חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

פגישה גורלית - פרק שני

אלרואי_4309 אלרואי_4309

פגישה גורלית - פרק שני


קטגוריה: כללי


הוא הציץ שוב בשעונו - 5 דקות איחור - עדיין בגדר האיחור האלגנטי.
"מה יכול להיות כל כך אלגנטי באיחור?" הוא תהה. "איפה עובר הגבול בין איחור `רגיל` לבין איחור מזלזל?".

המלצרית סיימה עוד סיבוב בין השולחנות וקרבה אליו.
"מאחרת , אהה?". "ככה זה , אי אפשר לסמוך עליכן" הוא צחק.
"אני מקווה בשבילך שיהיה שווה לחכות" היא חייכה והמשיכה הלאה לעבר המטבח.
"אחח , החיוך הזה..." הוא חשב. "חיוך כזה היה יכול להמס גם את הקרחון שהטיטאניק התנגשה בו".
הוא חזר אחורה בזמן , לזמן בו גם הוא חייך רוב שעות היום - לאהבה הראשונה שלו.

היא היתה בת גילו , הם אפילו למדו באותה כיתה ביסודי , אבל מי חשב עליה אז בהקשר רומנטי?!
ב"בני עקיבא" הוא למד להכיר אותה יותר לעומק - את האופי שלה , את התחביבים , וכמובן את החיוך - חיוך שהשמש מחווירה לעומתו , חיוך שגרם גם לו להישאר עם חצי עיגול מרוח על הפנים לאורך רוב היום.
הם גרו בשכנות , אז היה לו קל ל"התנדב" ללוות אותה הביתה בסיום פעולות מאוחרות. הם דיברו על אידאלים ועל עקרונות , אבל כל מה שהוא רצה היה פשוט להגיד לה שהוא אוהב אותה.
כשהיא אמרה לו לילה אחד בדרך הביתה שיש לה משהו אישי לספר לו , הלב שלו פשוט דפק כמו מטורף , אבל לגודל תדהמתו ואכזבתו היא אמרה : "אני חושבת שאני מאוהבת בקובי".
"לאאאא , למה זה קורה לי?!" הוא פשוט הרגיש צורך לעצור ולצעוק. "דווקא בקובי , החבר הכי טוב שלי?". הלב כאילו קיבל מהלומה וחדל לפעום.הוא היה חייב לעצור כדי להסדיר את נשימתו.
"קרה משהו?" היא שאלה. "לא , נראה לי שאכלתי משהו לא טוב" הוא ענה , ובליבו המשיך את המשפט : "אכלתי אותה בגדול".
היא התפלאה כשהוא כבר לא כל כך שש להמשיך וללוות אותה בפעולות הבאות. בכלל , הוא העדיף פתאום לשבת בבית עם איזה ספר במקום לבוא לסניף. גם הקשר עם קובי הלך והתרופף , לאכזבת שני הצדדים. הדבר היחיד שהשתפר היה הציונים שלו , אבל למי היה איכפת?!
הוא מצא מפלט בגיטרה.כמויות השירים שהוא כתב וגנז יכלו בקלות למלא שני ספרי שירה - "המדריך למדוכא הצעיר" היה יכול להתאים בדיוק ככותרת.
הם התחתנו לפני שנתיים בערך. היה ממש שמח , כך שמע מכאלו שהיו בחתונה. הוא אפילו לא טרח לדאוג לתרוץ עבור היעדרותו , הוא הרגיל את כולם למצבי הרוח המשתנים שלו.
היה זה בערך באותה התקופה שהוא התחיל לחשוב יותר ברצינות על לחפש לעצמו את ה"עזר שכנגדו" , אבל לכל פגישה שהוא יצא , בכל אחת שהוא פגש , הוא חיפש את אותו החיוך - החיוך של נועה.

"טוב , זה כבר מוגזם" הוא מלמל לעצמו. "20 דקות איחור כבר לא הולכים ברגל".
הוא התחרט על כך שלא החליפו מספרי טלפון כשקבעו לצאת. הוא גילה עם הזמן שקל יותר להתנתק דרך האינטרנט מאשר בשיחת טלפון , והוא דאג לכך שלפחות לאחר הפגישה הראשונה תהיה לו האפשרות לברוח מבלי להשאיר יותר מדי נתונים פרטיים.
הוא הביט שוב בשעונו , התאריך קפץ לו מול העיניים. "רגע , קבענו להיום או למחר?" כל החגים האלו שנופלים באמצע השבוע בלבלו אותו לחלוטין.
"כמה אדיוט אני יכול להיות?" הוא שאל את עצמו.
"קרה משהו?" הוא שמע קול מעליו. כנראה שהטפיחה על המצח היתה בולטת.
"לא" הוא ענה למלצרית "פשוט נראה לי שהתבלבלתי ביום".
"טוב , תמיד היית מפוזר" היא המשיכה.
"סליחה , מה זה תמיד? אני מכיר אותך מאיפשהו?".
"אתה רואה? אפשר לשבת?" היא לא חיכתה לתשובה והתיישבה. "אני לא אמתח אותך יותר מדי : אני מיכל , אחותה של נועה שהיתה איתך בשכבה. היא באמת כל הזמן אמרה שכשהיא דיברה איתך היתה לה הרגשה שאתה חושב כל הזמן על משהו אחר".
"לא ייאמן" הוא מלמל "החיוך , החיוך..."


תגובות יתקבלו בשמחה , כולל סקר קטן :
מה אתם רוצים יותר : המשך קשר עם המלצרית או שהדייט שלו יגיע?
09/06/2004
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • מור13/07/2004 בשעה 21:33
    15

    העם איתך
    האמת?
    ממש יפה, קראתי גם את החלק הראשון וגם את השני ואתה כותב ממש יבוא.
    לכל הלועגים למינהם..באמת, תפרגנו, איזה מן חברים אתם?
    ד"א מתי ההמשך? כבר ממזמן אין פה סיפורים חדשים.

    הוסף תגובה
  • יוסי27/06/2004 בשעה 00:51
    14

    למה ככה ? ואני ציפיתי שהדייט זו ה...
    ואני בניתי על כך המלצרית תגיד לו -
    ת`אמת - אני הדייט שלך
    הסתכלתי עליך בדקות האחרונות ופשוט לא הייתי יכולה להאמין שזה אתה...
    כל הזמן הזה שהסתובבת כאן בדייטים - איך יכולתי לפספס...
    הייתי רואה אותך בדייטים - כ"כ נחמד, מצחיק, שנון (משאיר טיפ נדיב :-)...
    אבל ראיתי גם שזה לא הלך (כי לא ראיתי אותך עם אותה אחת פעמיים...)

    בקיצור.
    חיים טובים
    יוסי

    הוסף תגובה
  • יעל25/06/2004 בשעה 00:09
    13

    בשביל הרומנטיקה המלצרית אבל -
    אם אנחנו נהיה מציאותיים, ויתפתח ביניהם משהו.. דמיינו את שולחן שבת שלו, בעוד כמה שנים. הוא נמצא עם חיקוי עלוב למה שהוא העריץ, ונשואה לחברו הטוב. היית צריך שהמלצרית לא תהיה אחותה.

    הוסף תגובה
  • אודי24/06/2004 בשעה 22:48
    12

    סיפור נחמד מאוד
    כל הכבוד, תמשיך לכתוב.
    אני אישית לא קראתי את החלק הראשון.
    אבל נהנתי מאוד ממה שקראתי פה.
    אז ישר כח ותמשיך לכתוב ככה זה נהדר.
    לגבי המשאל אני חלוק בדעות מצד אחד זה החיוך שליוה אותו כל חייו והתאהב בחיוך.
    אך מצד שני החיוך לא תמיד אומר איך האדם באמת.
    לכן דעתי זה שיכיר את שתייהן וכשיכיר אותן באמת שיחלית אז.

    הוסף תגובה
  • נועה24/06/2004 בשעה 14:59
    11

    כמה דביק אפשר להיות...
    אז כמה סופים-
    1. "אז שמעת שלנועה וקובי יש שני ילדים מהממים"...
    2. "שלום, אמרו לי שאת מלצרית כאן, אולי ראית בחור שישב לבד וחכה למישהי...?"
    3." אני אהיה כנה ואגיד, כל הערב אני מתפללת שבת הזוג שלך לא תגיע... האמת שעוד כשהייתי ילדה קטנה, הייתי חושבת עליך.."
    זה הכי דביק שאפשר.
    ודרך אגב, בתור מלצרית- הבוס שלי היה הורג אותי אם הייתי מתישבת באמצע עבודה...

    הוסף תגובה
  • דג23/06/2004 בשעה 22:11
    10

    אחלה
    תמשיך תמשיך - כל עוד אתה למעלה - תמשיך...

    ובנוגע לתגובת אגם- נקסט טיים תעשי לכותב ולמשעוממים שקוראים את מה שצריך, ותעשי ש.ב. - לא ראוי לדרוס כותב מוכשר שמפיג מעט את יאוש החברים, בסיפור עסיסי כדבעי, רק מכיון שלא הואלת להקדיש עוד 3 דקות מחייך לטובת סיפור משובח.

    ובנוגע לפינוקיו - מעניין למה בחרת בכינוי הזה - כפסדו- אז אולי אתה השקר התתרן? - דחילק תן לחייך, העם רוצה שלום...

    הוסף תגובה
  • ישי22/06/2004 בשעה 01:12
    9

    נו ברורו - המלצרית!
    הי, אני בעד לזרום.
    אני חושב שהספיורים הכי יפים יכולים להתחיל מחיוך תמים,
    צא עם המלצרית...

    הוסף תגובה
  • מיכלי21/06/2004 בשעה 13:36
    8

    איפה חלק ג`???

    הוסף תגובה
  • דן21/06/2004 בשעה 00:57
    7

    דווקא יפה מאד !
    כאן אני נאלץ שלא להסכים עם פינוקיו. (צר לי..) סיפור יפה
    ולא ממש רחוק מהמציאות, עולם קטן הרי כולנו אמרנו כבר כמה פעמים במהלך חיינו. יש לנו כאן בעיה. אני אישית, נוטה לכיוון המלצרית, אולי אני הרפתקן שפתוח להצעות? למה לא.
    הדייט לא הגיע ? התאריך לא נכון ? אז מה. אתה כבר במים לא?
    זורקים לך חבל הצלה בדמות מלצרית/שוטפת כלים/נהגת טרקטור מזה משנה ? בו נבחן את האפשרות ... לדעתי כמובן.
    בשם הדמיון ! הבה לא נצעד בדרכים המקובלות והצפויות של
    "לחכות לדייט"....
    קדימה ידידנו, שא ברכה !

    הוסף תגובה
  • רחלי20/06/2004 בשעה 21:15
    6

    כ"כ אהבנו..|כפיים|
    ישבנו ביחד כמה חברות על מחשב קטן וקראנו ביחד את הסיפורים אפילו הוספנו קולות מצחיקים.
    איזה יופי!!!!!!!!!!!
    תמשיך הלאה, יישר כוח!!!

    הוסף תגובה
  • שמרית20/06/2004 בשעה 19:24
    5

    אנשים, זה רק סיפור !!
    באמת מה קרה לכם !? יש אנשים שכותבים כי הם פשוט אוהבים לכתוב, לא תמיד חייבים לכתוב מהחיים האישיים שלנו.
    אני ממש לא מבינה את התגובה המוגזמת של פינוקיו (???), אתה לא חייב לאהוב את הסיפור, אבל בוא לא נגזים, טוב?
    אלרואי, הסיפור יפה מאד, ואני בעד שהדייט תגיע ובו זמנית המלצרית עדיין שם, ונראה איך הוא יוצא מהסבך הזה .....

    הוסף תגובה
  • ליטל20/06/2004 בשעה 15:32
    4

    בעניין הסקר...
    זה לא סותר!

    נ.ב. קראתי שתיים מהתגובות... אנשים כאן באמת לא הבינו שמדובר בסיפור פרי הדמיון?!
    אז לטובת האחרים שהבינו... נשמח לקרוא את ההמשך. אתה כותב יפה :)

    הוסף תגובה
  • אנונימית20/06/2004 בשעה 15:00
    3

    מה קרה לכם?
    אני לעומתכם מאוד נהנתי משתי הכתבות בנושא זה...
    מי שלא הבין... זה סתם סיפור שלקוח מעולם הדמיון הפורה מאוד של הכותב...
    מצאתי את הכתבות מעניינות ומסקרנות...
    לא מבינה למה צריך להגיב בצורה כזו חריפה...

    הוסף תגובה
  • פינוקיו20/06/2004 בשעה 04:12
    2

    דחילק!!
    מה שאנחנו רוצים יותר מכל זה שתפסיק לבלבל לנו את המח עם הסיפורים המפוברקים שלך!!

    בין גוזמאי אחד לשני אני יכול להגיד לך שלשקר אין רגליים , אך בהחלט יש לו אף ארוך!
    שמריח את האי-אמת שלך מקילומטרים

    אז אחינו, דחילק!!

    הוסף תגובה
  • אגם20/06/2004 בשעה 02:27
    1

    בתור מישהי שלא קראה את החלק הראשון...
    אני תוהה ביני לבין עצמי האם הסיפור הזה אמיתי או לא. במידה והוא אמיתי, נראה שהיה עדיף שתפרסמו באנונימיות, שכן הדמות הנגלית מבין השורות לא מחמיאה כלל ועיקר לכותבה ומעוררת חשד קל עד ממשי לפגם של ממש במידותיו (ע"ע- לא משאיר טלפון כדי לנתק קשר דרך האינטרנט, נעדר מחתונתו של חברו הטוב כי התחתן עם בחורה שרצה לעצמוואף לא מתנצל על כך שכן "הרגלתי את כולם למצבי הרוח שלי")
    נקסט טיים תעשה טובה לעצמך והישאר מאחורי מסך האנונימיות.

    הוסף תגובה