
    לכן אני חושבת שאת נסחפת קצת בתגובתך:"קוטלים אותה,מנתחים מבנה אישיותה....."טוב שלא נסחפת יותר.
    חיים טובים

    הוסף תגובה
  • אורי30/07/2006 בשעה 18:25
    30

    למי שמתיימר לנתח אישיות
    אני חושב שקצת צניעות ושיפלות רוח לא תזיק לאיש. לנתח את האישיות של משהי ממאמר קצר שהיא כותבת זה יומרני למדי ואולי אפילו חוצפה ועזות פנים. אותם אלו שמנתחים אחרים כל כך בקלילות, הרי מנתחים את עצמם במשך שנים רבות ובד"כ לא מצליחים להגיע לשורש העניינים. גם בטיפול פסיכולוגי פרטני וממושך ניתנת פרשנות לכל מיני התנהגויות כאשר בסופו של דבר מדובר בפרשנות. לענ"ד נראה לי שכדי לנתח משהו צריך ממש להכירו לעומק.
    ולך הכותבת התחושות שלך מאוד מוכרות ונורמאליות. אני חושב שדבר אחד יכול לעזור לך: לחשוב על כך שמי שמנהל אותך ואת העולם כולו הוא ה` יתברך וכל מה שהוא עושה עימך ( גם מה שנראה רע) הוא לטובה , כך שגם אם יש עיכובים הם לטובה וודאי. תשתדלי להיות מרוצה ממה שה` מזמן לך ואז אני בטוח שהכל יסתדר. דבר נוסף - אני ממליץ לך לקרוא את המעשייה של רבי נחמן - מעשה מחכם ותם. אני חושב שהקריאה תתן לך נקודת הסתכלות אחרת על אחותך ועל החיים בכלל.
    תיהי חזקה.

    הוסף תגובה
  • את פשוט צודקת30/07/2006 בשעה 16:37
    29

    את לא יודעת כמה את צודקת
    לכותבת היקרה,
    אני גרוש+, כך שאני בעל נסיון... את יודעת מה משמעות הפשרה? לחיות כל העת בספק. ובגמטריא עמלק=ספק, וכך הוא. הספק מכרסם, מקרר את מערכת היחסים. אל תאמיני למי שאומרים לך שאחרי החתונה לומדים להסתדר ביחד. זה לא נכון. אנשים לא משתנים. ואם משתנים - רק לרעה, לא לטובה.
    לכן, אל תתפשרי. בסוף יגיע האחד שאת מחכה לו, גם אם הוא יהיה שונה מהתדמית הנוכחית בעינייך, את תדעי שהוא האחד.

    הוסף תגובה
  • גיא30/07/2006 בשעה 15:17
    28

    ל 25
    זכותו של כל אחד כאן להגיב איך שהוא רוצה , ומי שכותבת כתבה צריכה לקחת את זה בחשבון , ואת כנראה חייה בתוך שיר , כי המשפטים בתגובה שלך לקוחים משירים , אז צאי מהבועה שלך ואל תעבירי ביקורת על אחרים .

    הוסף תגובה
  • מאיר30/07/2006 בשעה 15:01
    27

    מזדהה
    אחותי , באמת אני מזדהה איתך ועם הכאב, אם הבנתי נכון אחותך מעליבה אותך בלי לשים לב .וזה מאוד מכאיב כי ההנחה שאסור לי להעיר לשני על זה שהוא מעליב אותי. אומר לך בכנות , אכן לרוב אסור לומר זאת כי זה רק ילבה את הפגיעה מהצד השני.

    ענווה , ענווה. אין הרבה מה לעשות , הכבוד שלי לא יכול להפגע ע"י שמישהו אמר משהו . כי הכבוד שלי מספיק חשוב ומספיק יציב והוא שלי וממני.
    חוצמזה , תנסי ללכת על השיטה שמה שאני מקרין לזולת יחזור אלי כמו מראה("כמים הפנים לפנים כן לב האדם"). כך שגם אם אחותך שורטת לך את הלב , תנסי להחזיר לה אמפתייה ואהבה , חוצמזה שזה חינם את תקבלי חזרה גם כן מאחותך אהבה .
    אם עולה לך כעס ח"ו עליה תנסי להחליף אותו בחמלה על אחותך שפשוט בונה את עצמה (הכבוד והביטחון שלה) על חשבון הזולת, ביניין שהוא ממש לא אמיתי וחסר יציבות. הקרנת אהבה וחיבור טוב לאחותך גם יעזרו לה להתגבר על ה"צורך" שלה להעליב בלי לשים לב לכך.

    זה לא שאני מציע לך להסתכל על אחותך שהיא המסכנה כאן, כי בדיוק זה מה שאת לא אוהבת. פשוט אחותך מתנהגת בצורה לא הכי הולמת כי היא לא יודעת , אשרייך שזכית לרגישות שאין לאחותך, אולם זכותך להיות תקווה שגם אחותך תבין יותר שיש כמה מילים בדברייה שפוגעים בזולת.

    הוסף תגובה
  • כרמית28/07/2006 בשעה 15:19
    26

    לכותבת הכתבה- ולתגובה -5
    לכותבת: אני מבינה לליבך, אני יודעת מה זה אפליות, לדוגמא: נגיד שאני מתערבת כדי לתת את דעתי תמיד אומרים לי:"אל תתערבי"אבל לגבי אחותי הקטנה.. היא עושה דברים שאנחנו לא מעיזים כמו לחזור מאוחר וכו`. ולגבי העניין הזה, אצלנו אחותי הגדולה מעלי נשואה עם ילדים, עכשיו תורי, ואח"כ האחרים, אבל אח שלי מי יודע, הוא עכשיו מתחזק עוד קצת בדת, לא אכפת לו להתחתן עוד שנה אם ימצא את בחירת ליבו ואני מעודדת אותו... חחחה. אבל אחותי הגדולה מתעצבנת, כי הוא עדיין צעיר יחסית, והיא מתעצבנת עלי: "אל תגידי דבר כזה, את צריכה כבר להתחתן", ולגבי תגובה 5: גם אני כזאת, כי גיסתה של אחותי היא בת 35 ועדיין רווקה,אז אומרים לי: "אל תסתכלי עליה.. היא מקרה סעד" ואני כל הזמן מדברת על האחרים, "הנה זאת עדיין לא התחתנה והיא כבר בת 36, מה רע??? ואמא שלי ואחותי מתעצבנות עלי, אבל אני מעבירה את זה בכיף, ולכותבת הכתבה: קחי בסבבה, לפחות תזכי להיות דודה, ויהיה לך אחיין, מה רע בזה, תוכלי לקנות לו דברים, ותעשי ביביסיטר, תראי שאחותך לא תוכל בלעדייך, כי היא תרצה קצת לצאת בערב.
    א. קחי את זה בקלות.... כי תהיי דודה וזאת חוויה הכי כייפית בעולם (למשל אחותי עדיין לא כי זה תלוי בי) והאחיין ירצה תמיד להיות איתך כי תפנקי אותו ותקני לו (ומהצחוקים שהוא יעשה לך שיתחיל לזחול ולדבר ויקרא לך בצורה מצחיקה, את תראי שתשכחי את כל מה שקורה לך עכשיו).
    ב. כי תחשבי שיהיה לך שושבין בחתונה, כן כן.
    ג. תשתדלי להיות עם עצמך ולהתעסק עם העיסוקים שלך.
    ד. אל תנפנפי סתם בחורים!!! אולי אחד מהם באמת היה המזל שלך, ואלוקים שלח לך אותו ואת סתם נפנפת בלי לנסות.
    ה. אולי אחותך תביא לך מזל, כי רק הפרימיטיבים עדיין הולכים לפי הסדר מהגדול לקטן. אז אימי התחתנה לפנ אחותה הגדולה, וזה הביא לאחותה מזל. ב ה צ ל ח ה ! ! !

    הוסף תגובה
  • דנית28/07/2006 בשעה 09:43
    25

    לכל הקטלנים שהגיבו פה..
    רציתי לומר לנאור יעל וה"פסיכולוג" אייל, שצורת ההתבטאות שלהם ממש החליאה אותי.
    כותבת כאן מישהי,שרוצה לשתף, שמן הסתם קשה לה, והיא עוד כותבת בהתחלה :"תסלחו לי שאני קצת ריגשית.."משהו כזה, ופה,יש אנשים שאוקי, לא חייבים ללטף, אבל קוטלים אותה מכל וכל, מנתחים את מבנה אישיותה ומוסיפים קושי על קשייה.. מי שמכם??
    כולה בחורה נורמלית, שדרך אגב, מגיבה באופן נורמלי לחלוטין, (אנחנו בני אדם כאילו..)
    ופה יושבת ועדת נפש, שמנתחת אותה מכל כיוון..
    אנשים טובים באמצע הדרך הא?

    הוסף תגובה
  • שמעון27/07/2006 בשעה 11:58
    24

    היי
    היי בת 26!! אז נכון ככל שהמגזר הוא יותר שמרני וחזק בדרך ה` אז זה נראה יותר מוזר , אבל באמת שלא צריך להרגיש עד כדי כך מדוכאת , מניסיון שלי [ ובאמת שיש לי ] אין מה למהר נכון כולן רוצות להיות כבר אחרי , אם בגלל הסיבה שלהיות מאוהבים ורגועים וכו` כו` ואם בגלל לרצות ולגרום נחת להורים אבל דחילק !!! והפוך הנה ב"ה יש כבר אחות שהתחילה בהמשך ה"שושלת" אבל אל דאגה המשיכי להיות חזקה ובטוחה שאבאל`ה לא יישכח אותך , כבר אלפי שנים שהוא מחתן את בניו ובנותיו וכי דווקא אצלך הוא יעצור??? הוא פשוט מחפש לך את הטוב ביותר עבורך , בהצלחה ואל תשכחי לעדכן שגם אותך הוא זכר.... וחיתן .

    הוסף תגובה
  • אייל27/07/2006 בשעה 08:41
    23

    לתגובה 19: כמה אופייני
    למה החלטת שנסחפתי? אני עומד מאחורי כל מילה שכתבתי.
    מי שמפחד לומר לאנשים את האמת בפנים, לא יוכל לעולם לייעץ להם עצה טובה.
    הניתוח שעשיתי הוא ניתוח אישיותי אובייקטיווי לגמרי, תוך התבססות על ניסיון והכללה ככל האפשר בהקשר עם הציבור הדתי לאומי.
    האם הבעיות שעליהן הצבעתי כה נדירות בציבור הדתי לאומי? ובפרט אצל נשים?
    הציבור הדתי לאומי, עם כל היותו מלח הארץ ולא במרכאות, סובל מבעיות חינוך ותקשורת בין-דורית חמורות. בלבול וסער רגשי כפי שראינו בטקסט למעלה הן תוצאות צפויות וטבעיות.
    לכנות ניתוח קר ואנליטי של המצב הנפשי של אדם "היסחפות", פירושו לפחד מפני התמודדות ולהעדיף לטפח אצל מבקש העצה את האשליות שבתוכן הוא חי.
    מה שמאפיין התבגרות הוא האומץ לקום ולהתמודד. אנו עוסקים כאן בדיני נפשות - חייהם הפרטיים של אנשים וההצלחה או הכשלון בזוגיות ובחיי משפחה. לכן, מי שאין בו העוז לעמוד מול אדם ולהציג בפניו את האמת ללא כחל ושרק, ובכל זאת מנסה לייעץ - למעשה איננו מועיל אלא רק מחמיר את הבעיה.

    הוסף תגובה
  • אור27/07/2006 בשעה 02:27
    22

    עברתי תהליך דומה... אבל "קצת" שונה...
    כותבת מתוקה, קראתי את מה שכתבת וכאב לי לשמוע..
    גם אני בערך בגילך ואחותי התחתנה לפני 3-4 שנים.
    היה לי מאוד קשה, אך עזר לי מאוד ששיתפתי אותה בכאב שלי, ובכיתי לידה ואמרתי לה מה אני מרגישה ואת הקשיים שלי. זה גרם לאחותי להיות שותפה ברגשותי, ואני הרגשתי שיש לה מקום חם בלב בשבילי.
    היא וארוסה אפילו הציעו באיזה שלב לדחות את האירוסין ולחכות לי... אבסורדי!!! אבל נתן לי תחושה של ביחד.
    גם כעבור שנתיים שאחותי ב"ה ילדה היא שיתפה אותי ברגשותיה. גם לה היה מאוד קשה עם זה שאני טרם נשואה. אשתדל לא להלאות אותך בכל הסיפור, אבל - נסי לשתף אותה ברגשותייך ממקום משתף וכואב מבפנים (ולהיזהר לא להאשים...) יכול להיות שזה יעבוד מדהים כמו שאני חוויתי, ויכול להיות שיקח קצת זמן לאחותך להיפתח מאטימותה. נסי אפילו לשתף אותה במה שכתבת כאן... מאחלת לך הצלחה מכל ה- ל- ב!!!

    הוסף תגובה
  • אסף27/07/2006 בשעה 01:13
    21

    אני מברך אותך
    רציתי לברך אותך שתזכי-כמו חנה שכאב לה על כך שאין לה ולד וזכתה בשמואל שגם לך יהייה בעתיד (-אחרי חתונה כמובן-) ילדים כאלה שיעפילו על כל האחרים במשפחתך שיגרמו לך כ"כ הרבה נחת עד כדי כך שתאמרי שהעכבה הייתה לטובה וב"ה שכך!!.
    עוד דבר קטן אך חשוב: יכול להיות שיש מניעות בגלל שאת בוררת יותר מידי (וזה מפי רב). תשכחי "הרגשה פנימית"/לא יודעת/"הוא לא סטודנט (הטעות ודווקא אצל נשים יותר) וכו`...אם יש נתונים טובים-בתור אדם!! לכי על זה אח"כ תתחילי לערב רגשות. אסף

    הוסף תגובה
  • שי26/07/2006 בשעה 23:17
    20

    יש לי רעיון מדהים בשבילך,,,,!
    בלילה כשאת הולכת לישון ,לפני שאת נרדמת,תאמרי לבורא עולם ,אנא ממך אני הבת שלך ,הרמתי ידיים ואני עייפה כבר,רק ישועה ממך נשארה לי,שלח נא לי זיווג הנכון לי,
    ואז תאמרי מכל הלב
    "אני מוכנה לקבל זיווג המתאים והנכון לי"
    אל תגבילי ,ואל תחדירי למוחך הגבלות לגבי בן זוג זה יפתח לך את הלב ""לקבל"" ולראות צדדים טובים אחרים בבן זוג שתפגשי.
    ההגבלות האלו מעוורות את הלב מלראות מי מולך וקל וחומר לקבל אותו אליך.

    הוסף תגובה
  • נאור26/07/2006 בשעה 21:59
    19

    ליעלי ואייל ,
    יעלי , תודה רבה , אך באמת שאין בכך צורך ....
    הרי יוספה אינה מכירה אותי כהוא זה , לכן היא יכולה לכתוב לגביי כל תגובה שהיא תמצא לנכון , לא הזלתי דמעה אחת עקב תגובתה ואף לחלוחית קלה לא עלתה בעיניי ....
    לאייל , קצת ניסחפת בתגובתך. החלק הראשון של פסקה א` ( השורות הראשונות ) מכיל ביטויים שראוי לדעתי היה לצנזרם ....
    כל טוב ותנחומיי למשפחות הנופלים
    מאיר

    הוסף תגובה
  • שרה26/07/2006 בשעה 21:50
    18

    את לא לבד
    כן, את לא היחידה שמוצאת את עצמה אומרת לא ממש בהתחלה. כבר שנה וחצי לא יצאתי עם אף אחד, כי את כולם עוד בטלפון דחיתי. אני יודעת שגם התקופה הזו תעבור, ואז תתחיל התקופה שלתת צ`אנס, המון צ`אנסים, ליותר מדי אנשים. אין כללים. באמת שאין. כי עם היה היינו כבר פועלים לפיהם. ולכן, נותר לנו רק לקוות שגם כאשר הלב סגור, זה כי השם יתברך סגר אותו, וכמו שהוא סגר אותו, הוא גם יפתח... ואז הכל יראה לנו אחרת, אחרת ממש!

    הוסף תגובה
  • מישהו26/07/2006 בשעה 20:49
    17

    תשמחי בשבילה,
    גם אם זה לא לגמרי מכל הלב. אם היא רק שמחה בתום לב, ברור שאת צריכה לשמוח בשבילה. ואם היא מתנשאת עלייך – זה הדבר שהכי ירגיז אותה.

    בכל מקרה, זאת הדרך. :-)

    הוסף תגובה
  • אייל26/07/2006 בשעה 20:41
    16

    את מודה שאת בררנית - לכן יש לך בעיה קשה
    המצב שלך נובע מאחת משתי סיבות אפשריות שלפחות אחת מהן היא האמיתית:

    א.) את אדם מתנשא, מריר וציני, חסר היגיון בתגובותיו וחסר מוכנות להכיר את העולם (הלא-מושלם) הריאלי. את אדם אגואיסטי החושב רק על עצמו, איך הוא יפיק את המקסימום מהעולם והגילגול הנוכחי, ואיך הוא יסחט מהעולם הזה את מירב שאיפותיו. לכן, למשל, גם רצונך ב"נכד להורים" הוא לא יותר מאשר רצון אגואיסטי להיות ה"בייבי" האהובה של כולם. אין כאן רצון להביא ילד לעולם בכדי לטפחו ולהשקיע בו את רגשותייך. ואידך זיל גמור לגבי כל התייחסותך לגברים, מערכות יחסים והאורח בו את "מנפנפת" בני אדם כהגדרתך (המכוערת מאוד).
    ב.) אפשרות נוספת היא שאת אדם שלחלוטין אינו בשל לניהול מערכת יחסים (אגב, ייתכן שזה שני הדברים). את לא ממש מעוניינת בקוף שעיר ובבוני שייכנס לתוך חייך הקסומים של פיית החלומות. זו כמובן, שגייה קשה באשליות על קיומם של נסיכים על סוסים לבנים.

    אני מציע לך ברצינות לשקול פנייה לייעוץ פסיכולוגי. את חייבת להתיר קשרים ותסבוכות נפשיים חמורים בטרם תבחרי באדם מסויים למערכת יחסים. התחושה שעלולה להיווצר אצלך במידה ותיכנסי לנישואין בטרם תעברי שינוי והתגמשות בחיים עלולה להיות של כישלון, ואת עלולה בקלות להיגרר לפירוק היחסים.

    נאמר ונכתב רק מתוך רצון לסייע. המלצתי לך - על אף שברור לי שדבריי עוררו בך זעם, אנטגוניזם ושנאה - היא לנסות לבחון עם עצמך באופן שקול, ממש מההתחלה וללא משוא פנים לעצמך, את מכלול הרצונות והאכסיומות שלך בחיים. אין לי כל ספק שאת תגלי בתוך עצמך צורך עצום בשינוי ובהתנהגות וחשיבה אחרת.

    הוסף תגובה
  • יעלי26/07/2006 בשעה 18:56
    15

    ליוספה ומאיר
    ליוספה- לדעתי את היחידה שחושבת כך.
    אני חושבת שנאור-מאיר מאוד חכם,ולרוב איני קוראת את התגובות של כולם רק של בודדים והוא אחד מהם.
    מאיר- אני מבינה שהמצב משפיע עליך כמו על כולנו. אז חזק את רוחך כי אנחנו איתך
    ופשוט השתדל לשמור על עצמך.

    הוסף תגובה
  • יעלי26/07/2006 בשעה 18:46
    14

    תתבגרי ומהר
    צר לי על הכנות הבוטה אך זה מתבקש.
    מה זה מנפנפת?,את לא מתבישת?
    הבעיה שלך מתחילה בהתיחסות שלך לאנשים.
    לדעתי את צריכה לעשות למוחך סיבוב של 180 מעלות ולראת דברים בצורה יותר חיובית ,יותר אופטימית, יותר פרופורציונלית, ביותר כבוד.
    מאחלת לך כול טוב ובהצלחה.

    הוסף תגובה
  • נאור26/07/2006 בשעה 15:32
    13

    תגובה ליוספה ( 7 ) ,
    יוספה בעלת החולומות - אני הוא אותו "נאור" המגיב בדרך כלל ולמרות הערתך אני שמח שבכל זאת את פותחת את הודעותיי פעם אחר פעם ( מדוע ? לך הפתרונים ) ....
    כל טוב
    מאיר ( ואת יכולה להיות בטוחה שאני ממש , אבל מ-מ-ש לא מאיר לסביבתי )

    הוסף תגובה
  • אילן 26/07/2006 בשעה 14:24
    12

    לדעתי את לחוצה מדי
    לדעתי בנוסף לזה שאת מחפשת משהו מסויים , את גם נמצאת במין לחץ שאת חייבת להספיק להתחתן ולהראות לאחותך שהנה גם את יכולה ולהביא את הנכד הראשון וכ"ו , ולדעתי הלחץ הזה זה מה שתוקע אותך ולא נותן לך להבחין אם הבחור בשבילך או לא , אני מכיר את ההרגשה מכיוון שגם לי יש אח שהתחתן לפני .

    הוסף תגובה
  • יהודה26/07/2006 בשעה 09:19
    11

    הרווק מיוקנעם
    נעים מאוד שמי יהודה אני רווק בן 33 האמת אין לי מה להוסיף כי אני גם באותה סטואציה אבל אשמח להכיר אותך אולי יש משהו שיוציא אותנו מהבועה או סתם בתור ידיד אני האמת מחפש קשר אני רשום באתר (jodaaa32 סיסמה 55555 ) אשמח לשמוע ממך ביי ובהצלחה|רקפת|

    הוסף תגובה
  • רווקות חיובית26/07/2006 בשעה 09:10
    10

    גם אני
    לפעמים גם אני הרגשתי מיותרת, אבל לא בגלל אחותי הקטנה או וכד`.

    פשוט כי ההרגשה שהחיים זזים אצל כולם ואצלי הפקק הוא ארוך ומשתרך .
    שלא נדבר על עור הפיל, שגידלתי לעצמי למצבי "אם וכאשר משהו ידבר בגנות מצבי" בעוד אני אוחזת בטענה "שזה בכלל לא באשמתי".
    ואני כן ממשיכה לחייך ולראות את הורוד בחיים למרות הקשיים עד יעבור זעם.
    וחשוב מאוד שאת תחושת הקנאות אסור לפתח ואסור להחזיק.
    ומאידך גיסא גם לא להתייחס לכל העקיצות מסביב.
    כי אחרי הכל ההוא מלמעלה (ולא אנחנו) סיבת הסיבות.
    אז יאללה לזרום!!!!!!!!!!!
    ועוד משהו שחברותי הנשואות תמיד אומרות לי...."תנצלי כל רגע רווקות בחייך"

    הוסף תגובה
  • פרפרים בבטן26/07/2006 בשעה 04:24
    9

    עצה טובה קמ"ל
    אם הייתי יוצא עם מישהי והייתי מתרשם שהיא לא מעוניינת בי אלא סתם בלמצוא אובייקט שיעניק לה בטן תפוחה ועיגול מתכת על היד, הייתי מייד מעניק לה כנפי טיס.

    הוסף תגובה
  • אור26/07/2006 בשעה 01:49
    8

    על "קדושה, טומאה ומה שביניהם"
    הי
    מגיל 0 גדלתי על ערך המשפחה והוטמעה בי הידיעה ש"משפחה זה קדוש".
    מאז בגרתי וחוויתי. אני כמובן משתדל להתייחס לזה כאל אקסיומה.
    אבל את יודעת מה ??
    לא כולם מתייחסים לזה כך.
    הבנתי שלפעמים יש גם "טמאים" בתוך המשפחה.
    אז לאחר אכזבה רבה, הבנתי שלכ טמא כזה צריך להישאר "מחוץ למחנה".
    אני, כמובן, אמוד אשמח לשמוע שהסתדרתם ושוכן שלום בית ביניכם. אבל אם לא, פשוט תשתדלי לא "להתייחס" אליה ולא להימצא בקרבתה מדי.

    דא, אני חושב שהמשפחה שלך אוהבת אותך ולא מתייחסת אלייך כפי שאת מרגישה. הרגש הזה נובע ממך ולא ממש מהיחס, כך נראה לי.

    וחוצמזה, תחייכי. תצחקי על כל העולם. על האחות. וגם כשאת מרגישה כשמישהו/י מנסה "לצבוט" אותך על שלא מצאת עדיין את ה1.

    הוסף תגובה
  • יוספה בעלת החלומות26/07/2006 בשעה 01:37
    7

    לכותבת ולנאור
    כותבת מתוקה , הרגשות שלך לגיטימיים לגמרי.
    לא נעים להודות- לפעמים ההורים שלנו טועים ביחסם אלינו גם אם זה לא במכוון. ואחותך חסרת רגישות- זה בסדר לכעוס עליה כל עוד מצאת את הדרך למחול לה- ולפי מה שכתבת מצאת את הדרך.
    תזכרי: לפום צערא אגרא

    ולנאור- אם אתה הוא הנאור שמגיב בד"כ.
    אני חייבת לומר שאתה מוכיח פעם אחר פעם שאתה כל כך לא נאור

    הוסף תגובה
  • מבינה אותך26/07/2006 בשעה 01:08
    6

    זה באמת מצב לא פשוט
    אצלנו התחתנו בבית לפי הסדר מהבכור והלאה עכשיו תורי וכולם מנסים להלחיץ אבל חמודה בן זוג לא בוחרים מתוך לחץ זו החלטה שלוקחים לכמה זנים טובות בתקווה שלכל החיים מה שאני מנסה לומר זה שתהי כמוני תחיי את חייך אל תשמעי לאף אחד רק לעצמך... מאחלת לך רק טוב ובעז"ה שתמצאי את האדם שיהיה ראוי לך כי נשמע לי שאת בחורה איכותית בהצלחה חמודה

    הוסף תגובה
  • בת 2525/07/2006 בשעה 23:39
    5

    מבינה ומזדהה
    וואי חמודה, אני ממש מבינה אותך, ואת התסכול, אני הבכורה בבית ועדיין לא נשואה- דבר שמלחיץ את ההורים שלי שרואים את ילדי חבריהם שבגילי נשואים ועם ילדים, ואני רואה שנצבט להם הלב והם גם רוצים.

    היום לדוגמא דיברנו על איזו מישהי שאנחנו מכירים רווקה בת 35, ואבא שלי אמר שאם אני לא רוצה להיות כמוה כדי שאני אזיז את עצמי.
    האמת שזה היה מאוד מעליב אבל פיתחתי לי שיריון התגוננות, כדי שהם לא יראו שגם לי זה מציק.

    בקיצור אין לי תשובה בשבילך, רק הזדהות והבנה
    והאמת שאם אחותי תתחתן לפני זה נורא יקשה עליי- אני כבר יודעת.

    בכל מקרה שיהיה לכולנו הצלחה, כי כשהוא יגיע נשכח בכל הקשיים שבהווה.

    הוסף תגובה
  • נאור, 25/07/2006 בשעה 22:54
    4

    אז ככה ,
    כמה שאני יודע כי תגובתי זאת לא תמצא חן בעיני רבים ובכל זאת ....
    גברת נכבדה , לפני שנגיע לפן העוסק באחותך , אומר לך כי לא אהבתי ( בלשון המעטה ) את המשפט "נפגשתי עם המון בחורים ... ואני מנפנפת המון".....
    "מנפנפת" ? יקירתי , בני אדם לא מנפנפים בני אדם אחרים , בני אדם ראוי שיבחנו טוב טוב ולעומק את האדם העומד מולם.
    אומר לך דבר לא קל , שהמון מנסים להדחיקו -מניותייך , כמניות כל אדם אחר , י-צ-נ-ח-ו פלאים בהגיעך לגיל 30 , או אז אני מבטיחך נאמנה כי לא "תנפנפי" המון גברים ....
    לאישיו השני שציינת ,
    כל אשה בהריון מלטפת את ביטנה , זהו אקט בילתי רצוני כמעט , אינסטנקטיבי....
    שאלה לי אלייך - מה זה משנה מי מביא את הנכד הראשון להורים ? על זה אמור לקום וליפול דבר ? ( את צריכה לבוא לכאן לחיפה , לראות מאות טילים הנוחתים בעיר ולקחת דברים בפרופורציות ) ...
    אל תחפשי קנאה באחותך - חפשי את הדברים הטובים בה ( ובך - והם ישנם , בטוחני) ....
    רק טוב
    ומציאת זיווג מהיר
    מאיר

    הוסף תגובה
  • אביגיל בדרך האמת25/07/2006 בשעה 22:44
    3

    זה באמת מוזר שאת חושבת שהורייך עושים השוואה...
    אני לא יודעת איך הקשר שלך עם הורייך אך אומר לך ש..:
    הורים טובים לא עושים אפליות בן ילדים מי יותר טוב כמו שהילד לא אומר הורה זה יותר טוב מהשני.. לפעמים אוליי באמת נראה כי הם נותנים למישהו אחר את יותר תשומת הלב כי כרגע הוא זה שדורש את התשומת הלב אבל אני בטוחה שאם תשבי עם הורייך ותדברי איתם על משהו מסויים זה לא שהם יברחו נכון? הם יהיו לך לאוזן קשבת, לכן המשפט שכתבת ואני עושה העתק: אני יודעת שזה נשמע כמו רחמים עצמיים ,קנאה וכו.. ואולי באמת יש לי את זה ועלי לעבוד על עצמי..
    אני מרגישה מוזר.--הוא אכן נכון. את אולי מרגישה שאת צריכה להראות את עצמך להראות את הצד שלך אבל זה לא חובה.. את לא צריכה בכלל לעשות השוואה כל אחד ויומו, כל אחד ורגעיו שהוא מרגיש במרכז תשומת הלב אבל זה לא תמיד חייב להיות מצב כזה כמו שכתבתי אם תרצי מהם עזרה אפילו בשיחה אני בטוחה שהם יקשיבו לך כך לפחות נוהגים הורים טובים..

    הוסף תגובה
  • אביחי25/07/2006 בשעה 22:28
    2

    האימייל
    [email protected]
    אביחי

    הוסף תגובה
  • אביחי25/07/2006 בשעה 22:00
    1

    כותבת יקרה מאוד
    שלום רב לכותבת היקרה!
    קראתי במתינות כל מילה.
    אני חש צביטה גדולה בלב על הרגשתך!!!
    ואני מצליח לחוש את כאבך ותסכולך.
    כמה כח סבל צריך בשביל כזה דבר?!
    אוכל לבקש ממך שנתכתב?
    ללא שום התחייבות לכלום,רק כדי לדבר ולפרוק, אנסה כמה שאוכל לעזור לך להתמקד יותר,אולי נבין למה באמת המציאות כך, ולהתגבר...
    אני מאמין שאת זקוקה באופן טבעי לאדם מקשיב שמאוד רוצה לעודד ואולי יצליח לעזור,ושאדם זה יהיה אדם נטרלי -עם לב טוב.
    ואולי תצאי משיחתנו בהרגשה הרבה יותר מרוממת ועם הרבה תקווה... -והיה זה שכרי.
    אם את לא מתנגדת,אני ממש מבקש שתצרי קשר.
    המטרה היא רק לדבר ללא אינטרסים אישיים שלי,נסיים ברגע שתרצי.
    השארתי את האימייל,תוכלי לשלוח לי לשם את המסנג`ר, או מה שתראי לנכון...
    מרגיש וכואב לי על כאבך(בכנות),
    אביחי

    הוסף תגובה