חיפוש

  • חיפוש באמצעות כינוי
  • חיפוש מהיר
  • חיפושים שמורים
  • אנא הכנס כינוי מלא או חלקי

    לדוגמא: יעל_1, משה2345

  • לתוצאות לחץ על שם החיפוש

    יצירת חיפוש חדש >

להריח את האושר

דוסתאי_3732 דוסתאי_3732

להריח את האושר


קטגוריה: כללי


בכפר קטן אי שם אשר השמחה בו שרתה חי לו אדם זקן עיניו בוהקות במין חיוך נצחי ושפתיו כאומרות שלווה.
היה הוא אותו זקן מעבד את אדמתו אך לפני כל יום עבודה היה חופן קומץ אדמה כבודק האם לא נס ליחה ושואף לתוכו את ניחוחה.
העבודה הייתה רבה וגילו המופלג הראה את אותותיו אך הזקן כמתגבר והחיוך הוא אותו חיוך.

יום אחד בעומדו בשדה ידיו המגוידות אוחזות במחרשה שמע הזקן קול כמתוך האדמה.
נו, הוא חשב הגיל באמת משפיע אך הקול רק מתגבר והקול הוא קולו של ילד אנא היזהר קרא הקול ומתוך האדמה צץ לו ראשו של ילד יפה להפליא עיניו כשקדים ושערו מתולתל .
הזקן עמד כנטוע ואינו מבין והילד למראה הזקן המבוהל מיהר והסביר דע לך כי מה שיש למעלה יש למטה ואני אחד מילודי האדמה דבר זה לא היה נגלה לך אלמלי שלחוני אליך .
והזקן שלשונו חזרה לדבר פתח ואמר וכי מה אני אדם ישיש שכוחו אינו במותניו יוכל לעזור והילד אינו אומר מילה רק מושיט את ידו כלפי תוך האדמה כאומר לו לרדת והזקן כמתוך חלום יורד אחריו והמראה מראה מופלא אור יקרות וריח נפלא שכמותו לא חזה והדרך מתפתלת כלפי מטה ועיניו לא שבעו את אשר ראה האם לא חלום הוא ואיך אפשרי הדבר אך הרבה לא חשב כי הילד נעצר וכמתוך איין הפציע בניין אדיר ממדים אשר יסודותיו נראים כעומדים באוויר ושער גדול עשוי כולו מאבן יקרה נפתח
ואדם גבוה שראשו מגיע עד השמיים הוביל את הזקן לבדו אל שולחן ארוך ששם ישבו עשרה אנשים אשר כל אחד מהם היה שונה מחברו אבל באותה מידה היה דומה ובראש השולחן ישב אדם נשוא פנים אשר פניו הזכירו את כל אשר אדם רצה להיזכר והוא פנה אל הזקן ואמר: בטוח אני שאתה אומר בנפשך מדוע רוצים בי כאן ומה אוכל לעזור אך יש דבר שתוכל:
דע לך כי אנו בני האדמה יכולים לראות את בני האדם ומבינים את רוב מעשיהם אך דבר אחד איננו מבינים את השמחה ואת העצב שראינו אצלך בעודך מריח את האדמה..
איך יתכן הדבר שבו זמנית קיימים שניהם אצלך?
חיפשנו פתרון לדבר אך לא מצאנו, אנא הסבר ואולי גם אנו נדע לשמוח ולכאוב.
הזקן הרהר במקצת והשיב דבר קשה שאלתם כי איך אוכל להסביר לאדם שאינו שומע איך לשמוע אך אנסה כשאוחז אני בידי את האדמה
ומריח בד בבד זוכר אני את העבודה הקשה את הדמעות את הכאב עד שהתבואה בשלה אך זוכר אני גם את השמחה כשהתבואה בשלה וקוצר את יגיעי וזה הסיבה שרואים אתם את שניהם יחדיו כי כל אחד קשור בשני..

אך סיים את הסברו וכמין ערפל אפף את הזקן והוא שמע את נשוא הפנים אומר לו כשם שהשכלת לגלות את צפונותיך כך אנו נגלה לך את שלנו
והערפל עטף את הזקן במלאו עד שלא ראה דבר והוא מצא את עצמו שוב בשדה כאילו דבר לא קרה והדבר היה נראה לו כחלום אלמלא דבר מוזר שקרה ידיו שהיו זקנות הפכו לצעירות וגופו השתנה לצעיר
ואז שמע כמתוך שום מקום קול שאמר הנה אחד מצפונותינו והזקן שכבר לא היה זקן רקד ריקוד שהשמחה בו הייתה גדולה מהעצב ומשום מה ידע שמתבוננים בו .

ועכשיו בלא קשר לסיפור, אני בשלב שאני רואה איך התבואה עדיין לא בשלה ואני מאמין שברגע שאמצא את האחת האושר יהיה מנת חלקי
והנה האמת כותב אני פה לאחת באמת שאכיר אך עד עכשיו לא זכיתי בתקווה נו שלחי לי האושר הוא שלנו ביי
30/05/2004
רוצה להוסיף כתבה?
תגובות הוסף תגובה
  • מוריה29/06/2004 בשעה 18:10
    2

    יפהפה
    קראתי עכשיו כמה דברים שכתבת וזה פשוט מדהים!!

    הוסף תגובה
  • הלנה08/06/2004 בשעה 10:58
    1

    כמה דמיון וכמה מרגש
    גם אם אלו מילים שלך וגם אם העתקת את הסיפור מאיזשהן מקור צריך נפש רגישה והרבה דמיון.
    אני מאחלת לך שבע"ה בקרוב מאוד הקב"ה ישלח לך את הזיווג שלך משורש נשמתך שתוכלו להיות מאושרים!!!!! כל טוב

    הוסף תגובה