חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

בדידות

בדידות


קטגוריה: כללי


קורה לכם שאתם רוצים לדבר אבל אין לכם עם מי? או שאתם רוצים שמישהו ידבר אליכם אבל אין אף אחד בסביבה?
שלום, שמי אופיר (בדוי). אני בן 30. גדלתי בבית "דתי חפיפניק" ועד גיל 21 נשארתי כזה. הייתי מוקף חברים וחברות.

בגיל 21 התחלתי להתחזק: שעורי תורה, הקפדה על הלכות וכו`. כתוצאה מהשינוי שעברתי נאלצתי להתרחק מהחברים: אני כבר לא יכול ללכת איתם למקומות שהלכתי איתם פעם, אני כבר לא יכול לדבר מה שהם מדברים. בטח שלא יכול לצאת עם בחורות. אז התנתקתי.
ההתנתקות מהחברה לא הטרידה אותי. בהתחלה. הייתי רץ משיעור תורה לשיעור תורה. לא עניין אותי כלום, רק ללמוד תורה ולהתחזק במצוות.
במקביל לתהליך ההתחזקות התחלתי בלימודים אקדמאיים. אני מציין את זה כדי להבהיר שלא זרקתי הכל ונכנסתי לישיבה. המשכתי בתכנון: לימודים אקדמאיים במקצוע שתוכנן מראש.
ליל שבת אחד שיעמם לי בבית אז יצאתי לטיול רגלי בעיר. תוך כדי טיול ברחובות העיר אני אומר לעצמי:"בנאדם, אין לך חברים. אתה לבד." ואז חשבתי, אם זה בשביל ה`, אם עזבתי חברים לעשות רצון ה`, אז אני מרוצה.
לימים הבנתי שהרגשת השיעמום שתוקפת אותי מדי פעם, יש לה שם, שם שאנשים מתביישים לומר. קוראים לזה בדידות.

במהלך הלימודים ועבודתי כסטודנט, הייתי בחברת אנשים שלא יכולתי להתחבר אליהם יותר מדי בשל הבדלי הדת. בתקופה זו לא היה שייך מבחינתי להכיר בחורה לחתונה: למדתי ועבדתי לממן את הלימודים, כך שלא היה שייך לדבר על חתונה.
בגיל 27 סיימתי את הלימודים וכל מה שנלווה אליהם, ואז אמרתי:"סוף סוף אני יכול לחפש בחורה ולהתחתן. הגיע הזמן להפסיק להיות לבד."
היום אני בן 30 ועדיין מחפש. לחרדי אקדמאי אולי מודרני (הסתבכתי כבר מכל ההגדרות האלו) קצת (הרבה) קשה בשידוכים של העולם החרדי.
היום כשמגיעים שבתות וחגים כל אנשי המשרד בו אני עובד שמחים: סוף סוף חופש מהעבודה, אפשר לבלות עם המשפחה והחברים. ואני, בימות החול כשאני עובד תחושת הבדידות פחות מורגשת: אני עסוק בעבודה, מדבר עם אנשים, אנשים באים והולכים. אבל בשבתות וחגים אני בבית. אני לא עסוק בכלום. הכל עומד. ואז תחושת הבדידות מורגשת יותר. שבתות וחגים שניתנו לישראל לשמחה, בשבילי, היום, הם ימים פחות שמחים. כמה אירוני.

לפעמים עולות מחשבות:" למה היית צריך את זה? למה התחזקת בתורה ובמצוות?". אני חושב שאם הייתי נשאר "דתי חפיפניק" הייתי כבר נשוי או עם חברה, מוקף חברים וחברות. אבל אני מתעשט מהר מאוד:"הרי אתה תמות בסוף, מה יהיה אז? מה תגיד ביום הדין?" ברוך ה` שרחם עלי והוביל אותי לדרך התורה והמצוות.
שלא תבינו לא נכון, אני לא שוקע ברחמים עצמיים (שונא רחמים עצמיים) ואין לי תלונות על ה`: "צדיק הוא ה` כי פיהו מריתי". סתם משתף אתכם.
[email protected]

04/06/2006
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • גיא21/06/2006 בשעה 08:50
    19

    לגיא מ 12
    גיא זה אני ואני יותר וותיק ממך כאן בתגובות , אז בבקשה תמצא לך שם אחר.

    הוסף תגובה
  • יעל20/06/2006 בשעה 19:10
    18

    למאיר מתגובה 6
    אל נא תצטער, והלוואי שיגיע שכרך בקרוב|הפתעה|

    הוסף תגובה
  • יעלי20/06/2006 בשעה 17:45
    17

    לתמר
    היי תמר מאוד נגע ללבי, אשמח מאוד אם תצרי איתי קשר [email protected]
    מחכה לך-]

    הוסף תגובה
  • היי20/06/2006 בשעה 00:09
    16

    תמר???
    מה זה צריך להיות???????????????
    איך את שורדת?
    אני מוסרת לך את המייל שלי. ואת מי---ד משתמשת בו! שמעת?
    את לא מחכה עם זה אפילו רגע אחד!

    תמר מתוקה אני ממתינה לך ב-
    [email protected]
    מאחלת לך אושר,

    הוסף תגובה
  • תולי19/06/2006 בשעה 15:56
    15

    תמר - את מוזמנת להיות איתי בקשר
    הי,
    אמנם אני "קצת" יותר מבוגרת ממך (30),
    אך אשמח להיות חברתך.
    המייל שלי:
    [email protected]

    הוסף תגובה
  • שרית18/06/2006 בשעה 19:46
    14

    לא
    מבינה אתכם בכלל. אני בת 35 ויש לי ב"ה מלא חברות. בניהן גם בעלות תשובה מקסימות.
    חזרה בתשובה אולי מנתקת מהמשפחה וגם לא חיב. אבל למה לא לעשות חברים חדשים.
    אם הייתי יותר צעירה הייתי שמחה להכיר גם אותך.

    הוסף תגובה
  • סיון16/06/2006 בשעה 00:01
    13

    פניה נרגשת..
    תמר מתוקה שלי..
    אני ממש רוצה לדבר איתך..
    המצב שאת נמצאת בו לא הגיוני בעיני כי אני שורדת רק בזכות החברות שמקיפות אותי ונותנות לי המון אהבה..
    אני אשמח אם תחזרי אליי...נפטפט ונרכל..(על בנים,אלא מה..)
    נו,משהו טוב אחד לפחות יצא מהשרשור הזה....
    [email protected]
    לילה טוב..

    הוסף תגובה
  • גיא15/06/2006 בשעה 22:31
    12

    נסתרות הם דרכי האל נצורות מאז
    בחרת בדרך הנכונה !!!
    הזיווג שלך מתעכב משמים בגלל שיקולים אחרים
    אבל ה"הסתר" שקיים בעולם הזה גורם לך לתעתועים שבעזרת יצר הרע מצליחים להכניס לראשך :שהסיבה שלא התחתנת עד עכשיו היא ההתחזקות,אבל זה לא נכון כי גם בלעדיה הגזירה הייתה עומדת בעינה "עד יעבור זעם"
    בכל מקרה :מה שנשאר לך הוא להתפלל ביתר שאת ובעזרת ה` תזכה לזיווג הגון במהרה.

    הוסף תגובה
  • תמר15/06/2006 בשעה 17:14
    11

    וואי אני בשוק...
    ואני חשבתי שאני היחידה בעולם..
    תדע לך שאני בת 24,וכבר שנים אני בודדה לחלוטין.אין לי אפילו חברה אחת!לא מספיק כל הקשיים של החזרה בתשובה בגיל כל כך צעיר כמו שאני חזרתי בו גם הייתי צריכה לעבור את כל השנים האלו בבדידות מוחלטת.
    ועד שכבר הכרתי בנות דתיות או חרדיות מהר מאוד הן התחתנו ונותק הקשר(מצידן לא מצידי)
    אין לי אפילו מישהי סתם לדבר איתה בטלפון.אני חיה במקום נידח וחילוני לחלוטין.מאוד קשה.מאוד.אני לא זוכרת מתי ישבתי עם חברה סתם ודיברתי..אצלי אין דבר כזה לא פעם ולא פעמים אמרתי לקב"ה-אני לא יכולה יותר!חזרתי שהייתי ילדה!אתה יכול לעשות הכל!למה אתה לא שולח לי איזה חברה אחת לא יותר אחת!מישהי שאוכל לחלוק איתה להנות איתה!שאני אתחתן בע"ה לא יהיה מי שישמח אותי בחתונה!
    מאוד קשה לי.ואני יאמר לך שאני מאוד לא אוהבת את השבת ואת החגים.אלו ימים של סבל בשבילי.ובמיוחד שכולם באים אלינו לשבת וכל זוג יושן בחדר ורק אני לבד.כי כולם נשואים אצלנו.
    אז..אתה לא לבד..ואני אומר לך מה שאני לא אומרת לעצמי...תתחזק..תאמין..הישועה קרובה לבוא...

    הוסף תגובה
  • סיון14/06/2006 בשעה 23:52
    10

    אירוני,אבל זה עודד אותי..
    ממש כמו שכתב נאור..אני מרגישה שאני כתבתי את ההודעה הזאת...למרות שיש לי הרבה חברים.למרות שדווקא שבתות אני בד"כ עושה עם חברים וחברות שלי וכיף לי נורא.(אגב מומלץ לכולם..כל אחד מביא משו לפלטה ויש ארוחות לתפארת..)הבדידות משתלטת כשאני רואה זוגות חברים ויודעת שיש להם אחד את השני תמיד.להציק אחד לשני מתי שרוצים.אפילו לריב.וכמובן לאהוב המון.מישהוא אחד כזה שהוא רק שלך..טוב נו,לדעתי כולם פה הבינו..אז טיפ לאופיר (אגב,למה שם בדוי..זה לא בושה להרגיש את זה!!!)
    אני מאוד משתדלת להמנע מהמחשבות האלה ולהיזכר בכל מי שאוהב אותי..במה שטוב לי עכשיו.בזה שאני בריאה.בזה שאני עוד מעט טסה ללונדון..לפעמים זה עוזר.לפעמים לא,אני מודה.כבר שחוק לי ה"יהיה טוב"..אבל זה מה שבחוסר מקוריות אני אאחל לך..

    הוסף תגובה
  • א2913/06/2006 בשעה 21:26
    9

    שהקב"ה יחזק את ידיך ויענה על משאלותיך מהר
    שלום
    גם אני התחזקתי בתקופה האחרונה, ומאוד קל לפזול לצדדים, ולחשוב מחשבות של אילו ואילו, במיוחד כשהן באות בשבת.
    חזרה בתשובה (כמה שאני לא אוהבת את המושג הזה, שכל כך טעון בסטיגמות חברתיות, הגדרות של זרמים, אורך חצאית, כיסוי ראש וכו`..) היא לעניות דעתי, להיות בנאדם יותר טוב: כלפי הקב"ה וכלפי חברו, כמו שלימדו ביסודי כשנלמדו עשרת הדיברות. כל כך פשוט וכל כך נכון.
    ההתרחקות החברתית היא מובנת, עולם המושגים משתנה, השפה משתנה. משתדלים ב"שיויתי ה` לנגד עיני תמיד".. וישנם כאלו סביבנו- אנשים נפלאים! ובעלי חסד- שפשוט לא מודעים לכל העיניינים האלו..
    כל יום בערך, יש לי תובנה חדשה שקשורה לחיים.. אני כבר עייפה מהרבה דברים .. והרבה זמן לבד..בקיצור, החידוש האחרון שלי הוא כמו הסטיקרים המתייפייפים על המכוניות "האהבה תנצח". גם ב"שמע ישראל" מדובר על זה, וגם ב"אהבת לרעך כמוך"..אני חושבת שכדאי לי לעבוד על זה לפני דקדוקים בהלכות.
    תודה

    הוסף תגובה
  • שירה13/06/2006 בשעה 18:24
    8

    ספר לי על זה...
    אני ממש מזדהה עם מה שכתבת..אבל חלילה וחס שלא יהיו לך ספקות על הדרך שבחרת.
    גם לי היו מחשבות והרהורים כמו:"הייתי ילדה טובה, ואכלתי אותה..כל הבנות המכוערות וה..(תסלח לי) פרחות, מתחתנות ואני מה??
    ואז שמעתי בחסדי ה` שיעור תורה שאמר שחלק מעבודת ה` של יהודי זו עבדות..עבד לא שואל שאלות ולא מחשב חשבונות. הוא מקיים רצון ה` בלי שיצא לו מזה משהו, ואדרבא, אפילו כשקשה לו!! בזה הוא ניכר! מפה למדתי שבקשר עם הקב"ה אין יחסי קח ותן.(למרות שלצערנו הרבה פעמים אנו מצפים לכך)
    קל לי יותר היום עם המצב (תבין, אני בחורה בת 26 וזה לא פשוט בכלל בחברה שלנו)
    כן, יש לי גם רגעי נפילה, של בדידות וכו`, אבל אני מנסה להעביר חשיבה שלילית ולהאמין שאוטוטו אגאל בעז"ה..
    חזק ואמץ!!

    הוסף תגובה
  • אילן13/06/2006 בשעה 14:57
    7

    אין קשר לזה שהתחזקת
    הי , קודם כל אם לא היית מתחזק אז אל תהיה בטוח שהיית כבר מתחתן , אני דתי חפיפניק ועדיין לא נשוי ואני בן 32 , בקשר לשבתות , אתה צודק גם אני מרגיש כך ולא ממש משתוקק שיגיע שבת כי ביום חול אני נהנה יותר , אבל קראתי פעם באיזשהו ספר מוסר , ששבת זה גם מין יום שקט של חשבון נפש ואת האמת לרוב בשבת אנחנו מתיסרים מהרווקות שלנו ושואלים את עצמנו למה לא התחתנו עד עכשיו , נשאר לי לאחל לך בהצלחה בכל .

    הוסף תגובה
  • נאור13/06/2006 בשעה 09:12
    6

    אוף ,
    אני מרגיש כאילו אני זה שכתבתי את הודעה זו , פשוט אחד לאחד ....
    עברנו לפני כשבוע את חג השבועות , יסלח לי הקב"ה , אך במוצ"ש כבר אמרתי לחבר מבית הכנסת - "טוב שזה כבר נגמר" , אנחם אותך שתשובתו הייתה כי בזוגיות זה ההיפך הגמור ...
    גם עבדך הנאמן שואל לא אחת - מדוע הייתי צריך להתחזק ? הרי כבר מלפני 5 - 7 שנים יכולתי להתחתן כמו מרבית חבריי....
    ואז ...שבה אלי ההכרה כי בכל זאת יש שם למעלה מישהו שיודע טוב ממני ,בעשרות מונים, מה טוב בשבילי וזו נחמה מסויימת ...
    בהצלחה
    מאיר

    הוסף תגובה
  • אור13/06/2006 בשעה 03:50
    5

    לא לא לא
    ראשית, אסור לשאול "למה התחזקתי מלכתחילה" כי אז אתה עובר על "תוהה על הראשונות".
    שנית, אם אתה מאמין שהכל משמים - כך גם זיווגך. אם היית "דתי חפיפניק", לא היית נשוי היום. ההיפך, דוקא התחזקותך ותפילותיך מזרזות את הגאולה (האישית).
    ד"א- אני חושב שעשית טעות כש"התנתקת" מהחברים. התחזקות אינה פירושה להתנתק אלא לצמצם את מגוון הפעילויות שאינן מתאימות ולהגביר את אלו שכן. (אגב, כל ה"מהלך" הנוכחי של "התנתקות" המיינסטרים/הציונות הדתי/ת מהחילונים אינו רצוי ואף שגוי, לדעת רבים).
    אל תסתכל על אחרים שהתחתנו ואל תסתכל על אחרים שלא התחתנו, אין מקום לזה. המזל יגיע

    הוסף תגובה
  • אביגיל בדרך האמת13/06/2006 בשעה 01:09
    4

    לא היית חייב לפרק קשרי חברות!----
    -----יש לי חברות חילוניות אבל אני עדיין בדרך התורה והמצוות כי הן לא משפיעות עליי!.--.
    אם היו לך חברים אמיתיים שאהבו אותך הם היו מקבלים אותך גם בדרך הזו. נכון שזה אולם קשה כשהם יוצאים למקומות שאתה מעוניין שלא ללכת. אבל אם היית רוצה היית מסדר את זה באיזשהיא פשרה. שמתי שהוא לא תלכו למקומות רעים וכשהם איתך שלא ידברו על שטויות כי זה פוגע בך-- ואם הם היו חברים בעלי קלות דעת שפגעה בך יכולת פשוט להכיר בשיעורי תורה חברים בחברותא שגם בדרך התורה והמצוות כמוך..דבר נוסף את החברים שלך יכולת אולם גם לחזק........ רוצה להכיר?

    הוסף תגובה
  • חרדית13/06/2006 בשעה 01:06
    3

    אה הא!! בדידות... אחת התחושות הכואבות
    שחווה אדם שבא מרקע ומחברה אחת ועבר לאחרת.
    מאחלת לך שתמצא במהרה את בת זוגך היעודה לך ממרומים, זה, ורק זה, יגאל אותך מהבדידות. בעלי התשובה, לעיתים קרובות, חשים בודדים בחברה החרדית (עם כל מעלותיה וחסרונותיה).

    הוסף תגובה
  • כוכב13/06/2006 בשעה 00:39
    2

    ניסיון
    אחי היקר, לזה קוראים ניסיון.
    הרי בעצם יש רבים ורבות כמוך, והרבה מהם חושבים כך. אלה הם חבריך.
    בדידות זה המספר 1
    1+1 זה כבר לא בדידות
    מצא אותם.

    הוסף תגובה
  • יהודיה13/06/2006 בשעה 00:17
    1

    מזדהה איתך מהצד השני


    גם לי יש מחשבות של אילו הייתי ...

    אבל מהר מאוד אתה מתעשט ואומר "ברוך שלא עשני...."

    ה` יעזור ....

    בסוף הכל הוא לטובה!!!!!!!

    הוסף תגובה